בית המלך (בוים) קלו

דף כ"ג ע"ד במ"ש בשם תוס' יבמות דף מ"ה ע"ע בשד"ח כללים מערכת פ' כלל ט"ז בשם הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות תנ"א ח"ג אות תרצ"ז בשם הרדב"ז. וביעיר אוזן מע' פ' בשם תשב"ץ ח"א ססי' קנ"ח וחת"ס ח"ו סי' פ"ג ושו"מ ח"א סי' קמ"ו בזה ע"ש

דף כ"ד ע"ב במ"ש בשם הש"ש שמעתא ו' דהא העד א' נאמן נגד הרוב ה"ד ברובא דאיתא קמן אבל רובא דל"ק עדיף מעד א'. הנני להביא כאן בשם ידנ"פ החו"ב משנתו זך ונקי אשכול הכופר וכו' מו"ה יהודה ארי' ליפש נ"י מק' טישוויץ ד"נ בענין זה להיות לו למזכרת תודה על דבר עמלו להוצאת ספרי והוא ליישב קושיית העולם ומטו בה משמי' דהגאון מהרצ"ה האלברשטט ז"ל משריפת בת כהן דליחוש דלמא לאו אבי' הוא לפי שיטת התוס' דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב. ואמר ליישב דהנה סברת התוס' סנהדרין ד"פ הוא למאי דקיי"ל בסנהדרין דנ"ב ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה וא"כ אם דנו שריפה להמחויב סקילה לר"ש דס"ל שריפה חמורה מלבד שלא קיימו מצות החיוב מיתה השייך אצלו גם עברו על הקרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה והנה בסנהדרין דמ"ה ע"ב מבואר דברוצח אם אי אפשר להמיתו במיתה הכתובה בו שיכול להמיתו בשאר מיתות וכ' התוס' מכות דף ב' ע"א ד"ה כל הזוממין דלאו דוקא רוצח דה"ה בכל חייבי מיתה הדין כן ע"ש וזה ודאי דאם א"א להמיתו במיתה הכתובה בו ויכול להמיתו במיתות אחרות ויש כאן מיתה קלה ומיתה חמורה בודאי דאם נותן לו מיתה חמורה עובר על קרא דואהבת לרעך ברור לו וכו'. וא"כ שפיר כתבו התוס' דכיון דהכא נתערבו נסקלין בנשרפין וא"א ליתן להמחויב סקילה שריפה דהא מלבד שלא יקיימו מצות סקילה המחויב בו גם עברו על ואהבת לרעך כמוך ולכך שפיר מיקרי זה אי אפשר וכיון דא"א ליתן לא' מן התערובת שריפה שמא הוא מנסקלין שפיר קרינן בהו כיון שא"א להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתות ולכך שפיר לא אזלי' בתר רוב וזה שייך רק ברובא דאיתא קמן שהמיעוט הוא לפנינו משא"כ רובא דליתא קמן דהמיעוט אינו לפנינו שפיר י"ל דלמא הוא מן הרוב ושפיר מודים התוס' דאזלי' ממיתה למיתה בתר רוב ומישב קו' מהר"ץ הלברשטט ז"ל עכ"ד

דף כ"ו הקשתי על הראב"ד פ"ג מה' שבועות מגמ' שבועות דף כ"ו. כעת אחר הדפסת ספרי השגתי תשובה בזה מכבוד הגאון הצדיק מוה"ר יוסף זיסמאנאוויטש שליט"א אב"ד ור"מ בסלאבאדקא (ליטא) ומפני חיבת הקודש אעתיק מכתבו ככתבו ולשונו

בעזה"י תשא תרצ"ה לכבוד ידידי הנאמן אהובי הרה"ג החו"ב עדיו לגאון סועק"ה וכו' מר יוסף ארי' בוים נ"י קבלתי מכתבו ותוכו רצוף אהבה בד"ת ועתיד הנני לתשובתו

הקשה על הראב"ד פ"ג משבועות הי"א שכתב לבאר הך דשבועות דף כ"ו דנשבע על ככר ומצטער ואכלה דשכח ואכל וגם חשב דמצטער מותר ואין שב מידיעתו. ע"ז תמה דבהוריות ד"ב מבואר דהורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו דחייב קרבן דלא אמרינן דלא הוי שב מידיעתו משום דכיון דאילו מתידע לב"ד ואתיידע גם לדידי' הרי חוזר והוי שב מידיעתו ואמאי כתב דלא הוי שב מידיעתו. כבר עמדתי ע"ז בחידושי ותרצתי ע"פ פלפול גדול אבל כאן אקצר ואומר בפשוט. דהנה בחידושי למכות ד"ט הבאתי דברי הריטב"א שתירץ קושיית התוס' למה גבי קרבן דין הוא שאומר מותר חייב בקרבן וגבי גלות דין הוא שאומר מותר פטור מגלות משום דהוי שוגג קרוב למזיד ותירצתי והעמסתי בד' הריטב"א דיש חילוק בין עבירה לעבירה דגבי חלב אם אומר מותר הוי שוגג משום דלולי התורה אין שום איסור משום שם רק התורה הוא דאסרה בשם חלב א"כ אומר מותר וחשב דמותר הוי שוגג. אבל בגלות אף דאומר מותר הוא רק שאין איסור אבל ידע שהוא הורג נפש ודין השגגה דגלות הוי בשם רציחה לא בשם איסור וכיון שאין השגגה ברציחה לא הוי שוגג משו"ה אין בו חיוב גלות. וזהו החילוק בין רציחה לשארי אומר מותר וז"ב. ולפ"ז נלע"ד דגם גבי הך דמצטער שחושב שמותר הרי לא שחושב שאין איסור אלא דחושב שהותר פקו"נ אצל חולה כן הותרו גם איסורי תורה אצל חולה א"כ הרי הוא עצמו חושב שהוא איסור רק הצער דוחקו ואין חייב להצטער בשביל איסור וכמו פיקו"נ שהותר אצל איסורים והרי אף פיקו"נ הוא גדר של דחוי' ולא הותרה כמ"ש הר"מ פ"ב משבת א"כ הוא יודע שעושה עבירה רק הוא חושב שדוחה הצער א"כ לא הוי שב מידיעתו וגם עתה הוא יודע שהוא עושה איסור ועבירה ודין שב מידיעתו הוא רק אם נודע לו עתה שחטא ושב לא כן אם בעת החטא יודע שחטא ולא הוי אומר מותר שאינו חטא וז"ב. ולפ"ז פשוט דל"ד להורו ב"ד דשם חושב שעושה היתר שפיר נקרא שב מידיעתו לא כן כאן והבן והארכתי הרבה בחידושי בזה. מאד שמחתי כי מדפיס ספר על הרמב"ם וכשישלח לי יהי' זה לי למנחה חשובה ואשאר ידידו הנאמן: יוסף זיסמאנאוויק

דף מ"ו ע"א ע"ד המרכבת המשנה. שו"ר בס' כתר המלך על הרמב"ם פ"ו מערכין ה"ג שהעיר בכאן דברים נכונים ובמ"א הארכתי בזה לכ' יד"נ החו"ב עצום מ' ישראל יצחק סענדר נ"י מניישטט

דף נ"ג ע"א מ"ש דלכך נקרא עשו מהול משום דישראל מומר הי' אך ז"ד להתוס' ע"ז דכ"ז דס"ל דמומר ג"כ נקרא מהול אבל שי' הרמ"א יו"ד סי' רס"ד דמומר לא נקרא מהול וע"ש חידושי רעק"א וע' שאילתות פ' וירא סי' ובהעמק שאלה והארכתי בזה לכ' יד"נ החו"ב עצום מ' מרדכי בוים נ"י מק' בילגורי ואכמ"ל: