בית המלך (בוים) קלא

בתר רוב וילפינן בחולין דף י"א מרישא של עולה דדלמא ניקב קרום של מוח וע"כ דאזלינן בתר רוב שפיר מוכיח הרשב"א ז"ל דספד"א מה"ת לחומרא דאיס"ד לקולא אין ראי' מרישא של עולה די"ל דלכך לא חיישינן משום דספד"א לקולא. אבל לר"מ דחייש למיעוט בלא"ה לא יליף מרישא של עולה שפיר יש לומר דס"ל ספד"א לקולא עכ"ד. אולם אדרבה ממה דס"ל לר"מ בכריתות די"ח דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות ופירש הפר"ח דמזה מוכח דס"ל ספד"א לחומרא וע"ש בהג"ה בדורל"לצ וע' באדר"נ פרק ל' וא"כ שוב הדרא קושיית התו"ס הנ"ל לדוכתי' דאם הורה הז"מ כריו"ח ל"ה הוראה בדבר שחייבין על ז"כ וש"ח. ואמרתי ליישב קושיית התו"ס למאי דתנן בזבחים דק"ו ע"א טמא שאכל את הקדש בין קדש טמא בין קדש טהור חייב ר' יוסי הגלילי אומר טמא שאכל את הטמא פטור שלא אכל אלא דבר טמא ואמרו לו חכמים לריה"ג א"כ אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טמאוהו ע"ש ופריך הגמ' שפיר קאמרי לי' רבנן לריה"ג. ומשני בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר דכו"ע לא פליגי דחייב משום טומאת הגוף כי פליגי גי בנטמא הבשר ואח"כ נטמא הגוף דרבנן אית להו איסור חל על איסור באיסור כולל וריה"ג לית לי' אחע"א ע"ש והנה בחולין דף ק"ג מבואר דריש לקיש ס"ל אין אחע"א. וא"כ שפיר נפק"מ לר"ל אם יורה הזק"מ כריו"ח שפיר הוי הוראה בזדו"כ ושג"ח כגון דנגעה בבשר קדש ואח"כ אכל אותה טמא טומאת הגוף דהוי נטמא הבשר ואח"כ נטמא הגוף דלר"ל אינו חייב משום טומאת הגוף ואינו מחויב להביא קרבן בשוגג ושפיר הוי הוראת זקן ממרא בדבר שחייבין ז"כ וש"ח. אך בעיקר הדין דבשר קדש טמא הנה בגמ' חולין דף ל"ו ע"ב פריך דהאיך משכחת בשר קדש טמא הא בעי הכשר ואיחכשר במאי. וא"ל דאיתכשר בדם הא דם קדשים אינו מכשיר וא"ל במשקה בי מטבחייא הא משקה בי מטבחייא אין מכשירין ובעי הגמ' להוכיח מזה דאמרינן חיבת הקדש דאורייתא ובתר הכי דחי לה הגמ' ודלמא כדר"י אמר שמואל דאר"י אמר שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנחל שחטה ועדיין משקה טופח עלי' ע"ש ויש להקשות קושיא גדולה למאי דמבואר בסוכה דל"ה אתרוג של תרומה טהורה לא יטול. ואמרינן בגמ' פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה. ופירש"י הטעם דמפני שמכשירה משום שגורם לאתרוג שתקבל טומאה ועובר על עשה דמשמרת ע"ש וא"כ האיך משכח"ל דהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח הא במה ששחטה ועדיין משקה טופח עלי' עובר על עשה דמשמרת שגורם לה שתקבל טומאה. וא"ל דמשכחת בעבר ושחטה הא אטו ברשיעי עסקינן ואמרתי ליישב דהנה צריך להבין מאי פליגי הני אמוראי ומ"ט לא ס"ל להמ"ד מפני שמפסידה הטעם דמפני שמכשירה וכבר הקשה כן הכפ"ת. ואמרתי ליישב דפליגי בפלוגתא דרב ור' יוחנן בחולין דף קי"ח ע"ב אי יש יד להכשר דרב ס"ל אין יד להכשר ור' יוחנן ס"ל יש יד להכשר וקאמר התם בגמ' דטעם דרב דס"ל אין יד להכשר משום דס"ל דלא אמרינן הכשר תחילת טומאה הוא וריו"ח ס"ל הכשר תחלת טומאה ע"ש ולפ"ז למ"ד מפני שמכשירה ועובר בהכשר לחוד על עשה דמשמרת ס"ל כריו"ח דהכשר תחלת טומאה ולכך שפיר עובר בהכשר לחוד ומ"ד מפני שמפסידה ולא ס"ל דעובר על הכשר לחוד בעשה דמשמרת היינו משום דס"ל כרב דלא אמרי' הכשר תחלת טומאה ולכך שפיר אינו עובר על הכשר לחוד בעשה דמשמרת. ואחז"ר מצאתי לכמה מפרשים שכ"כ ולפ"ז א"ש קושייתינו הנ"ל על הא דקאמר ר"י אמר שמואל כשהעבירה בנהר דהא אסור לשחטה משום דמכשירה ועובר על עשה דמשמרת ולהנ"ל מיושב דיש לומר דר"י אמר שמואל ס"ל כרב בחולין דף קי"ח הנ"ל דהכשר לאו תחלת טומאה הוא ולכך שפיר ליכא עשה דמשמרת ודו"ק. אך לפ"ז שוב הדרא לדוכתי' קושיית התוס' סנהדרין הנ"ל אליבא דר"ל דס"ל עשירי כי"א לא יהי' משכחת הא דקיי"ל דאין חייב עד שיורה בדבר שחייבין על ז"כ וש"ח דהא אם יורה הזק"מ כריו"ח לא הוי הוראה בדבר שחייבין על ז"כ וש"ח. דא"ל כמו שתירצנו דנפק"מ אם נגע בשר קדש דר"ל דס"ל אין אחע"א לא יהי' חיוב כרת אם יאכלנו טמא טוה"ג אליבי' דהזק"מ זה אינו דאכתי תקשה בשר טמא היכא משכח"ל. דאיתכשר במאי דהשתא לא מצינן למימר כדר"י א"ש דמיירי שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' דהא אנן קיי"ל כר' יוחנן דיש יד להכשר דהכשר תחלת טומאה הוא ובודאי ס"ל לר"ל בזה כהלכה דיש יד להכשר. וגם עיין בסדרי טהרות כלים למרן הגאון הקדוש זצ"ל דף קמ"ח ע"א בפא"ר ד"ה לטמא אחרים דר' מאיר ס"ל כמ"ד הכשר תחלת טומאה הוא ע"ש. [וחכ"א הערני מחולין דף קכ"ח ע"ב דמפורש שם דר"מ ס"ל הכשר תחלת טומאה הוא ור"ש ס"ל דלאו תחלת טומאה הוא ואכמ"ל] וא"כ שוב לא משכחת הך דר' יהודה א"ש הנ"ל דמיירי בהעבירה בנהר. דהא עובר על עשה דמשמרת אם שחטה ועדיין משקה טופח עלי' וא"כ ע"כ דס"ל דלא משכחת טומאה בבשר קדש כלל וא"כ נסתר תירוצינו ושוב הדרא לדוכתי' קושיית התוס'. אמנם יש לומר דאכתי שפיר נוכל לומר תירוץ השני בגמ' חולין הנ"ל דאיתכשר בחיבת הקדש ושפיר יסבור חיבת הקדש מכשיר מדאורייתא ובזה אמרתי ליישב מה שנסתפק השער המלך פ"ו מהלכות ברכות לשיטת התוס' מנחות דף כ"א דעצים ולבונה טומאתן מדאורייתא משום דחיבת הקודש משוי להו אוכל דה"נ אוכל פחות מכביצה נימא דחיבה"ק מכשרתו ומשוי לי' אוכל לקבל טומאה והביא ראי' לזה ממתני' דהשוחט והמעלה הנ"ל בטמא שאכל בשר קדש טמא דר"י הגלילי פוטר מפני שלא אכל אלא דבר טמא ואמרו לו חכמים א"כ אף טמא שאכל את הטהור הא כיון שנגע בו טמאוהו ומאי קושיא הא שפיר משכחת שהבשר קודש אינו אלא