בית המלך (בוים) קכו

צוה אותו בכך דכתיב בפיך זו צדקה אבל שבועה דאינו אלא משום בל יחל דברו ואינו מדבר במצות שבממון אלא להרע או להיטב שאוכל ושלא אוכל וא"כ ודאי לא שייך בי' אלא איסור בל יחל ונכסוהי לא אישתעבד לקיים בשבועה ומש"ה יורשין פטירי אבל בפיך זו צדקה דבמצות שבממון הכתוב מדבר הו"ל כמו שאר מצות שבממון דנכסוהי אישתעבד עכתו"ד. ולפ"ז יש להעיר עפמ"ש בספר טל תורה למס' נדרים דף ז' בשם הגאון בעל ברוך טעם ז"ל בהגהותיו אמרי ברוך ליו"ד סימן רנ"ח סעיף י"ג בהג"ה שם אם חישב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה אלא דאם אמר היו כופין אותו לקיים ע"ש וכתב בהגהות אמרי ברוך לפרש הטעם דאם גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו אין כופין ובדיבור כופין ואע"ג דנלמד מכל נדיב לב שמחויב לקיים מה שגמר בלבו מ"מ שפיר אין הב"ד מחויבים לכופו דהא אזהרת ב"ד לכוף ילפינן בר"ה מפסוק מוצא שפתיך ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך וגם דרשו בפיך זו צדקה הרי שאזהרה זו נאמרה רק על הנדר שהי' במוצא שפתיו ולא במחשבה ולכך אין כופין על מחשבה עכ"ד. [ודברי הטל תורה הראני ידנ"פ הרה"ג מו"ה פנחס הירשפרונג נכד הגאון מהרד"צ מדוקלא שליט"א]

ולפ"ז נראה דאע"ג דס"ל להב"י דנודר ומת היורשין מחויבין לקיים נדרו זה דוקא אם נדר בפה אבל אם לא נדר אלא במחשבה אע"ג דהוא מחויב לקיים מחשבתו משום דכתיב כל נדיב לב אבל כיון דאין כופין אותו לקיים מחשבתו א"כ ע"כ דנכסיו לא משתעבדי וממילא שפיר אין היורשין מחויבין לקיים נדרו כיון דנכסיו לא משתעבדי ורק מצוה הוא עליו לפרוע הנדר ולכך יורשין פטורין לקיים נדרו וז"ב ופשוט. ובזה מיושב מה שהקשה שם הטל תורה אהא דבעי הגמ' אי יש יד לצדקה אי לא הא בלא"ה בלי טעם יד יהי' חייב משום מחשבה והביא שכבר הקשה כן בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סימן פ"ח. אולם להנ"ל מיושב דשפיר נפק"מ אי מחויבין היורשין לקיים הנדר דמטעם מחשבה לא יהיו חייבין היורשין לקיים הנדר. אבל מטעם דיש יד לצדקה והוי דיבור שפיר מחויבין היורשין לקיים הנדר ודו"ק. ובזה מיושב גם קושיית הגאון מהראז"מ ז"ל שהובא בנדרי זריזין והבאתי למעלה דלמה מייתי הגמ' דוקא קרא דבפיך זו צדקה ולהנ"ל מיושב ודו"ק

אך על עיקר דברי האמרי ברוך יש להעיר מהא דאמרינן במנחות דף פ"א ע"ב אמר רב הונא האומר הרי עלי לחמי תודה מביא תודה ולחמה מאי טעמא מידע ידיע האי גברא דלחם בלא תודה לא איקרי והאי תודה ולחמה קאמר והא דקאמר לחמי תודה סוף מילתא נקט ופריך שם בגמ' מהא דתניא הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים כופין אותו ומביא תודה ולחמה זבח ונסכים טעמא דאמר אבל לא אמר תודה לא ע"ש. ולפ"ד האמרי ברוך דבמחשבה לחוד אין כופין מאי פריך הא שפיר יש לומר דרק בשאמר בפירוש תודה שפיר כופין אף דסיים בלא לחם דהא בין לחזקי' דמוקי לה כב"ש ובין לר' יוחנן דמוקי לה כב"ה ומיירי באומר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר כך אלא כך הוי שפיר דיבור כמו שכתב בספר טהרת הקודש במנחות דף ק"ג דכיון דאמר מקודם מנחה סתם אע"ג דסיים מן השעורין אינו נמשך למה שאמר מקודם וה"נ שפיר הוי בשעת אמירת תודה כאלו אמר תודה ולחמה משא"כ באומר הרי עלי לחמי תודה דאע"ג דאנן ידעינן דכוונתו לתודה ולחמה אבל מ"מ ממשמעות דיבורו לא משמע תודה ולחמה וא"כ הא הוי רק מחשבה ושפיר אין כופין דהא כל ענין כפיי' נפק"ל מועשית והתם כתיב לה' אלקיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים וא"כ שפיר אין כופין על נדר במחשבה. וא"כ מאי פריך מהך ברייתא ארב הונא הא שפיר י"ל דר' הונא מודה ג"כ דאין כופין משום דהוי רק מחשבה וע"כ מזה ראיי' לשיטת המרדכי פ"ק דקידושין סימן תנ"ה דסובר דאפילו על מחשבה ג"כ כופין כמו שהבין בכוונתו האמרי ברוך שם ועשו"ת חת"ס יו"ד סימן רמ"ג והובא שם בפתחי תשובה ודברי האמרי ברוך שסובר דעל מחשבה אין כופין צ"ע

ובעיקר קושיית הגאבד"ק טארנא ז"ל בס' טל תורה הנ"ל אהא דאיבעיא להו אי יש יד לצדקה הא להפוסקים דנדרי צדקה מהני אפילו במחשבה א"כ מאי מספק"ל הא לא גרע ממחשבה ולפענ"ד נראה ליישב עפמ"ש בשו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן ל"ט דאף דנדרי הקדש גם במחשבה חייל מ"מ על איסור בל יחל אינו עובר אלא א"כ הוציא בשפתיו דלא יחל דברו כתיב ע"ש. ועיין בספר כלי חמדה להג' מדווארט ז"ל פ' ויצא אות ב' מ"ש לפרש דברי האור החיים הקדוש בפסוק וידור יעקב נדר לאמור ע"ש ובמקו"א הארכתי בדבריו וא"כ מיושב קושייתו דשפיר יש לומר דהגמ' דבעי אי יש יד לצדקה הוא נפק"מ לענין בל יחל דמצד מחשבה ליכא איסור בל יחל אבל אי נימא יש יד לצדקה והוי כדיבור שפיר איכא איסור בל יחל ודו"ק

והנה בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' פ"ח תירץ קושיא הנ"ל משום דהיכא דרוצה לידור בפיו לא מהני מחשבה ולכך בעי רק מטעם יד ובטל תורה העיר ממנחות דף ק"ג ע"א וטה"ק שם. ומדברי פי' הרא"ש מס' נדרים דף ב' ע"א ד"ה הנודר דמבואר מדבריו דאם לא בעינן מוצא שפתיו מהני גמר בלב אפילו דעתו להוציא בשפתיו ע"ש. הנה כדברי הבי"ש מבואר בטורי אבן למס' חגיגה דף י' ע"א ד"ה דילמא שכתב שם כן ליישב הא דפ"ג דתרומות המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר לא אמר כלום ואמאי הא דל דיבורו מ"מ מהני מחשבתו ותירץ למאי דס"ד להמקשן בשבועות דף כ"ו לפרש הברייתא בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא בשפתים ולא הוציא וכו'. וא"כ גם במסקנא נפרש כן מסברא אע"ג דלית לן קרא לזה ועוד תירץ עפי"ד התוס' דשמואל דיליף מלבטא