בית המלך (בוים) קכב

ולר"י חייב דס"ל דגם זה מקרי מלחמת מצוה וא"ש דברי הרע"ב. אך לקושטא דמילתא יש לדחות דרק אם אינו הולך למלחמה מצד יראה אז עובר על לאוין דאל תיראו ואל תחפזו אבל אם אינו הולך מצד שמחויב לעסוק במצוה שפיר ליכא הלאוין הללו ועבס' מנחת ירושלים עמ"ס סוטה לחכם א' בזמנינו מירושלים תובב"א מ"ש ליישב דברי הרע"ב דאע"ג דקיי"ל עוסק במצוה פטור מן המצוה מ"מ מצוה שהוא להצלת כל ישראל יש לומר דדוחה לשאר מצות ועיין בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ת או"ח סי' י"ז ובחידושינו פ"ו מה' יסוה"ת ואכמ"ל

ובענין זה אעתיק מ"ש בתשובה לחכם א' אמה שהקשה השאגת ארי' סימן ל"ז אהא דמבו' בזבחים דף י"ט דכהנים בשעת עבודתן פטורין מן התפילין משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ובערכין דף ד' מבואר דרק בשל יד פטורין אבל בתפילין דראש חייבין וכתב ליישב דהך דערכין מיירי בחטאת עוף הבא על ספק לידה דלכך חייבין בשל ראש משום דדלמא לאו קרבן הוא ולא הוי עוסק במצוה אבל בשל יד שפיר פטורין כיון דהוי חציצה בבגד ע"ש. ודבריו תמוהין מאד חדא מן דברי התוס' בב"מ דף כ"ה ע"ב הנ"ל דמבואר דאפילו עוסק בספק מצוה ג"כ פטור מן המצוה ועוד דהא מבואר מדברי התוס' זבחים דף ס"ח ע"א ד"ה אימר דהקרבת חטאת העוף הבא עה"ס הוא בגדר ודאי ולא בגדר ספק וא"כ שפיר שייך בזה עוסק במצוה פטור מן המצוה דהוי מצוה ודאית ועיין באמרי בינה להגאון מקאליש ז"ל או"ח סימן י' שהעיר ע"ד השאג"א מדברי הר"ן בתשובה גבי אין מתירין את הנדר עד שיחול דאם ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ואסור להיות גם בין השמשות בתוך העיר יכול אז להתיר הנדר דמיקרי חל הנדר כיון דחייל מספיקא וה"נ עכ"פ מחמת ספק יהי' מיקרי עוסק במצוה ע"ש ופלא עליו שלא הביא מדברי התוס' בב"מ הנ"ל וכבר תמהתי עליו על דבריו בסי' י"ג וע"ש בסי' הנ"ל מ"ש בשם האחרונים לתמוה ע"ד הר"ן מב"ב דף פ"א ובקהלת יעקב מהר"י אלגזי מחולין דף פ"ו ובדברי התוס' שם בשם הר"ש ע"ש ואני הארכתי במק"א בדברי הר"ן ואכמ"ל

ועיין בפירוש הרע"ב זבחים פ"ב משנה א' שכתב הלכך כהן בשעת עבודה לא הי' מניח תפילין של יד לפי שהן חוצצין בין הבגד לבשרו אבל תפילין של ראש הי' מניח. ובאמרי בינה שם סי' י' תמה עליו דהא קיי"ל דפטורין בשל ראש מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה וכתב דאפשר סובר הרע"ב כהרמב"ם פ"י מהל' כלי המקדש דאם רצה להניח בשעת עבודה מניח מ"ש ובאמת בשטה מקובצת למס' ערכין דף ד' הקשו ג"כ קושיית הגאון שאגת אריה הנ"ל ותירצו בשם הר"מ דהתם כשמבטלין מעשיית עבודה שפיר פטורין מטעם עוסק במצוה אבל כשיש שהות להניח קודם עבודה חייבין להניחם ושיהיו עליהם בשעת עבודה ע"ש וע"ש באמ"ב מ"ש מ"ד השמ"ק הנ"ל וא"כ י"ל כוונת הרע"ב למ"ש השטמ"ק דקודם העבודה יכול להניח השל ראש דלא שייך בזה משום עוסק במצוה פטור מן המצוה ודו"ק. ועיין בפרמ"ג או"ח סימן כ"ז באשל אברהם סק"ו ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סימן ע"ה. ומ"ש שם לחדש דבבגדי כהונה הוי חציצה אפילו בין בגד לבגד. פלא על רבותינו ז"ל שהעלימו עין לפי שעה מירושלמי מפורשת בעירובין פרק י' הלכה י"ג ובלבד שלא יחוץ בינו לבין בגד ולא בין בגד לבגד ע"ש. והערני לזה כבוד ידידי הרה"ג החסיד ר' נח זניימעראווסקי שליט"א מפיטטרקוב וכעת בק' וולאשטשאווע. וכתבתי בזה במקו"א ואכמ"ל. ובגוף דברי הנחלת יעקב הנ"ל שסובר דעוסק במצוה אינו פטור רק ממ"ע ולא מלאו עיין בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סימן קע"ד שתמה עליו מסוכה דף כ"ה דמבואר דעוסק במצוה דוחה אפילו מצות הקרבת פסח דהוא מ"ע חמורה שחייבין עלי' כרת ע"ש ובלא"ה יש לעיין למאי דמבואר בר"ה דף ה' ע"א ובתוס' ד"ה ואי לא אקרבי' דפסח שלא הקריבו אותו בי"ד בניסן עובר מיד בבל תאחר וא"כ שוב איכא לאו ג"כ בפסח. ועיין בספר ישועות מלכו להגאון מקוטנא ז"ל על הרמב"ם פ"א מה' ק"פ הלכה ב' שכ' טעם שרבינו ז"ל לא הביא שם לאו דבל תאחר משום דל"ש בל תאחר אלא בנדר או אפריש פסח ע"ש וא"כ יש לומר כאן דבודאי לא הפרישו עוד ק"פ ולכך ליכא לאו דב"ת. וגם לדעת בן בתירה בזבחים דף י"ב ע"א צריך להפריש הק"פ דוקא ביום י"ד ע"ש וא"ש. ובדעת רבינו שלא הביא הלאו דב"ת י"ל דס"ל כדעת הטורי אבן שם דסובר דליכא לאו דבל מאחר בפסח. ומה שהקשה שם הטו"א בזבחים דף ק' בההיא עובדא שמתה אשתו של יוסף הכהן בע"פ וטמאוהו בע"כ משום דס"ל לה יטמא מצוה ופירש"י הטעם דטומאת קרובים אין לו תשלומין ומצות פסח יש לו תשלומין והקשה דהא איכא בפסח לאו ועשה עשה דהקרבת פסח ולאו דב"ת ואמאי דוחה עשה דטומאת קרובין ללאו ועשה ע"ש ולהנ"ל לא קשה מידי דדילמא מיירי שלא הפריש עדיין הק"פ וליכא לאו דב"ת. ומה שתירץ דשאני לאו דבל תאחר דלא אתי אלא לקיומי לעשה דהקרבת פסח ולכך דחי ע"ש כבר הבאתי בשם הריטב"א והרמב"ן בקידושין דף ל"ג שכתבו כעין סברא זו ודו"ק

והנה במשלמ"ל פרק ז' מהלכות מתנות עניים כתב שם ז"ל מרן הב"י יו"ד סי' רמ"ח והר"ן הסכים לתירוצא בתרא וכן דעת הרמב"ן שכתב דהא דאכפי' רבא לר"נ בר אמי לאו מחמת קיצותא דמתא הוי אלא שהי' עשיר ולא הוי עביד כדבעי לי' וכו' ותימה דהרמב"ן כתב בתשובה דהשבת עבוט הוא מ"ע שמתן שכרה בצדה ולפיכך אין ב"ד של מטה מוזהרין עלי' והתם נמי איכא לאו דכתיב לא תשכב בעבוטו והאיך כתב דס"ל כתירוצא בתרא עכ"ד. וע' בספר יד שאול ליו"ד סי' רמ"ח ובהשמטות ליוסף דעת סימן הנ"ל מ"ש שם בזה. ולפענ"ד נראה דהנה כבר העירותי לעיל דאמאי כופין על צדקה בשביל