בית המלך (בוים) קיז

לדעת שהרי לדעת המקום ודעת חכמים הוא עושה כן אלא דלולי שמלבין חמור כ"כ לא התירו לו חכמים לאבד עצמו שהרי בכל עבירות שבתורה אמרו יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד דגלי בהו קרא אבל במלבין ליכא קרא אע"ג דילפינן מתמר מ"מ תמר גופה תקשה מה ראתה על ככה ולא דרשה וחי בהם ולא שימות בהם אע"כ הטעם דמלבין חמור מכל עבירות שאין לו חלק לעוה"ב עכ"ד. ועיין ביוסף דעת להגאון מהרי"ש ז"ל יו"ד סי' שמ"ה ס"ב שתמה עליו דמ"ש בפשיטות דמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב לא נמצא שום מקור לזה והוא רק שיגרא דלישנא בפי כל העולם. ועל קושיית הפנ"י דאי אין מלבין חמור כל כך אמאי התירו לאבד עצמו והא בכל עבירות קיי"ל דיעבור וא"י. תירץ היוס"ד כיון דהא דשפ"ד יהרג ואל יעבור הוא מכח סברא דמאי חזית דמא דידך סומק טפי א"כ הא גם במלבין שייך הך סברא. ואינו מוכרח דודאי לא חמור מלבין כשפ"ד מצד סברא דמאי חזית דמלבין יוכל לחיות אח"כ. וגם דהא במלבין מהני תשובה ומחילה מהנעלב ושפ"ד לא מהני דאפילו אם התיר לו הנהרג שיוכל להורגו מ"מ הו"ל שופך דמים ולא מהני מחילה ועיין ביד המלך לקמן פ"ז ה"ג. וע"כ צ"ל דהא דהותר לאבד עצמו ולא להלבין הוא משום דילפינין מדבר ד' בזה דמבזה לצלם א' וא"כ שפיר כתב הפנ"י דהשתא דמותר לאבד עצמו ולא ילבין הוא משום דנפק"ל מקרא כי דבר ד' בזה א"כ מיני' ע"כ צריכין למילף דאין לו חלק לעוה"ב דכתיב הכרת תכרת ע"ש וז"פ

ומה שהקשה הפנ"י דתמר גופיה אמאי היתה רשאי למסור עצמה הא כתיב וחי בהם ולא שימות בהם. תירץ ביוס"ד עפ"ד הר"א מזרחי בפ' שמות דבב"נ לא דרשינן וחי בהם א"כ תמר שקודם מ"ת הי' לה דין ב"נ לכך שפיר עשתה ע"ש. וגם זה אינו מוכרח לפענ"ד דהא אע"ג דלא כתיב וחי בהם ולא שימות בהם מ"מ על דבר רשות אסור לב"נ להמית א"ע ובפירוש אמרה התורה אך את דמכם מיד נפשותיכם אדרוש. וא"כ מי כתיב בב"נ דאסור להלבין פני חבירו ברבים הא לא כתיב רק שפיכת דמים אבל לא הלבנת פנים. ועכצ"ל דתמר ידעה מסברא דהלבנת פנים דומה לשפיכת דמים וכמו שפ"ד אסור בב"נ כן הלבנת פנים אסור. וא"כ שפיר נפק"ל גם השתא מזה דל"ש בזה לומר מאי חזית דמא דידך אלא דקצת צ"ע הא בתמר לא הי' עוד הדרש מכי דבר ד' בזה. [ועי' בס' כלי חמדה עה"ת להגאבד"ק אסטרוב ז"ל פ' ויקהל אות ד' מ"ש אם ב"נ נהרג על סברא ע"ש מ"ש בשם ס' בית האוצר ח"א כלל קל"א ואין לי הס' בה"א לע"ש]. ועשו"ת שבות יעקב ח"א סימן קס"ד שכ' דאין ב"נ נהרג על הלבנת פנים וע"כ מוכרחין לומר לפי דבריו דהא דתמר מסרה עצמה הוא משום דנהי דמלבין לא הוי כשפיכת דמים גמור מ"מ במלבין פני ישראל יהי' אסור דלא עדיף מב"נ שהכה את ישראל דחייב מיתה כמבו' בסנהדרין דף נ"ח ע"ב דעכ"פ הא דאזיל סומקא ואתי חיורא הוי עכ"פ כהכאה בעלמא דצער דהלבנת פנים גדול מהכאה. ועיין ברמב"ם הלכות מלכים פ"י הלכה ו' דעכו"ם שהכה את ישראל אע"פ שחייב מיתה מ"מ אינו נהרג וע"ש בכס"מ מקור נפלא לדעת רבינו. וא"כ שפיר מסרה עצמה. ומ"ש ביוס"ר דלשון נוח לו לאדם משמע רק רשות. הנה מדברי התוס' סוטה דף י' ע"ב שהקשו אהא דלא חשיב לי' בהדי ג' עבירות ותי' משום דאינו מפורש בתורה מבואר שלא כדברי היוס"ד. וכבר תפסו עליו בזה ואכמ"ל. ועיין בספר תפארת ישראל על משנה פ"ג דאבות מ"ש לחלק בין שונא ומחמת כעס לאינו שונא ע"ש וצ"ע

ובגוף דברי הר"א מזרחי הנ"ל דבב"נ לא דרשינן וחי בהם ולא שימות בהם הנה לעיל בה' יסודי התורה ריש פרק ה' הבאתי דברי המזרחי שהקשה אהא דאמר משה אמול ואצא סכנה הוא לולד הא מאי דפיקו"נ דוחה לכל מצות הוא רק מקרא דוחי בהם ובב"נ עדיין לא כתיב. ותירץ דהאי קולא קולא דאתי לידי חומרא שיותר טוב לבטל מצוה אחת במקום סכנה ויקיים כל המצות ממה שיקיים מצוה אחת ויבטל כל המצות. ולכאורה לפי תירוצי נסתר דברי היוס"ד הנ"ל שכתב דלכך מסרה תמר עצמה משום דלא שייך גבה וחי בהם ולהנ"ל הא גם בתמר הי' שייך הסברא דטוב לבטל מצוה אחת ויקיים כל מצות. והא דאין דוחה בב"נ היינו רק חיי שעה דבישראל הותר מטעם וחי בהם וכמו שכתבנו שם בעניותן. אך זה אינו דרק מצות מילה דהוא מצות עשה שפיר כתב הרא"ם דאף דלא כתיב בב"נ וחי בהם מ"מ מסברא אמרינן דטוב לבטל מצוה אחת ויוכל לחיות ולקיים כל מצות אבל לעבור על איסור בקום ועשה מטעם זה דטוב לבטל מצוה אחת בודאי גם הרא"ם מודה דלא אמרינן כן בב"נ ורק בשב ואל תעשה אמרינן הכי. ובזה מיושב מה שהקשתי שם בחידושינו ע"ד הרא"ם דקאמר זאת מסברא. הא ביומא דף פ"ה ע"ב קאמר הכי ר"ש בן מנסיא סברא זאת דאמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ואפ"ה הוצרך להביא קרא לזה דנפק"ל מושמרו בנ"י את השבת. הרי דלא ידעינן זה מסברא. ולהנ"ל מיושב דכיון דר"ש בן מנסיא מיירי לעבור על שמירת שבת בקום ועשה שפיר הוצרך קרא לזה והרא"ם מיירי בשב ואל תעשה. וא"כ בתמר דקום ועשה הוי שפיר היתה צריכה למסור עצמה וז"ב

והנה שם בחי' הנ"ל הבאתי דברי החת"ס יו"ד סימן רמ"ה שכתב דעשו שהי' אדמוני לא זכה לימול בח' ואחר שנעשה גדול לא רצה לימול א"ע וע"ש מ"ש בשם ספר דברי סופרים שתמה עליו דבב"נ לא כתיב וחי בהם ואחז"ר העירני אדמו"ר הגה"צ מלובלין מהר"ש איגר שליט"א מדברי המד"ר פרשת תולדות פס"ג הה"ד אם לא דם שנאת ודם ירדפך א"ר לוי זה דם של מילה. הרי מבואר כדברי החת"ס דעשו לא מל עצמו וע"כ מטעם שהי' אדמוני כד' החת"ס. ואני אמרתי דר' לוי דקאמר זה דם של