בית המלך (בוים) יד

הלכות יסודי התורה רמב"ם פרק ה' ה"א כל בית ישראל מצוין על קידוש השם

הנה בגמ' סנהדרין דף ע"ד בעי בב"נ אי מצוין על קידוש השם ולא איפשטא ועיין בספר הקובץ שכ' דמד' רבינו כאן משמע דאתא למעוטי ב"נ דאין מצוין אע"ג דבגמ' לא איפשטא הבעייא מ"מ ס"ל לרבינו כגירסת התוס' שם דלפי האמת אין ב"נ מוזהר וכן מפורש לקמן פ"י מהלכות מלכים דב"נ אין מצוין. והנה בתוס' סנהדרין שם הקשו אהא דמיבע"ל אי ב"נ מצווה על ק"ה הא וחי בהם ולא שימות בהם בישראל כתיב ואפי' ישראל הי' מחויב למסור עצמו בצינעא אי לאו דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אבל בב"נ אמאי לא מחויב למסור עצמו ע"ש. ולפענ"ד עפ"ד הר"א מזרחי עה"ת פ' שמות אהא דאמר משה אמול ואצא סכנה היא לולד הא הא דפיקו"נ דוחה לכל מצות הוא רק מקרא וחי בהם ולא שימות בהם ובב"נ עדיין לא כתיב ותירץ דהאי קולא קולא דאתי לידי חומרא היא שיותר טוב לבטל מצוה אחת במקום סכנה שיקיים כל המצות ממה שיקיים מצוה אחת ויבטל כל המצות ע"ש. וכוונתו נראה דס"ל דלעולם גם בישראל לא צריך קרא דפיקו"נ דוחה למצות שבתורה משום דסברא הוא דאם לא ידחה איסור זה שוב יתבטל ממנו שאר מצות. ורק קרא דוחי בהם צריך להיכא דהוא רק חיי שעה וכמבואר בע"ז דף כ"ה דאפי' על חיי שעה ג"כ מפקחין וא"כ היכא דהוא יוכל לחיות עוד שנים רבות גם בב"נ סברא דמפקחין מטעם חלל מצוה זו כדי שיוכל לשמור כל ז' מצות ב"נ או באופן שאפילו יחי' לא יוכל לקיים אח"כ כל המצות. וא"כ מיושב קושיות התוס' דשפיר בעי בב"נ אפי' כה"ג היכא דהוא בפרהסיא אי איכא מצות ק"ה ועיין בפרשת דרכים דרוש ב' מה שתמה על הרא"ם ז"ל ולפענ"ד בכוונת דברי הרא"ם כמוש"כ

ועיין בס' דברי סופרים להגה"ק מאור הגולה מהרצ"ך מלובלין זצ"ל דף י"ט ע"ב שהקשה על החת"ס יו"ד סימן רמ"ה שכתב דעשו שהי' אדמוני לא זכה לימול בח' ע"ש ותמה עליו דהא קודם מ"ת לא הי' הציווי דוחי בהם ולא שימות בהם ע"ש ולפ"ד הרא"ם הנ"ל מיושב ובפרט לפ"ד התוס' שם בסנהדרין שכתבו דהא דצריך בישראל וחי בהם לגלות שלא נילף מרוצח ונערה מאורסה אבל בב"נ ליכא קרא שפיר מסברא אמרינן דפיקו"נ דוחה ע"ש וי"ל ג"כ דכוונת התוס' הוא כד' הרא"ם הנ"ל דמסברא אמרינן דאין מחויב למסור עצמו על מצוה אחת כדי שיוכל אח"כ לקיים כל מצות ג"כ מיושב ד' החת"ס וז"פ

ובאמת סברת הרא"ם מבואר ביומא דפ"ה ע"ב ר' שמעון בן מנסיא אומר ושמרו בנ"י את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ע"ש הרי דלהך סברא ג"כ צריכין קרא ואי לאו קרא לא ידעינן ואפשר כיון דאיסור שבת חמור כ"כ כעבודה זרה ועיין ברש"י חולין דף ה' ע"א חמור מע"ז שפיר צריך קרא ועיין להגאון מהר"י ענגיל בספרו גליוני הש"ס עמ"ס יומא דפ"ד שהביא בשם המאירי דלאו דוקא לשמור שבתות הרבה רק אפי' שאר מצות ג"כ מפקחין ע"ש ודבריו צ"ע

והנה בגמ' יומא שם פריך וכולהו אשכחן ודאי ספק מנלן הרי דבספק סכנה לא נתמעט מקרא דושמרו ומשמע דבספק סכנה ל"ש הך סברא דחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ובזה יש לבאר פלוגתת ר' יהושע בן קרחה ור"י בנדרים דל"א דריב"ק ס"ל דמרע"ה נענש בשביל שנתרשל ממצות מילה ור"י ס"ל דלא נענש בשביל זה משום שאמר אמול ואצא סכנה היא ולכך לא מל ע"ש ולהנ"ל יש לבאר דריב"ק ס"ל דהתם הוי רק ספק סכנה ולא ודאי ובב"נ כיון דכל עיקר טעם דאין מחויב למסור נפשו בעד מצוה הוא משום כדי שיוכל לשמור מצות אחרות אבל בספק סכנה ל"ש סברא זו ולכך שפיר הי' מחויב למול אותו ודו"ק

ובעיקר קו' הרא"ם אהך דאמול ואצא הא בב"נ לא כתיב וחי בהם עיין בנחלת יעקב עה"ת שכ' לתרץ דכיון דמצות מילה הוא על האב שפיר אין יכול לסכן הבן כדי לקיים מצותו ורק עצמו מחויב לסכן כדי לקיים מצותו אבל אחרים לא שו"ר בפר"ד דרוש ב' שכתב ג"כ ליישב כן ועיין בחת"ס לנדרים דף ל"א מ"ש לבאר פלוגתת ריב"ק ור"י דפליגי בקושיות הרא"ם ותי' הנח"י ודברים תמוהים הם הא הרא"ם ג"כ כתב תירוץ ואכמ"ל ועיין בגור ארי' למהר"ל שם מ"ש לתמוה ע"ד הרא"ם דהא וחי בהם אינו מצות עשה רק היתר שיהי' נדחה במקום סכנה וא"כ קו"ח לאחר מ"ת שהרבה להם מצות נדחה מצוה אחת מפני סכנה כש"כ קודם מ"ת שלא הרבה להם מצות בודאי סברא לידחות מצוה אחת מפני הסכנה ואין להקשות מנא ידע הך סברא שעדיין לא ניתנה תורה שכתב בהם וחי בהם ולא שימות בהם כי הרבה דברים הם בתורה שהחכם יודע בחכמתו דבר שתלוי בסברא כמו זה עכ"ל ודבריו צ"ע הא הקו"ח פריכא הוא דהא חזינן דעל ז' מצות ב"נ אזהרתן זו היא מיתתן ואילו בישראל אינו חייב על אבמה"ח רק מלקות. וע"כ הטעם דנפש ישראל חשוב יותר לפני הקב"ה וא"כ הק"ו פריכא ודבריו צ"ע ואכמ"ל

ודע דעפי"ד הנחלת יעקב והפר"ד הנ"ל יש להעיר אהא דאמרינן בקידושין דף מ' דקאמר לא סמכינן אניסא דכתיב ויאמר שמואל איך אילך ושמע שאול והרגני ועיין במקנה שהקשה מיוסף הצדיק ממה שאמר יעקב אע"ה חי' רעה אכלתהו אף שיוסף הצדיק הלך במצות אביו וא"כ הא אין שלוחי מצוה ניזקין ותירץ משום דהי' במקום סכנה ובמקום סכנה שפיר ליכא מצוה לילך כיון דאסור לעמוד במקום סכנה וקשיא לי לפ"ד הנח"י ופר"ד הנ"ל דבב"נ מחייב למסור נפשו בעד מצוה אחת ורק במשה שאני משום דהסכנה הוא לולד והמצוה הוא לגבי אב א"כ אמאי כתב המקנה דיוסף לא קיים מצוה משום דהוי במקום