בית המלך (בוים) קלה

איכא איסור עשה דמשמרת. א"כ ה"נ אם מוסר תרומה למי שאינו מצווה על שמירתה ג"כ עובר על עשה דמשמרת אבל למ"ד מפני שמפסידה הרי דס"ל דגורם שיוכל לבא לידי קבלת טומאה אינו עובר על עשה דמשמרת בודאי דגם אם מוסר התרומה למי שאין מצווה על שמירתה דאינו עובר כלל על העשה ובלא"ה דברי הגזצ"ל מאסטרובצא צ"ע טובא והארכתי בזה לכבוד ידנ"פ המופלג החו"ב טובא בנש"ק וכו' מו"ה אלימלך אשכנזי נ"י מעיר בודאפעסט (אונגריא) ואכמ"ל ובהיותי בזה אמרתי ליישב דברי רבינו פי"א מפסוהמ"ק הלי"ד גבלה במים וקמץ כשירה לא נאמר חריבה אלא משמן עכ"ד והנה הכ"מ לא הראה מקורו ובודאי נשמט מהדפוס בכס"מ דמקורו ממנחות דף נ"ד ע"א דפליגי ר' אילא ור' יצחק בר אבדימי דר' אילא קאמר התם אין לך הקשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא. ור' יצחק בר אבדימי ס"ל דחריבה רק משמן ורבינו נראה לו לפסוק כר"י בר אבדימי דהי' רבו של רב כמ"ש תוס' חולין דק"י ע"א ד"ה איכא ועתוס' ב"ב דפ"ז ע"א ושפיר ניחא לי' יותר לפסוק כריב"א וגם ריב"א הוא יותר מרא דשמעתא מר' אילא. אך זה קשה אצלי דריב"א קאמר דלכתחילה מותר לגבלה במים ואמאי נקט רבינו לשון דיעבד דמשמע לכתחילה אסור. שוב הראו לי שכבר הקשה כן במנחת חינוך מצוה קכ"ה והניח בצ"ע ואמרתי ליישב עפ"י דרכינו דבאמת צ"ע על ר"י בר אבדימי דאמאי אמר דמותר לכתחילה לגבלה במים. בשלמא בשאר מנחות דאיכא שמן שפיר מותר לגבלה במים דבלא"ה כבר הוכשרה בשמן. אבל מנחת חוטא דליכא שמן אמאי מותר לגבלה במים הא עובר על עשה דמשמרת שמכשירה ועבשו"ת אור המאיר למו"ר זצ"ל מ"ש בדברי הפנים יפות פ' נשא. אך לפי דברינו דזה תליא בפלוגתא דרב וריו"ח אי הכשר תחלת טומאה אי לא א"כ א"ש דהא ר"י בר אבדימי הי' רבי' דרב ובודאי ס"ל כוותי' ולכך שפיר אמר דמותר לכתחילה לגבלה במים דהכשר לאו תחלת טומאה. אבל רבינו דס"ל בפ"ה מה' טומאת אוכלין כריו"ח שפיר ס"ל דאסור לגבלה במים לכתחילה מחמת העשה דמשמרת ורק בדיעבד מותר ודו"ק. ועוי"ל דריב"א ס"ל חיבה"ק דאורייתא וא"כ בלא"ה הוכשרה מחמת חיבה"ק ולכך מותר לגבלה לכתחילה אבל רבינו דס"ל חיבה"ק לאו דאורייתא שפיר אסור לגבלה ובזה א"ש מה דק"ל לשיטת רבינו מברייתא דמנחות דף י"א דקחשיב עבודות קלות שבמקדש ולא קחשיב קמיצה דמנחת חוטא וכמו שהק' תוס' שם על רב אילא ע"ש ולהנ"ל א"ש דזה תליא בפלוגתא הנ"ל אי חיבה"ק מה"ת ושפיר י"ל דהאי תנא ס"ל חיבה"ק מה"ת וא"ש. והנה בהא דקאמר ר"ל במנחות דף כ"ג הוא עצמו משכשכו בשירי לוג קשה הא אם לא הוי מצוה לשכשכו שוב אסור משום משמרת. אך לק"מ דר"ל לשיטתי' דס"ל בחולין דל"ו חיבה"ק מה"ת ובזה מיושב קושיית תוס' מנחות דנ"ד שהק' אר"א דס"ל חריבה מכל דבר הא ר"ל ס"ל דהוא עצמו משכשכו בשירי לוג. ולהנ"ל א"ש דבאמת י"ל בפלוגתתם לפימ"ש הפנים יפות הטעם דאסרה תורה ליתן שמן למנחת קנאות כדי שלא תגרום קבלת טומאה ה"נ י"ל כוונת התורה שלא יגרום לה הכשר ולכך ס"ל לר"א חריבה מכ"ד שלא יגרום לה הכשר והיינו דס"ל לר"א חיבה"ק לאו דאורייתא ושפיר י"ל כוונת התורה שלא יגרום הכשר אבל ריב"א דס"ל חיבה"ק מה"ת שפיר לא מצי' למימר הך טעם ולכך שפיר קאמר חריבה רק משמן ובזה א"ש קו' התוס' מהך ברייתא די"ל דהאי תנא ס"ל חיבה"ק דאורייתא ולכך ס"ל דמותר לגבל לכתחילה וא"ש גם קו' תוס' מר"ל דס"ל משכשכו בשירי לוג דר"ל לשיטתי' דס"ל חיבה"ק מה"ת ועוי"ל דהנה בעיקר מ"ש דהא דמנחת חוטא וקנאות צריך להיות חריבה מכ"ד הוא מטעם שלא תוכשר לכאורה אינו מובן למה חילקה התורה בין מנ"ח וקנאות לשאר מנחות אך פשוט למאי דאמר במנחות דף ו' בדין שתהא מנ"ח וקנאות טעונה שמן ולבונה ומפנ"מ אינה טעונה כדי שלא תהא קרבנו מהודר ולפ"ז למאי דמבואר חולין דקי"ח דאוכל שלא הוכשר כתנור שלא נגמר מלאכתו ושפיר רצה התורה שלא מהודר ולא יהי' אוכלין גמורין ועתוס' מנחות דע"ב ע"ב. ובזה מובן פלוגתא דר' אילא ור"י בר אבדימי דר"א דריש טעמא דקרא וס"ל כר"ש ולכך ס"ל חריבה מכ"ד וריב"א ס"ל לא דרשינן טעד"ק ושפיר לא שייך הך דר"ש ושפיר קאמר דחריבה הוא רק משמן ובזה מיושב היטב קו' תוס' מר"ל ומברייתא ואכמ"ל. ומפני הוצאת הדפוס כי רבה מאוד הוצרכתי לסיים כאן. ברוך ה' אשר גמלני טוב לגמור ספר בית המלך חלק ראשון כן יעזרני השי"ת להתחיל ולגמור חידושי תורה בכל יום וללמוד וללמד ולשמור ולעשות ולקיים את כל ד"ת באהבה אכי"ר:

הוספות ותיקונים

בדף א' ע"ג הקשתי על רבינו דמייתי קרא דולהנערה לא תעשה דבר הא באשה קיי"ל דיעבור ואי"ה. עתוס' ע"ז דף נ"ד ע"א ד"ה מתקיף שהק' כה"ג ותירוצם ל"ש כאן וידנ"פ החו"ב זי"ר מ' מאיר היימאן נ"י הראני בשע"ת ח"ו קונט' ט' סימן ס"ז בתשו' הגאון אב"ד קונצק ז"ל שהעיר בזה ולא הביא דברי רבינו. וע"ש בקונט' י"ב סימן צ"ט להגאון מוהר"ר יעקב שור ז"ל מ"ש מהריטב"א בע"ז דף נ"ד דלפ"ד מיושב ע"ש ובגוף דברי הגאון מקונצק בת' הנ"ל יש לעיין שם טובא ואכמ"ל

דף ב' ע"ג שורה נ' בין תיבות שהוא וא"ר. חסר וצ"ל שהוא אסור וא"ר: