בית המלך (בוים) קיד

וכמ"ש הנמוק"י הנ"ל וזה דוחק. ועוד אפשר כיון דהטעם דהנח להן לישראל שיהו שוגגין היינו שכיון שהם שוגגין מיקרי אונסין קצת בזה וכה"ג כתב הרמב"ן עה"ת פ' ויקרא והר"א מזרחי שם ובחידושי הר"ן סנהדרין דף פ"ד דבשוגג באיסור לאו א"צ כפרה. ועשו"ת מהרש"ם ח"א סימן ק"פ ובשו"ת מחזה אברהם מהגאבד"ק בראד ז"ל סימן ה' ובחידושי הארכתי הרבה בזה ואכמ"ל. ולכך אמרינן הנח להן לישראל שיהו שוגגין ולכך אמרינן שפיר דזה דוקא באיסור דאינו ידוע לכל אבל איסור ידוע ומפורסם שפיר לא חשיב אונס כ"כ כיון שהאיסור ידוע ומפורסם הוי קרוב למזיד וכה"ג אמרינן בהוריות דף ג' ע"ב שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה לא הי' לו אפשר שישמע וע"ש בגמ' ולכך שפיר לא שייך הסברא דהנח להן לישראל שיהו שוגגין ודו"ק

ומ"ש רבינו עד שיכהו החוטא ויאמר איני שומע. עיין בתשו' חות יאיר סי' קס"ד הנ"ל שכתב ולפענ"ד אם ירא וחרד הוא לדבר ד' יוכיח גם אחר הכאה שהרי אמרו שם למ"ד עד קללה דשאני יונתן אגב חביבותי' לדוד מסר נפשי' טפי כש"כ אגב חביבותי' להקב"ה ומצותיו רק שאינו מחויב יותר אכן בתנאי שסבר שאפשר שנתן אל לבו וכו' משא"כ במועד לכלל עבירות ושלא לקבל שום תוכחה עליו ארז"ל מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ע"ש ובאמת תירוץ הגמ' שאני יונתן אגב חביבותי' לדוד מסר נפשי' טפי צ"ע הא כיון דמצות הוכח תוכיח קיים בשעת נזיפה וקללה א"כ הא קיי"ל דאסור לאדם לחבל בעצמו ומאי מהני משום חביבותי' דדוד וכמו שהקשה כה"ג הדרך המלך הנ"ל על הכס"מ. וע"כ מבואר מזה ראי' לדעת הלח"מ פ"ג מהלכות אלו הלכה א' דאיסור לחבל בעצמו הוא רק מדרבנן ואפשר שבימי יהונתן לא הי' גזירה זו ועמ"ש למעלה בס"ד ודו"ק. ולפ"ז נסתר מ"ש החות יאיר דהירא לדבר ה' יוכיח גם אחר הכאה. ולהנ"ל כיון דנפטר ממ"ע דהוכח תוכיח בהכאה שוב אם יוכיח עוד ויכה לו עוד שוב הוי בכלל מחבל עצמו דהרי גורם שיתחבל בלי צורך מצוה. ואפשר לדחות כיון דמ"מ יש קצת ספק שמא ישוב מכסלו לכך אינו מפסיד בהוכחתו וצ"ע

והנה עיין בס' הקובץ שהעיר אהא דקאמר אגב חביבותי' דדוד מסר נפשי' דהיאך רשאי כיון שכבר נפטר ידי מצות תוכחה הא מחויב בכיבוד אב והביא מזה ראי' לדעת הטור יו"ד סי' ר"מ דהיה אביו רשע אינו מחויב לכבדו. ודבריו תמוהין לומר כן וגם דהא שאול חושבו למורד במלכות וגם דהא מבואר בהגהות מיימונית כאן ובסמ"ג עשין י"א דתלמיד לרב א"צ להוכיח רק כשידע שמקבלו בפעם ראשונה אבל אם אינו מקבלו בפעם ראשונה א"צ להוכיחו כלל עד נזיפה והכאה ובודאי דגם באביו דינא הכי. ועיין קידושין דל"ב הרי שהי' אביו עובר על ד"ת אומר לו אבא כך כתוב בתורה. ואולי י"ל דהגהות מיימונית והסמ"ג סוברים כשיטת רבינו הובא בטור יו"ד סימן ר"מ דאפי' ה' אביו רשע ג"כ מחויב לכבדו. ולכך אסור להוכיחו עוד. אך לפ"ז נסתר סברת הרב הקובץ בטעם הרמב"ם משום דלמא הרהר בתשובה ולהנ"ל ז"א. וגם לפי דבריו שכתב דרב ושמואל וריו"א דפליגי אי עד נזיפה אי עד הכאה פליגי בפלוגתת הרמב"ם והטור הנ"ל ע"ש' ג"כ נדחה סברתו הנ"ל ובאמת על הגהמי"י והסמ"ג קשה דמאי פריך למ"ד עד נזיפה הא כתיב ויטל שאול ומשני אגב חביבותי' דדוד מסר נפשי' וגם האחוראי רב ושמואל וריו"ח דנפק"ל מקראי דשאול הא התם אפילו עד נזיפה לא הי' צריך להוכיח. וראיתי בסדר משנה שהקשה כן. ומה שתירץ דגם המקשה הי' ידע דאגב חביבותי' דדוד מסר נפשי' אלא שהמקשה הי' סובר דמשום חביבות א"צ למסור עצמו רק כמו שצריך להוכיח לאדם אחר אבל יותר מאדם אחר לא ע"ש גם זה תמוה הא לדעת הגהות מיימונית והסמ"ג בודאי דיותר אסור ומטעם כיבוד וא"כ נדחה תירוצו וע"כ כדברי הקובץ דפליגי בפלוגתת הרמב"ם והטור וצ"ע בזה וגם מ"ש לעיל דע"כ סוברים הגהות מיימונית והסמ"ג כשיטת הרמב"ם דאביו רשע מחויב לכבדו זה אינו דבב"י שם ביו"ד סי' ר"מ הביא בשם הגהות מיימונית והסמ"ג דסוברים כהטור דאינו מחויב בכיבוד ואכמ"ל ומה שהקשתי לעיל ע"ד הגהמי"י והסמ"ג שסוברים דתלמיד לרב א"צ להוכיחו עד כדי הכאה והק' מגמ' דערכין דילפינן מיונתן לדעלמא שו"ר בברכי יוסף או"ח סי' תר"ח בשם השער אפרים סי' ס"ה שהקשה כן וע"ש בברכ"י מ"ש ליישב ואכמ"ל

ומה שהקשה שם הברכ"י על מ"ש הרמ"א דאם יודע שלא יקבלו ברבים לא יוכיחן רק פעם אחת והוא מדברי הנמוק"י ס"פ הבע"י והקשה ממדרש תנחומא פ' תזריע אמרו רבש"ע אם גלוי וידוע לפניך לפניהם מי גלוי ולפיכך הי' להם למחות ולהתבזות על קדושת שמך ולסבול הכאות מישראל וכו' ע"ש הרי מוכח דגם לרבים צריך עד הכאה עכ"ד ולא הבנתי קושייתו דהרי התנחומא מיירי שהי' לו ספק שמא יקבלו ויחזרו בתשובה שפיר קאמר דה' להם למחות עד כדי הכאה אבל הרמ"א מיירי ביודע שלא יחזרו בתשובה ולכך שפיר קאמר דא"צ להוכיחן רק פעם אחת כי אולי משום בושה יחזרו משום שלא יהי' להם פתחון פה אבל אח"כ שפיר א"צ להוכיחן כלל כיון שרואה שאין להם בושה כלל ועמ"ש לעיל בדברי הרמ"א ודו"ק. ומ"ש עוד הברכ"י שם ע"ד שו"ת מהרי"ט ח"א סוף סימן פ"ג שכתב דנשים אף באיסור דאורייתא אמרינן מוטב שיהו שוגגין אבל בנ"ד דאיסור תורה ואנשים הוי אם איתא דאיכא איסורא הו"ל לחכמים למחות והשיגו מהר"י בכר דוד בדברי אמת מכמה דוכתי דמבואר דליכא חילוק בין אנשים לנשים וכתב הברכ"י דכוונת מהרי"ט הוא דנשים דרכן שאין שומעין ואין מקבלות תוכחה ובאנשים הוי איפכא דאורחייהו לשמוע אל דברי חכמים ולכך נקט מהרי"ט לחלק בין נשים לאנשים עכ"ד ויש לומר עוד טעם לחלק בין נשים לאנשים דנשי