בית המלך (בוים) קכ

דברינו מדברי רבינו לקמן פ"ב מהל' עכו"ם ה"ב שכ' דכל הנפנה אחרי' בדרך שהוא עושה מעשה חייב מלקות ע"ש היינו משום דלישנא דקרא לא תפנו משמע לשון מעשה לעשות כדי לראותה וראוי' לחוד לא מיקרי מעשה ועיין בהקובץ שם שהביא בשם המהרש"ל דמשכחת לה פניי' כדי לראותה כגון שהיתה מכוסה וגילה אותה לראותה ע"ש ובמנ"ח מצוה רי"ג ובס' דרך המלך שם ואכמ"ל. ובדברי המכילתא דקאמר עד שיאמר וישנה עיין בפנים יפות עה"ת פ' משפטים מ"ש בכוונתו ואכמ"ל

שם אחד יתום מאב ואחד יתום מאם וכו'

עיין במעין החכמה על מצות בחרוז המתחיל נטה לבך לחנון יתום ואלמנה בשעריך. שכ' מקור לרבינו ממגילת איכה דגם יתום מאמו מיקרי יתום ועיין בספר ברית משה על הסמ"ג מל"ת ח' מ"ש בשם הרב דינא דחיי ודו"ק

פרק שביעי הלכה ז'. הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום

עיין מ"ש הגאון הקדוש מוהר"ר אברהם דוד זצוקל"ה מבוטשאטש בספרו אשל אברהם או"ח סימן קנ"ו אודות איסור לא תקום ע"ש היטב ועיין בסדר משנה כאן ובמ"ש בחידושינו לעיל פרק ו' הלכה י' ולפ"ד האשל אברהם יש מקום ליישב קושיית הסדר משנה ועפ"ד החינוך הנ"ל מ"ש בטעם דאין לוקין על לאו דלא תענון ע"ש היטב ותבין ואכמ"ל

הלכות תלמוד תורה פרק ראשון הלכה א'. נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה. אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם ואין האשה חייבת ללמד את בנה שכל החייב ללמוד חייב ללמד

כתב בהגהות מיימונית וז"ל כתב מהר"ם זצ"ל דכפינא לי' ללמדם או להשכיר להם מלמדים דמאי שנא האי עשה דולמדתם אותם את בניכם משאר עשה דכפינן לקיים עשה דסוכה וכן למ"ד פריעת בע"ח מצוה אמר בפרק הכותב דכופין אותו לפרוע מידי דהוי אשאר מ"ע וכשם שאב חייב בבנו למול ולפדותו דכופין אותו לקיים ה"נ כפינן ליה ללמדו תורה וכיון דהא מילתא חובה הו"ל כשאר בע"ח ועבדינן בהא מילתא כמ"ש רבינו האלפס בפ' הכותב אבל ודאי אי מצינן לשדורי ליה ולאודועיה משדרינן וחודעינן לי' כי ההוא דאמר התם האי דיינא דאחתא לי' למלוה לנכסי' דלוה וכו' כ"ז כתב מורי רבינו זצ"ל עכ"ל. ועיין בקצות החושן סימן ר"צ ס"ק ג' שהקשה על הגהמי"י מהא דאמרינן בכתובות דף מ"ח ע"א מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר ואמרינן התם דבר אחר היינו צדקה ומבואר דשלא בפניו אין יורדין לנכסיו לקיים מצות עשה שלו וא"כ אמאי כתב הגהמי"י דיורדין לנכסיו לקיים מ"ע שלו. וכתב ליישב דהגהמי"י יסבור כדעת הר"ן בכתובות בפ' נערה שנתפתתה שכתב לחלק דהא דהלך למדה"י אין ב"ד יורדין לנכסיו לצדקה היינו בדלא אמיד אבל בדאמיד שפיר יורדין לנכסיו וא"כ שפיר כתב כאן דיורדין לנכסיו לקיים מצות ת"ת לבנו דמיירי בדאמיד עכ"ד

ולפענ"ד נראה ליישב קושיית הקצוה"ח דהנה צריכין להבין הטעם דשלא בפניו אין יורדין לנכסיו ליתן צדקה. ונראה דהנה בתוס' כתובות דף מ"ט ע"ב הקשו אהא דרבא כפיי' לר' נתן בר אמי ואפיק מיני' ד' מאות זוזי הא קיי"ל דכל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין וא"כ אמאי כפה אותו בשביל צדקה הא כתיב מתן שכרה בצדה דכתיב למען יברכך ותירצו דבצדקה איכא תרי לאוין לא תאמץ ולא תקפוץ ע"ש. והנה רבינו כתב בהל' מתנות עניים פרק ז' הלכה א' מ"ע ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת שנאמר פתוח תפתח את ידך לו וכו' עכ"ל. ובהלכה ב' כתב וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בל"ת שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון עכ"ל וכתב הגאון מדווינסק שליט"א בס' צפנת פענח על הרמב"ם הל' מתנות עניים שם שמדברי רבינו נראה דהמ"ע הוא אף אם אין העני תובעו והלאוין דלא תקפוץ ולא תאמץ הם רק אם ביקש ממנו ולא נתן לו ע"ש וכן הוא פשוט בדעת רבינו. ולפ"ז מובן בפשיטות הטעם דשלא בפניו אין ב"ד יורדין לנכסיו ליתן צדקה לפמ"ש בקצוה"ח שם בשם חי' הרמב"ן סוף בב"ב דהטעם דנחתינן לנכסי' הוא מדין כפיי' וכדקיי"ל דכופין על מ"ע וא"כ זה דוקא בפניו והעני מבקש ממנו ליתן לו צדקה שפיר ב"ד יורדין לנכסיו מדין כפיי' דהא כשהעני מבקש ממנו איכא לאו דלא תקפוץ ולא תאמץ ולכך כופין אבל שלא בפניו ליכא הלאו דלא תקפוץ ולא תאמץ ורק מצות עשה דפתוח תפתח לחוד שפיר אין יורדין לנכסיו מדין כפיי' דהא קיי"ל דעל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין כופין

וא"כ מיושב היטב קושיית הקצוה"ח על הגהות מיימון דזה שייך רק במצות צדקה אבל במצות תלמוד תורה דלא הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה שפיר ב"ד יורדין לנכסיו אפילו שלא בפניו ודו"ק. ובזה יש ליישב קושיית הר"ן שם אהא דאמרינן בכתובות דף מ"ח ע"א אמר ר' חסדא אמר מר עוקבא מי שנשתטה