בית המלך (בוים) קכח

בברייתא אינו עובר עד ג' רגלים דתלו במקדש וגם בצדקה קושטא הוי דעובר בג' רגלים כללם כולן כאחד ולהודיענו שיש בכולן בבל תאחר וכבר כתבתי מזה שם

ומ"מ עדיין יש לדקדק שכלל רבינו כאן מתנות עניים בכלל השאר לרגל אחד ולמה לא יהי' לאלתר כיון דקיימי עניים ואפשר שיש חילוק בין צדקה לשאר מתנות עניים דרבא צדקה לחוד קאמר ושאני צדקה שע"י נדרו נתחייב בה ולכך צריך לתתה מיד אבל מעשר עני ולקט שכחה ופאה הרי הם ככל שאר חיובים וברגל אחד יש עשה ובג' לא תעשה וכן בפסוק אומר והבאתי כו' ואת מעשרותיכם וכו' וכל מעשר בכלל א"כ רבא בצדקה לחוד מיירי דהיינו מעות שאדם נודר לצדקה. ואפשר עוד דהכא כשאין עניים מיירי וחייב להפריש מיד כאשר כתב שם וכאן ביאר שחייב להעלותם בידו ברגל ראשון ובודאי שם ימצאו עניים ובג' רגלים עובר. וכתב זה כאן דשייך לדין קרבנות ולפ"ז מתנות עניים וצדקה הכל דין אחד להם אלא שמת"ע אם אין עניים מותר ליקח אותם לעצמו דלא אמרה תורה הנח לעורבים ואפשר דמלקט לצורך עני מיירי אלא שאני רואה שגם כאן גבי בל תאחר לא הזכיר מתנות עניים ואפשר היה לומר דלאו כי רוכלא ליזל וליחשב. אלא שגם מה שפרט לא הי' צריך לפרט כי די הי' שיכתוב עברו ג' רגלים ולא הביא ה"ז עובר מדפרט הני משמע דלאפוקי מת"ע כתב כן ואפשר דכיון שביעור המעשרות מקץ ג' שנים אין בל תאחר בג' רגלים. וכן הרגישו בתוס' ותירצו שם אלא שאין נראה כן בגמ' אלא כל אלו בכלל בל תאחר הם וכן דרשו מעמך להביא לקט שכחה ופאה ואם לשון רבינו מדוייק צ"ע ע"כ לשונו. ושם בהלכה ט"ו ובכל יום ויום אחר הג' רגלים וכו' כתב וז"ל גם שם דרשו ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ואע"ג דאכל עשה כופין איצטריך וכו' עד כאן כתבו בתוס' וזהו שכתב רבינו אע"פ וכו'. ומדברי רבינו נראה שמיד כופין שלא יעבור רגל ראשון אבל מדברי התוס' שם נראה קצת שאין כופין עד אחר ג' רגלים שהקשו מהא דתנן בערכין וכו' חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין וכו' ה"ד אי דעבר בבל תאחר אפי' חטאות נמי ואי מקמי דאתי לבל תאחר אפי' עולות נמי. ותרצו דלא עבר עדיין אלא שאנו רואים אותו מתעצל בהבאתם ולכך ממשכנין ואם אין מוצאין במה למשכנו אז כופין כדקאמר הכא עכ"ל. ושם בהלכה י"ז וכל חייבי וכו' וז"ל והקשו בתוס' דהא עולות נמי מכפרים על עשה ותרצו דכיון שאם עשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו יתרשל. ול"ד לחטאות ואשמות וזהו שכתב רבינו הואיל והם מעכבי כפרה ואפשר עוד שהכוונה לחלק בין מביא בחיוב על חטא ידוע למי שאינו מביא בחיוב על חטא ידוע כי זה נקרא מעוכב כפרה וזה אינו נקרא מעוכב כפרה עכ"ל ויש בהם כמה דברים חדשים קילורין לעינים ובדברי מהר"י קורקוס מ"ש לחלק דלכך ממשכנין על עולה משום דהוי חטא שאינו ידוע יש להעיר בזה במה שראיתי בכתבי ידיד נפשי עוז החריף ובקי יקר הערך ידיו רב לו בפלפול וסברא מו"ה נפתלי שמחה יאיר נר"ו דונקעלמאן מעיר אזערקוב שהעיר ע"ד רש"י ביומא דף פ"ה ע"ב במתני' חטאת ואשם ודאי מכפרין ופירש"י וז"ל ומסתמא תשובה איכא שאם לא הי' מתחרט לא הי' מביא קרבן ע"ש וע"ז העיר מהא דאמרינן בזבחים דף ז' ע"ב אמר רבא עולה דורון הוא היכא דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה והתניא עבר על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו אלא ש"מ דורון הוא וקשה דהאיך ס"ד דליכא תשובה הא ודאי אם לא הי' מתחרט לא הי' מביא קרבן. והביא שראה אח"כ בגבורת ארי על יומא שהקשה כן

ולפענ"ד נראה דלק"מ דהא קיי"ל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן וחייבי עולות ממשכנין אותן וא"כ שפיר משכחת לה בעולה שיביאה אע"ג דלא עשה תשובה כגון בעולה שממשכנין אותם וע"ז שפיר פריך דאפילו יהי' משכחת להביא עולה בע"כ בלא תשובה מ"מ יהי' אסור מטעם זבח רשעים תועבה משא"כ בחטאת ואשם דקיי"ל דאין ממשכנין אותן ממילא שפיר כתב רש"י שאם לא הי' מתחרט לא הי' מביא ודו"ק אך יש להעיר דהנה באמת כבר הקשו בתוס' ר"ה דף ו' אמאי חייבי חטאות אין ממשכנין משום דאתי לכפרה הא חייבי עולות ג"כ מכפרי אעשה וא"כ הו"ל דומיא דחטאת ותירצו משום דקיי"ל שאם עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו הרי בתשובה מתכפר ושפיר חיישינן דלמא פשע ומשהי להו. וא"כ שוב הדרא לדוכתי' קושיית ידידי הנ"ל דשפיר קשה מאי פריך הגמ' בזבחים היכא דמי אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה הא אפילו אי לא נימא זבח רשעים תועבה ג"כ קשה דלא משכחת בלא עשה תשובה דאם לא הי' מתחרט לא היה מביא דהשתא אין לומר דמשכחת לה בממשכנו וכופין אותו להביא דלא שייך לומר דאם לא הי' מתחרט לא הי' מביא. זה אינו דהשתא אי נימא דאפי' אם לא עשה תשובה ג"כ עולה מכפר א"כ שוב הו"ל כמו חטאת דאין ממשכנין אותן משום דאתי לכפרה דהא השתא סבירא לן דאפילו לא עשה תשובה ג"כ מכפר וממילא הדרא קושיא הנ"ל לדוכתי'. אך נראה דמזה יהי' ראי' דרש"י ז"ל סובר כדעת רבינו מהר"י קורקוס על הרמב"ם שהבאתי למעלה שתירץ קושיית התוס' הנ"ל אהא דממשכנין על עולה הא עולה ג"כ מכפר על עשה ותירץ משום דיש חילוק בין חטא ידוע לחטא שאינו ידוע דחטא שאינו ידוע אינו נקרא מעוכב כפרה ע"ש. דמזה יהי' ראי' דרש"י ז"ל סובר כדעת מהר"י קורקוס ולכך א"ש הא דס"ד להגמ' דאפי' לא עשה תשובה ג"כ עולה מכפר ואפ"ה ממשכנין על עולה דהיינו טעמא משום דאינו בא על חטא ידוע וערש"י בערכין דף כ"א במתני' ובגמ' בכורות דף כ"ו סוע"א כי תיבעי לך דעולה מאי כיון דעיקר לאו לכפרה אתי משהי לה [ופירש"י דאינו מביאה על חטא ע"ש]