בית המלך (בוים) קטו

לאו דיני גמירי לכך מיקרי שוגגין ואונסין ואם יאמר להו ולא יקבלו יהיו מזידין לכך מוטב שלא לאמר להו. אבל בישראל שדינא גמירי לכך לא מיקרי שוגג כל כך וכה"ג כתב בשו"ת מהר"ם אלשקר שהבאתי למעלה וז"פ

ובגוף דברי החות יאיר סי' קס"ד במ"ש דגם מלאכת צידה מיקרי אינו מפורש בתורה. הנה עיין בהריטב"א בחידושיו למכות דף כ' ע"ב ד"ה וכמה שיעור קרחה שכתב ועוד דאפי' למ"ד התם דאפילו בדאורייתא אמרינן הנח להם לישראל הני מילי באיסור עשה כתוספת ביוהכ"פ. אבל לא באיסור לאו כדכתיבנא בדוכתי' בס"ד עכ"ל והביא דבריו בשדי חמד אסיפת דינים מערכת ה' סימן ב' אולם הביא שם בשם היד מלאכי כללי דינים אות שצ"א שכ' בשם הכנסת הגדולה בסימן תר"ח בשם תשובה כתיבת יד דהא דאמרינן מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין לאו דוקא באיסור דאורייתא לחוד אלא אפי' באיסור כרת כגון טבילה דנהגו בקצת מקומות לטבול בנהרות לא אמרינן להו ולא מידי אי ידעינן דלא מקבלי עכ"ל הרי מבואר מזה כדעת החות יאיר ושלא כדעת הריטב"א וע"ש בשד"ח הרבה דברים חדשים בענין זה ואכמ"ל. והנה במשנת חכמים בריש הלכות דעות סוס"י ה' כתב להעיר אהא דמבואר בשבת דאם הי' גלוי להם שלא יקבלו תוכחתו ליכא מצוה דהוכח תוכיח. וגם ביבמות דס"ה דמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. הא מקרא מלא דבר הכתוב הוכח תוכיח מנ"ל לומר דאם לא שמעו אליו פטור ממצוה זו. [ולפענ"ד לא הבנתי קושייתו הא בכמה מקומות בש"ס מצינו דבר זה מתורת משה לא למדנו מתורת יחזקאל ושאר ספרי קבלה למדנו. וא"כ ה"נ מה שהי' סתום בתורת משה אם המצוה דהוכח תוכיח הוא אפילו ביודע שלא יקבלו דבריו בא שלמה המע"ה ופירשו מקרא דאל תוכח לץ דמיירי דוקא באינו יודע אם לא יקבלו דבריו אבל ביודע שלא יקבלו דבריו וגם יתלוצצו עליו לא שייך מ"ע דהוכח תוכיח]. וכתב ליישב דבילקוט פ' קדושים איתא הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ומצות אתה מוכיחו ואי אתה מוכיח לרשע שישנאך. א"כ נרמז בתורה דמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ע"ש. ולא הביא שהגהות מיימונית סובר בשם הרא"ם דבמזיד אפי' ברור שלא ישמע לו ג"כ צריך להוכיחו משום מ"ע דהוכיח תוכיח

ובאמת צ"ע דמה יענה הרא"ם ז"ל לדרשא דהילקוט בשלמא מדברי הגמ' דס"פ הבע"י כבר תירצנו דהרא"ם מיירי באינו חושש שישנא אותו ויעשה לו רעות. והגמ' דס"פ הבע"י מיירי דוקא היכא דיש לחוש שמא יעשה לו רעות וכלישנא דקרא פן ישנאך. אבל דרשא דהילקוט דממעט מאת עמיתך דוקא מי שאתך בתורה ומצות היינו שאתה סובר שמא ישמע לך ויעשה תשובה ויהי' עמיתך אתה חייב להוכיחו. אבל מי שאתה יודע שלא ישמע לך ולא יהי' עמיתך בתורה ומצות אין אתה חייב להוכיחו וא"כ אין חילוק בין ברור לך שישנאך ויעשה לך רעות לאם לא ישנאך. וא"כ מוכח מזה שלא כדברי הרא"ם ז"ל. ונראה דזה יהי' תליא במחלוקת הראשונים בסנהדרין ס"פ בן סורר בהא דאיבעיא להו אי ב"נ מצווה על קידוש השם. ופשטינן לה מהא דכתיב לדבר זה יסלח ד' לעבדיך וכו' וכתיב ויאמר לו לך לשלום וא"א לא לימא לי' וכו' ופירש"י ואי אמרת דב"נ מוזהר על קדושת השם לא לימא לי' לך לשלום דמשמע דהודה לו נהי דלהוכיחו לא הי' מצווה דהוכיח תוכיח את עמיתך כתיב ולא גר תושב מיהו אודויי לדבר איסור לא לודויי עכ"ל. ומבואר מדבריו דס"ל דליכא מ"ע דהוכיח תוכיח בעכו"ם וגר תושב. ועיין בספר הנחמד ווי העמודים ביאור על ספר היראים מהגאון הספרדי המפורסם בדורו מהר"י טייאב ז"ל סימן ל"ז שכתב ונראה דגר צדק ודאי מצוה להוכיחו דהא תניא פרק הזהב לא תונו איש את עמיתו אם הי' גר לא יאמר לו פה שאכל נו"ט ילמד תורה אלמא דגר בכלל עמיתו הוא והיינו גר צדק דסתם גר האמור בתורה בגר צדק מדבר כמ"ש רבינו [היראים] בסימן נ"ב וא"כ ודאי צריך להוכיחו דעמיתך הוא עכ"ל. וכן מפורש בשו"ת הלכות קטנות להגאון הקדוש מהר"י חגיז ז"ל ח"א סימן קל"ב וז"ל שאלה הא דאמרינן בפ' בתרא דקדושין גבי קשין גרים לישראל דכתבו התוס' משום ערבות והא אמרינן בסוטה דף ל"ז דלא קבלו ישראל ערבות גרים עליהן

תשובה נהי דלא קבלו עליהם ערבות אבל אם יעשו שלא כדין למה לא יענשו אם לא יוכיחם כשבידם למחות עכ"ל וכוונתו פשוט למ"ש בספר חקרי לב או"ח סימן מ"ח שהקשה שם דלמה לי קרא דהוכח תוכיח הא בלא"ה קבלו עליהם ערבות ומחוייבים להוכיח משום ערבות. וכתב לחדש דערבות היינו במי שיש כח בידו לעשות לאחרים שיקיימו המצות וכעין גדול הבית דאם לא יקיימו יש כח בידו להכותן ולמונעם בר לחם ומזון מהם או גדול העיר שיש כח בידו להכות ולענוש מי שיעבור מצותו ולכך אם הניחם כרצונם ולא מיחה בידם נתפס הוא על עוונם כאילו עשאם הוא בעצמו והיינו מדין ערבות. אבל מ"ע דהוכח תוכיח באין כח בידו לכופו שלא יעברו על דבריו דבכה"ג ליתא כלל בערבות ומ"מ ציוה לנו התורה להוכיחו בדברי תוכחות בנחת ובלשון רכה שאפשר שיחזור החוטא מעוון שבידו והעשה זו אינו תלוי בערבות כלל שהרי גם הנשים והגרים נצטוו בו אע"פ דליתנייהו בערבות ע"ש. וזה כוונת ההלק"ט דנהי דגרים אין להם ערבות אבל מ"מ מצות תוכחה איכא ובעידן ריתחא מענשינן גם על עשה כדאיתא במנחות דף מ"א ולכך שפיר קשין גרים לישראל. וע"ע בשד"ח מערכת ה' הנ"ל מ"ש בשם שו"ת כתב סופר אהע"ז סימן מ"ז ודו"ק

ועיין שם בספר ווי העמודים שכתב אבל הר"ן בחידושיו לסנהדרין כתב פירש"י אי אמרת דב"נ מוזהר על קדושת השם למה אמר אלישע לנעמן לך לשלום אדרבה הו"ל למחות בנעמן שלא ישתחוה