בית המלך (בוים) קלד

הוצרך לתרץ משום הואיל ואר"ש וכו' ולא מצי לשנויי מטעם הנ"ל ולפ"ז מיושב היטב קושיא הנ"ל לפמ"ש רבינו בפי"ח מפסוהמ"ק הלי"ב דסובר כרבא דעל טומאת בשר קודם זריקה פטור משום דלא קרינא בי' וטומאתו עליו ונכרתה. וגם לפמ"ש הכס"מ פ"ה מפרה הנ"ל דרבינו ס"ל דפרים ושעירים הנשרפים אינן מטמאין טומאת אוכלין א"כ א"ש דשפיר איצטרך כרת השלישי לרבות חטאות הפנימיות דשפיר הו"א הואיל וליתא בטומאת בשר לא יתחייב ג"כ משום טומה"ג כרבא עכ"ד ובח' הארכתי הרבה בזה ואכ"מ. נחזור לדברינו דעכצ"ל דהשתא אית לן חיבה"ק מה"ת אך גם זה לא יתכן דלע"ד ע"כ מסדר הגמרא סובר דחיבה"ק אינו מה"ת דהנה לכאורה צריכין להבין הא דמייתי הגמ' מימרא דתנדב"א כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב בתר פלוגתא דריו"ח ור"ל אי עשירי כתשיעי או כי"א מאי שייך זה לכאן ואמרתי לפי דרכינו דשפיר סידרו דברי התנדב"א כאן לאשמעינן דחיבה"ק לאו דאורייתא דהנה דקדקו המפ' אהא דנקיט התנדב"א כל השונה הלכות בכל יום דמשמע מיעוט הלכות שנים ע"כ כוונתו דהיינו הלכה א' ביום והלכה א' בלילה דמוכח מזה דתדב"א ס"ל כמ"ד במנחות דף צ"ט ע"ב דאפילו לא שנה אדם אלא פרק א' ביום ופ"א בלילה יצא יד"ח לא ימיש. ועיין במי נדה להגאון מהרש"ק ז"ל. והנה במנחות מבואר דמ"ד לא ימיש לאו דוקא תמיד נמי ל"ד. והנה ביומא דף ו' פליגי ר"ש ור' יהודה בציץ דר"י ס"ל בזמן שאינו על מצחו אינו מרצה. ופריך לי' ר"ש טומאה לכה"ג ביוה"כ יוכיח שאינו על מצחו ומרצה וא"ל ר"י הנח לטומאה לכ"ג ביו"כ דטומאה הותרה בצבור וקאמר התם בגמ' טעמא דר' שמעון משום דכתיב תמיד ומי לא בעי מינם וע"כ דתמיד מרצה ע"ש ולפ"ז למ"ד תמיד לאו דוקא ע"כ ס"ל דאינו על מצחו אינו מרצה. וא"כ קשה קושיות ר"ש לר"י דטומאה לכ"ג ביו"כ יוכיח והשתא אין לומר כמו שתירץ ר"י דטומאה הותרה בצבור דהא אנן קי"ל וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מביאמ"ק דטומאה דחיי' הוי וגם הא דברינו אזיל אליבא דר"מ ור"מ ס"ל ביומא דף ח' דטומאה דחיי' הוי. וע"כ נראה דהנה הקשו המפ' דהיאך משכחת טומאה ביו"כ לפני ולפנים דשם לא הי' רק דם וקטורת ודם קדשים אינו מקב"ט וקטורת הא הוי כעצים ולבונה וע"כ דר"ש ס"ל חיבה"ק דאורייתא ושפיר פריך וא"כ א"ש דיש לומר דלהלכה דס"ל טומאה דחיי' הוא בצבור וגם תמיד לאו דוקא ע"כ ס"ל דחיבה"ק לאו דאורייתא וא"ש. וא"כ ע"כ מבואר דתדב"א ס"ל חיבה"ק לאו דאורייתא ולכך שפיר. סדרו חכמי הש"ס המימרא דתנדב"א אחר פלוגתא דריו"ח ור"ל לאפוקי ממה דס"ל מעיקרא דחיבה"ק דאורייתא וס"ל השתא דהוא דרבנן וא"כ שוב הד"ל קושיית תוס' סנהדרין הנ"ל לדוכתי' דלר"ל ל"מ זדו"כ ושג"ח דהא קדשים לא מקב"ט כלל ואין לומר דאכתי תקשה על קרא גופי' דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא. לק"מ למאי דתנן בפ"ק דמכשירין דמשקין טמאין מטמאין בין לרצון ובין שלא לרצון שפיר משכחת האי קרא בבשר שנגע במשקין טמאין ועבשו"ת אור המאיר למו"ר הגאון האדיר זצ"ל סימן ח' שכ' דלכך לא מוקי הגמ' הקרא במשקין טמאין הוא לפמ"ש תוס' פסחים דף י"ג בטעם המ"ד דאוכל מטמא אוכל בקדשים הוא משום דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא דמשמע אפי' נגע באוכל וא"כ שפיר לא מצי' לאוקמי' דוקא במשקין טמאין עכ"ד וא"כ ז"ד למ"ד אוכל מטמא אוכל אבל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ע"כ דס"ל דבכל טמא לאו דוקא. ושפיר י"ל דקרא מיירי במשקין טמאין ולפ"ז א"ש דברינו דהא אנן קיימינן אליבא דריש לקיש ור"ל שפיר י"ל דס"ל אין אוכל מטמא אוכל בקדשים ועתוס' פסחים דט"ו ע"א ד"ה ולד טומאה דאורייתא. וא"כ שפיר נוכל לאוקמי במשקין טמאין אבל קושיית התוס' סנהדרין הנ"ל הדרא לדוכתי'. אכן נראה עפמשה"ק השעה"מ אהא דפרכי רבנן לר"י הגלילי כיון שנגע בו טמאהו הא משכחת באוכל פחות מכביצה ותירצו בס' מפרשי הים לבב"ק דף ע"ו דאמרינן מיגו דאחשבי' לאכילת מצוה אחשבי' נמי לקבלת טומאה וה"ר לזה מפסחים דמ"ו ע"א ע"ש וא"כ שפיר נוכל לומר השתא דהטעם דבשר קדש מקבל טומאה הוא מחמת חשיבת אכילת מצוה. ובזה נבא לבאר ההמשך למשנה דריש ברכות בדרך פלפול דתנן מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. ודקדק בביאור הגר"א אמאי נקט בתרומתן. ושמעתי בשם הגה"ק אדמו"ר מאסטרובצא זצ"ל דהתנא הוקשה לו קושיית מהרש"א דהאיך אוכלין הכהנים תרומה קודם ק"ש. והביא בשם ספר אחד דמוקי לה בכהנים סומים ואליבא דר"י דס"ל סומא פטור מן מצות והנה לר"י בודאי יהי' אסור ליתן לסומא תרומה דהא סומא אינו מוזהר על עשה דמשמרת וא"כ אם נותן לו תרומה מבטל העשה דמשמרת דסומא יכול לאבדו ולכך דייק התנא בתרומתן והיינו דמתני' מיירי באותן כהנים שאינן יכולין לאכול רק תרומת עצמן וכגון סומא וסומא הא פטור ממצ"ע דק"ש עכדה"ק. אך יש להעיר דלמה צריך התנא למתני בתרומתן משום דקשה לי' קושיית מהרש"א. הא בלא"ה י"ל לפי"ד הפוסקים דטעימה מותר קודם ק"ש ומבואר בפוסקים דטעימת פירות אפילו הרבה הוי כטעימה קצת וא"כ שפיר מצי' לאוקמי בתרומת פירות ואפי' הרבה וכבר העיר בזה המעון הברכות אך לדברינו הנ"ל דאמרי' אחשבי' לאכילת מצוה להיות אוכל א"ש דה"נ אמרינן אחשבי' לתרומת פירות כיון דהוי מצוה שפיר מיחשב אכילת קבע ושפיר אסור לאכול קודם ק"ש. ובזה א"ש ההמשך מסוף מס' נדה לריש מס' ברכות

ובגוף דברי הגאון מאסטרובצא ז"ל הנ"ל דמי שמוסר תרומה למי שאינו מצווה על שמירתו עובר על עשה דמשמרת לפעד"נ דזה תליא בפלוגתא דר' אמי ור' אסי בסוכה דף ל"ה אי הא דאתרוג של תרומה טהורה לא יטול הוא מפני שמכשירה אי מפני שמפסידה דלמ"ד מפני שמכשירה הרי מבואר דאפילו גורם שיוכל לבוא לידי קבלת טומאה ג"כ