בית המלך (בוים) קכט

או דלמא כיון דעולה נמי מכפרא אעשה לא משהי לה ע"ש ומשמע קצת מדברי רש"י אלו דסובר כדעת התוס' ר"ה הנ"ל ואכמ"ל. והנה כבוד ידנ"פ מו"ה שמחה יאיר הנ"ל הביא דברי הרמב"ן עה"ת פ' ויקרא שכ' דשוגג בעשה א"צ כפרה כלל ורק על מזיד צריך להביא עולה עכ"ד הנה בדברי הרמב"ן אמרתי ליישב מה שראיתי להגה"ק מהר"צ הכהן מלובלין זצ"ל בספר פרי צדיק עה"ת בקונטרס שביתת שבת דף ל"ו שהקשה אהא דאמרינן בשבת דף י"ב ע"ב דר' ישמעאל בן אלישע קרא והטה ואמר לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה והא לפמ"ש רבינו היראים סי' צ"ז דכל שוגג בשבת מלבד שחייב חטאת עבר גם על עשה דשמירת שבת שצריך שישמור שבת על לבו א"כ הו"ל למימר נמי שיביא עולה ג"כ לכפר אעשה ע"ש. אולם לפ"ד הרמב"ן הנ"ל דשוגג בעשה א"צ כפרה כלל ניחא דהא התם הוי שוגג שנשכח ממנו השבת ושפיר ליכא חיוב עולה על שוגג ודו"ק. שוב ראיתי בפרי צדיק שם אח"כ בסמוך שכתב וז"ל ודחוק לומר דהא דבעינן עולה אעשה כיון דהוא רק דורון כדאיתא שם דף ב' יש לומר היינו במזיד ולא בשוגג ושוכח דלא משמע הכי כלל עכ"ל. ודבריו צע"ג מהרמב"ן פ' ויקרא הנ"ל דמפורש דעל עשה א"צ כפרה כלל. וע' בספר שפת אמת זבחים דף ז' שהביא ראי' לדברי הרמב"ן מהא דפריך היכא דמי אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה ומאי פריך דלמא מיירי שעבר על עשה בשוגג דשפיר מכפר אפי' בלא תשובה דודאי לא נקרא זבח רשעים וע"כ דמזה ראי' לדברי הרמב"ן הנ"ל דבשוגג בעשה א"צ כפרה כלל ושפיר צריכין לומר דמיירי רק במזיד ע"ש. וע' בס' פרי צדיק פרשת צו מ"ש לפרש דברי המד"ר פ' פנחס ואכמ"ל. ובגוף דברי הנחלת יעקב פ' ראה הנ"ל שכ' לחדש דהא דסגי בחומש היינו רק בסתם עני שאין לו ר' זוז. אבל מי שהוא ערום ורעב ע"ז נאמר כי תראה ערום וכסיתו. ואין נפק"מ אם כבר נתן חומש מנכסיו אם לא דאפילו אם נתן חומש חייב. וכבר הבאתי דברי הפהמ"ש לרמב"ם פ"א מפאה ע"ש. הנה לפענ"ד נראה להעיר משבועות דף כ"ה ע"א דפריך אילימא מתנה לעני והא כתיב נתן תתן וקשה דילמא מיירי שכבר נתן חומש מנכסיו דשוב ליכא מצוה ואדרבה באושא התקינו שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש וע"כ מזה דאפילו אם נתן חומש מ"מ אם צריך העני לזה ביותר מחויב ליתן ושלא אתן לעני משמע אפילו עני צריך לזה ביותר כמבואר בתוס' ישנים נדרים דף ח' ע"א ד"ה האומר ע"ש ודו"ק. ועל הרמב"ם קשה מגמ' הנ"ל ואפשר ליישבו וצ"ע. ועיין בחידושי מהר"י קורקוס על הרמב"ם הל' מתנות עניים [דפוס איזמיר תקי"ז] בפ"ז ה"ה ע"ש ועיין נדרים דף ס"ה ע"ב לכאורה מוכח מזה כהנחי"ע וע' ירושלמי פ"ג דשבועות ה"ה ודו"ק. ובגוף מה שכתבתי למעלה הטעם דשלא בפניו אין כופין משום דליכא הלאו דלא תקפוץ. שוב אחר החיפוש מצאתי להגאון המפורסים בדורו כמהר"א די אבילה ז"ל מגאוני המערב בספרו מגן גבורים עמ"ס כתובות דף מ"ט שהעיר בזה וע"ש שכתב עוד ליישב קושיית התוס' דאמאי כופין. משום דדוקא במ"ע שאין בה אלא עשה אחד הוא דאין כופין אבל בצדקה דאית בה עשין אחרים וחי אחיך עמך ובההיא לא כתיב מתן שכרה בצדה שפיר ב"ד כופין עלי'. ובזה תירץ מה דקשיא לי' בפלוגתא דבן פטורא ורע"ק בסנהדרין [ט"ס וצ"ל בב"מ דף ס"ב ע"א] דרע"ק דריש מעמך חייך קודמין ובן פטורא לא דריש דקשה דמהי תיתי דישתו שניהם וימותו דרציחה גופה דקיי"ל יהרג וא"י משום מאי חזית דדמא דידך סומק טפי והכא ל"ש האי טעמא ואדרבה מהאי טעמא הו"ל למימר דישתה שלו ולא ימותו שניהם ולרע"ק גופי' אמאי איצטריך עמך דלפ"ז ניחא דאי לאו עמך הו"א דלהכי הוא דאתי לומר דימותו וכו' ולכך איצטריך עמך דהשתא ע"כ דעיקר קרא לכפותו הוא דאתי עכ"ל. וכוונתו דבן פטורא כיון דלא דריש עמך שפיר ס"ל דעיקר קרא צריך להאי גוונא דב' שהיו מהלכין בדרך ולא דריש לי' לכפיי' עד שבא רע"ק ולימד עמך מלמד שחויך קודמין וא"כ קשה דלא הו"ל למיכתב כלל ושפיר ידעינן דחייך קודמין וע"כ מוכח דהקרא אתי לכפיי'. ולפי דבריו נמצא ד"ח דלר"א דס"ל בב"מ שם דריבית קצוצה יוצאה בדיינין ויליף מוחי אחיך עמך ע"ש ע"כ לא ס"ל דכופין על צדקה דהא לית לי' קרא לזה. אולם בב"ב ד"ט ע"א מפורש א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנא' והי' מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח ע"ש מפורש דר' אלעזר ס"ל דכופין על הצדקה. ואפשר משום דיליף מקרא והי' מעשה הצדקה שלום ואכמ"ל. ובדברי המגן גבורים הנ"ל דהיכא דאיכא עוד עשה שאין מתן שכרה בצדה כופין יתיישב בזה מה שהקשני ידידי החו"ב מו"ה יוסף שאלל נ"י מק"ק יאברוב אדברי הגהמי"י דסובר דכופין על הוצאת בניו על ת"ת הא בשבת דל"ב ע"ב מבואר דלמ"ד מקרא נדרש לפניו ולפני פניו קאי קרא דלמען ירבה ימיכם אקרא דולמדתם אותם את בניכם א"כ הא גם ת"ת לבניו הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה וע"ש תוס' ד"ה מקרא. ולהנ"ל מיושב כיון דכתיב גם קרא והודעתם לבניך ולבני בניך ושם לא כתיב מתן שכרה בצדה ולכך כופין ודו"ק. שו"ר בס' דרך המלך כאן שכ' דלפי שלא נתברר הדין אי מקרא נדרש לפני פניו או לא לכך כופין מספק ע"ש וצ"ע מבב"מ דף צ"ה ע"א דקיי"ל התם מקרא נדרש לפני פניו ואפשר לומר עפדהתו"ס שם וצ"ע. ודע דבשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ג הל' תרומות סי' קצ"ב כתב להסתפק אם אינו רוצה להפריש תרומות ומעשרות אי כופין אותו מי נימא דהוי כשאר מ"ע דכופין או דלמא כיון דכתיב עשר בשביל שתתעשר הו"ל כמ"ע שכתובה מתן שכרה בצדה ואין כופין וע"ש שהעיר מקידושין דף מ"ב ע"ב בתוס' ומהרש"א. ודבריו תמוהין מדברי הרדב"ז פ"ז ממת"ע הנ"ל דמבואר דאדרבה היכא דכתיב עשר בשביל שתתעשר הוי כחוב וכופין והערני לזה ידנ"פ היקר החריף ובקי משנתו רב ונקי מו"ה אפרים מאיר היימאן נ"י מעיר קאליש: