בית המלך (בוים) קל

הלכה ח'. כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה וכו' ואפי' בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לת"ת ביום ובלילה שנא' והגית בו יומם ולילה

עיין בלח"מ כאן שהקשה דהרי רבינו פסק בפ"ה מהל' תמידין ומוספין דתמיד הוא דוקא ודלא כר' יוסי וא"כ אמאי פסק כאן דלא ימיש לאו דוקא ובמנחות דף צ"ט מבואר דזה תליא בזה ותירץ דרבינו ס"ל דתמיד משמע יותר תמידות מלא ימיש. ולר' יוסי דס"ל דתמיד לאו דוקא מכש"כ דס"ל דלא ימיש הוא לאו דוקא. אבל לרבנן דס"ל דתמיד הוא דוקא מ"מ י"ל דסוברים דלא ימיש לאו דוקא דאל"כ מלאכתו אימתי נעשית עכ"ד. ועיין ברכות דל"ה ע"ב דס"ל לר' ישמעאל דלא ימיש לאו דוקא ובהגהות מהרצ"ח שם הניח בצ"ע מהא דמנחות דצ"ט דמבואר דר' ישמעאל ס"ל דהוא דוקא ע"ש. ולק"מ דכבר הקשו כן בתוס' הר' יהודה החסיד עמ"ס ברכות ובתוס' הרא"ש שם על ר' שמעון דס"ל בברכות דלא ימיש הוא דוקא ובמנחות שם ס"ל דלאו דוקא ותירצו דהכא בברכות לא הוי מטעם דלא ימיש הוא דוקא אלא מצוה בעלמא משום ביטול תורה ע"ש וא"כ י"ל גם אליבא דר' ישמעאל כה"ג דהתם במנחות אינו משום דלא ימיש הוא דוקא רק למצוה משום ביטול תורה ודו"ק. אח"ז ראיתי להגאון הספרדי מוהר"ר יוסף אבן חאסון ז"ל בס' בית המלך על הרמב"ם [דפוס שאלוניקי שנת תקס"ד] שכתב דטעם רבינו לא הוי משום דלא ימיש לאו דוקא רק משום דס"ל כסברת ר' ישמעאל משום דכתיב ואספת דגנך ע"ש ואכמ"ל ועיין במשנת חכמים הל' תלמוד תורה שהעיר אהא דאמרינן ביומא די"ט ע"ב אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנא' ודברת בם ולא בדברים בטלין ראב"י אמר עובר בלאו שנאמר כל הדברים ע"ש והקשה על ראב"י אמאי לא מייתי לאו המפורש בספר יהושע דכתיב לא ימיש ס"ת מפיך והגית בו יומם וכו' וממילא כיון דחל עליו החיוב לעסוק בתורה ולא ימיש יומם ולילה. אם שח שיחה בטילה עובר בלאו. ותירץ דלמאי דקיי"ל דלא ימיש לאו דוקא ואם לא שנה אלא פרק א' סגי וא"כ אין ללמוד מזה שאם שח שיחה בטילה כל היום אפי' אחר שלמד פרק א' דעובר בלאו דהא כבר קיים מצות לא ימיש בהפרק הא'. ולכך הוצרך להביא מקרא דכל הדברים יגעים דכל היום אסור לשוח שיחת חולין עכ"ד וע"ש שפקפק על זה וגם ע"ד הלח"מ כאן ע"ש ולפענ"ד נראה עפי"ד הפרמ"ג או"ח סימן ש"ז במש"ז שכ' דלרבא דס"ל השח שיחת חולין עובר בעשה דודברת בם ולא בדברים בטלין דזהו דוקא באנשים דשייך בהו לימוד התורה. אבל בנשים דל"ש בהו לימוד התורה ליכא בהו איסור עשה דודברת בם ע"ש. אך למ"ד דעובר בלאו מחמת קרא דכל הדברים יגעים משמע דאפילו נשים מוזהרין ע"ז דהא קרא משמע בין איש ובין אשה. והיינו כמו שפירש"י ביומא שם דשיחת חולין היינו שיחת הילדים וקלות ראש דאע"ג דאשה פטורה מלימוד התורה מ"מ מוזהרה על שחוק וקלות ראש. וא"כ א"ש קושיית המשנ"ח דאי מחמת לאו דלא ימיש מזה אינה ראי' לאסור לנשים דהא נשים אינן מצוות בת"ת לכך הוצרך למילף מקרא דכל הדברים יגעים וז"פ. והנה ראיתי למו"ר הגאון זצ"ל בגליון הש"ס שלו עמ"ס יומא דף י"ט ע"ב שהעיר ע"ד הפרמ"ג ממ"ש הרמב"ן עה"ת פ' תצא דזכור דמרים אתי לעשה וכ' שם דא"א לומר דאין עשה לספר בלה"ר. והקשה דהא עכ"פ עובר בעשה דודברת בם ולמה איצטריך עשה למנוע מלה"ר ולפ"ד הפמ"ג ניחא דנפק"מ לנשים עכ"ד. ולפ"ז לראב"י דס"ל דגם בנשים איכא איסור שיחת חולין מקרא דכל הדברים יגעים שוב הדר"ל קושיית מו"ר זצ"ל אך לפ"ד רש"י דשיחת חולין היינו רק שיחת הילדים וקלות ראש ועבגה"ש להג' מהר"י ענגיל במס' יומא מש"ש. אבל לה"ר אינו כן ולכך שפיר צריך קרא וע' ביו"ד סי' רמ"ו בבית הלל ויד שאול מ"ש מסוכה דף כ"א ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

אעתיק כאן מה שאמרתי הדרן על סיום הש"ס בצבור ביום כ"ו שבט תרצ"ג בהילולא דכ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש בעל תפארת יוסף זצוק"ל מראדזין. והוא לקשר סיום הש"ס בתחילתה ויש לה שייכות להלכה זו. הנה בסוף מס' נדה איתמר עשירי ר' יוחנן אמר עשירי כתשיעי ר"ל אמר עשירי כי"א ע"ש והנה בסנהדרין דף פ"ז ע"א איתא כי יפלא ממך דבר זו הלכה ואמרינן התם זו הלכות אחד עשר דאיתמר ריו"ח אמר עשירי כתשיעי ר"ל אמר עשירי כי"א. והקשו בתוס' הא מבואר לעיל דר' מאיר ס"ל דאין זקן ממרא חייב עד שיורה בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וא"כ לר"ל דאמר עשירי כי"א אם יורה הזק"מ כריו"ח שוב הו"ל הזק"מ לחומרא ומאי שייך כאן הוראה בדבר שחייבין על ז"כ ושג"ח ע"ש והנה מה שתירצו דאם הורה הז"מ כריו"ח שוב היא טמאה ואם נגעה בככר של תרומה צריך שריפה ואינה שוה רק דמי עצים ושפיר נפק"מ באם השוייות של דמי עצים אינה שוה פרוטה ובאם מקדש אשה באותו ככר דאינה מקודשת להזקן ממרא ושפיר הוי הוראה בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ע"ש כבר תמה עליהם בדורש לציון דרוש ה' למאי דס"ל לשמואל בקידושין דף ט' קידשה בתמרה מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ולשיטת הרמב"ם הוי ספק קידושין וא"כ בלא"ה צריכה גט אפילו להזקן ממרא דנהי דאם נטמא הככר אינו ראוי לאכילה רק לשריפה מ"מ מקודשת מחמת ספק ובעי גט ושוב לא הוי הוראה בדבר שחייבין על ז"כ וש"ח ע"ש. ומה שתי' מטעם דספקא דאורייתא מה"ת לקולא לשי' הרמב"ם ז"ל. מ"מ קשה מה יענה לשיטת הרשב"א דס"ל ספד"א מה"ת לחומרא ומה שכתב דר"מ יסבור ספד"א מה"ת לקולא דרק לדידן דאזלינן