בית המלך (בוים) קכג

הלאו דלא תקפוץ הא הלאוין באו לקיומי' לעשה ולא ליהוי עדיפי מעשה וכמ"ש הרמב"ן והריטב"א לענין חיוב נשים במצות מעקה. אך נראה דהתוס' ס"ל דעל הלאוין דלא תקפוץ ולא תאמץ לא שייך לומר דהם באין לקיום העשה דהא לפי שיטת רבינו בפ"ז ממתנות עניים דהעשה דנתן תתן הוא אפי' באינו תובעו והלאוין הוא דוקא בתובעו א"כ לא מצינן למימר דהלאוין באו לקיום העשה דהא העשה הוא באופן ששם לא איתנייהו הלאוין ולכך שפיר כתבו דכופין ולפ"ז מיושב היטב דברי הרמב"ן דזה שייך רק בצדקה אבל בהשבת עבוט דהלאו דלא תשכב בעבוטו הוא באופן דאיכא עשה ואם לא מחזיר הכסות יום ביום והלילה בלילה עובר על העשה דהשיב תשיב והלאו דלא תשכב בהדי הדדי. ולכך שפיר לא שייך לכפותו בשביל הלאו דלא תשכב בעבוטו דהא הרמב"ן גופי' ס"ל בקידושין דאמרינן הך סברא דהיכא דהלאוין באו לקיום העשה דינם כמו עשה וא"כ שפיר אין כופין בשביל הלאו ודו"ק

ובגוף קושיית התוס' אמאי כופין על צדקה עיין בביאור הרדב"ז על הרמב"ם פרק ז' מה' מתנות עניים הלכה י' שכתב לתרץ דצדקה הוי כחוב וכופין לפריעת חוב ותדע שהרי בכל המצות כולם נאסר הנסיון ובמצות מעשר הותר שנאמר ובחנוני נא בזאת. ואני אומר שגם בצדקה הותר הנסיון עכ"ל ועיין בטור יו"ד סימן רמ"ז שמבואר ג"כ דבצדקה הותר הנסיון, אולם הב"י שם כתב עליו דמתענית דף ט' אינו מבואר רק דמעשר היתר ולא צדקה. ועיין בדרישה שם מ"ש ליישב זה ועיין ברמ"א יו"ד סי' רמ"ז סעיף ד' ועיין בהלכות יסודי התורה פרק י' הלכה ה' בחידושינו מ"ש שם. והנה כוונת הרדב"ז נראה כמו ששמעתי בשם הגאון הקדוש רבן של ישראל אדמו"ר מגור שליט"א דכיון שהותר הנסיון ובודאי יתעשר שוב הו"ל זה נהנה וזה לא חסר וקיי"ל דכופין על מדת סדום ודו"ק אולם נראה דזה דווקא בחיוב צדקה כגון בעני מבקש ממנו או בחיוב מעשר וחומש שנותן מנכסיו כמבואר ביו"ד סימן רמ"ט שפיר הותר הנסיון. ולכך שפיר מותר לכפותו. אבל היכא דנודר ליתן צדקה דקיי"ל בר"ה דף ו' בפיך זו צדקה. וכן במה שכתב הטור בסימן רמ"ט דשיעור נתינת צדקה אם ידו משגת יתן כפי צורך עניים דהוא יותר מחומש דזה לא הוי חוב ועיין בר"ן נדרים דף ו' ע"ב ד"ה יש יד לצדקה ע"ש. ולכך שפיר לא יהי' מותר הנסיון. וגם לא נוכל לכפותו ע"ז

ובזה נראה ליישב מה דקשיא אצלי אהא דקאמר התם בר"ה דף ו' ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך. כאשר נדרת זה נדר. לה' אלקיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים. בפיך זו צדקה. ופריך התם אזהרה לב"ד שיעשוך למה לי מיקריב אותו נפקא. ומשני חד דאמר ולא אפריש חד דאפריש ולא אקריב וכתבו שם התוס' ד"ה יקריב אותו וז"ל כל מצות עשה נמי כופין כדאמר בפ' הכותב מכין אותו עד שתצא נפשו והא דאיצטריך קרא הכא משום דסלקא דעתי' דאין כופין כאן לפי שכתוב לרצונו עכ"ל. ולפ"ז קשה לי למה צריך כאן גבי אזהרה לב"ד שיעשוך לרבות צדקה הא בצדקה לא כתיב לרצונו. ורק גבי קרבנות דכתיב לרצונו שפיר צריך קרא לרבויי דכופין אבל בצדקה דלא כתיב לרצונו למה צריך קרא דכופין. ואין לומר דצריך קרא לבל תאחר הא בלא"ה ילפינן שם בר"ה דף ה' ע"ב ה' אלקיך אלו צדקות ומעשרות ע"ש דמיני' ילפינן דעל צדקה עובר על בל תאחר ובאמת כבר הקשה כן הגאון מהרש"ק ז"ל בס' נדרי זריזין עמ"ס נדרים דף ז' שם בפשיטות דלמה לי תרי קראי לצדקה ע"ש. אך דבריו תמוהין דמאי קושיא הא גם לחטאות ואשמות איכא תרי קראי ועכצ"ל דקרא השני אתי לרבויי לענין כפיי' דמקרא קמא ה' אלקיך זו צדקה לא שמעינן רק דעל צדקה עובר בבל תאחר אבל לא שמעינן דכופין ע"ז ושפיר צריך קרא אבל קושייתינו שפיר קשה

אולם לפי דברינו הנ"ל ניחא שפיר דהנה הקשו בתוס' אמאי כופין על צדקה הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ותירץ הרדב"ז הנ"ל דהכא הוי כזה נהנה וזה לא חסר משום דמותר לנסות בצדקה וזה דוקא בצדקה דהוי חיוב ליתן כגון חומש ומעשר אבל בצדקה דאינו חיוב ליתן שפיר אסור לנסות וממילא שפיר הוי אמינא דאין כופין משום דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה ולכך שפיר צריך קרא בפיך זו צדקה לאשמעינן דאפילו בצדקה שאין מחויב בה ג"כ כופין ובזה מיושב ג"כ דברי הנדרי זריזין נדרים דף ז' הנ"ל שכתב דקרא דבפיך זו צדקה צריך לצדקה שאינה חיובית ובזה תירץ קושיית הגאון חהרא"ז מרגליות ז"ל שהקשה דלמה מייתי הגמ' שם בהבעיא אי יש יד לצדקה קרא דבפיך זו צדקה ואמאי לא מייתי קרא דה' אלקיך דמרבינן מיני' צדקה כי היכא דמייתי בלקט שכחה ופאה קרא דמעמך דהוא חד קרא. ולהנ"ל מיושב דהאיבעיא דגמ' הוא על כרחין בצדקה שאינה חיובית ע"ש היטב טעמו ונימוקו. וכבר הקשתי דמנ"ל לומר כן דהך קרא אתי לצדקה שאינה חיובית אולם לפי דברינו א"ש דע"כ צריכין לומר דהך קרא אתי לצדקה דא"כ למה לי קרא הא בלא"ה כופין על כל מ"ע ובפרט על צדקה דהוי כזה נהנה וזה לא חסר וע"כ שפיר ראי' דהך קרא מיירי בצדקה שאינה חיובית ודו"ק

עוד יש ליישב קושייתי הנ"ל דל"ל קרא בפיך זו צדקה. דהנה הקשו תוס' הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ואמאי כופין על צדקה ותירצו משום דאיכא לאוין דלא תקפוץ ולא תאמץ והנה כבר כתבנו דדעת רבינו בפ"ז ממח"ע דאיסור דלא תקפוץ הוא דוקא כשהעני מבקש ממנו ליתנו אבל אם אין העני מבקשו ליכא הלאו וא"כ יש לומר דקרא דבפיך זו צדקה מיירי כשאין העני מבקשו וגם קרא דבפיך מיירי בהכי ושפיר הוי אמינא דאין כופין ולכך שפיר צריך קרא דבפיך זו צדקה לאשמעינן דכופין. גם יש