בית המלך (בוים) קיא

נחשב לאו שיש בו מעשה רק מעשה שיהי' סיבה שרוצה בעבירה ג"כ נחשב לאו שיש בו מעשה ולכך צ"ל דטעמא דרבנן דס"ל דמקיים אינו חייב מלקות הוא משום דס"ל דלא דרשינן כלל הקרא כלאים בשדך לא. ולא מטעם דהוי לאו שאין בו מעשה דהא משכחת מקיים באופן שיהי' בו מעשה. ורע"ק ס"ל דמקיים חייב היינו באופן שיהי' בו מעשה כגון עושה סייג וגדר. אבל רבינו הוכיח מסוגיא דמכות דף כ"א ע"ב מהא דאמר ר' יוחנן לאו משנתינו הוא זו. ופריך לי' ר"ל אי לאו דקלסך גברא רבה הו"א מתני' מני ר' עקיבא. וקשה מאד על ר' יוחנן מאי דעתי' דלא אוקמי' למתני' כר' עקיבא. וע"כ דס"ל לר' יוחנן כשיטת התוס' בשבועות דף ד' דלאו שיש בו מעשה לא נקרא רק מעשה דעצם עבירה אבל אם יהי' מעשה הסיבה לעבירה לא הוי לאו שיש בו מעשה וממילא ע"כ מה דס"ל לרע"ק דמקיים חייב הוא משום דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקה עליו. וא"כ שוב א"צ לומר דמחלוקת ת"ק ורע"ק יהי' אם דרשינן קרא כלאים בשדך לא. רק דאמרינן דבודאי כולי עלמא מודים דדרשינן כלאים בשדך לא והא דנקט הת"ק רק מנכש והמחפה הוא משום דס"ל מקיים אפילו ע"י מעשה מיקרי ג"כ לאו שאין בו מעשה לכך לא רצה ריו"ח לאוקמי' מתני' דלא כהלכתא דהא ריו"ח הוכיח בשבועות דף ג' מסתם מתנ' דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ור"ל אזיל ג"כ לשיטתי' דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקה עליו ולכך אוקמי' למתני' כרע"ק. ולכך שפיר פסק רבינו דאפי' לת"ק ג"כ אסור לקיים כלאים דמודה דאסור מה"ת אלא שאין לוקין עליו. ובזה מיושב ג"כ הא דמבואר סתם מתני' בכלאים פ"ח מ"א דכלאי זרעים אסור לקיים וריו"ח הא ס"ל הלכה כסתם משנה. וא"כ הא סתם מתני' הוא כרע"ק ואמאי לא אוקמי' גם מתני' דיש חורש תלם א' כרע"ק וע"כ מבואר כדברינו דגם רבנן מודים דכלאים אסור לקיים אלא שפוטרין ממלקות מטעם דהוי לאו שאין בו מעשה. ולכך שפיר פסק רבינו דאסור לקיים דאתיא ככו"ע

ובזה מתבאר ג"כ ביאור דברי הירושלמי פ"ח דכלאים ה"א ומייתי לה בכס"מ א"ר יוסי ד"ה הוא שהוא אסור בשלא קיים אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה עכ"ל. והיינו דהירושלמי אזיל לשיטתי' דס"ל בפ"ג דשבועות הלכה ז' דנשבע על ככר לאכלו וזרקו לים דחשיב לאו שיש בו מעשה. הרי דלאו דוקא מעשה העבירה גופא חשיב לאו שיב"מ. רק אפי' אם עושה סיבה להעבירה ג"כ חשיב לאו שיש בו מעשה. ולכך אמר הירושלמי דהת"ק ורע"ק פליגי רק אי לאו שיש בו מעשה לוקה עליו והת"ק ס"ל דאין לוקה עליו ורע"ק ס"ל דלוקה עליו. אבל אם עושה מעשה כגון סייג וגדר או מחפה דבזה גם רבנן מודים דהוי לאו שיש בו מעשה ולוקה עליו. ולפ"ד הכס"מ דמייתי מקור לדברי רבינו מן הירושלמי הו"ל לרבינו לאתויי הדין דאם קיים ע"י מעשה דחייב מלקות אולם לפי דברינו ניחא דרבינו הוציא המקור מגמ' דילן ומפלוגתא דריו"ח ור"ל דסוברים דלאו שיש בו מעשה בעינן שיהי' מעשה עבירה גופה ולכך לא משכחת לעולם דמקיים בכלאים יהי' לוקה ועיין בשעה"מ שם ובשו"ת מהרש"ם חלק א' סימן קע"ט מ"ש אריכות נפלא בזה ואכמ"ל

הלכה ז'. המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו ובין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה וכו'. אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שני' ושלישית וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם

עיין בכס"מ שהביא שהסמ"ג תמה על רבינו שפסק כר"מ במקום ר' יוחנן ור' יוחנן ס"ל עד נזיפה וכתב ואפילו תימא דהו"ל למיפסק כר' יוחנן מנקט לחומרא עדיף בכל מידי דספיקא וצריך להוכיחו עד שיכנו. וכתב בס' דרך המלך וצ"ע לשיטת הכ"מ דהוא ספיקא דדינא א"כ לשיטת רבינו דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא רק מדרבנן מחמירינן. א"כ לפ"מ דקיי"ל דאסור לאדם לחבול בעצמו כמבואר ברמב"ם פ"ה מה' חובל ומזיק ה"א א"כ איך רשאי להחמיר ע"ע להוכיחו עד שיכהו שיחשב כמחבל עצמו וכיון שספקא מה"ת לקולא לשיטת רבינו האיך החמירו רבנן עליו בדבר שנוגע לחשש איסור שחובל בעצמו עכ"ד. ולק"מ דמזה יהי' ראי' לדעת החוות דעת סימן ק"י דרק באיסור לאו ס"ל לרבינו ספיקא דאורייתא לקולא אבל באיסור עשה מודה רבינו דספקא לחומרא מה"ת וא"כ ה"נ במצות עשה דהוכיח תוכיח שפיר אמרינן דספקא לחומרא מה"ת. ובאיסור לחבל בעצמו כתב הלח"מ לעיל בפרק ג' הלכה א' דרבינו ס"ל דהוא רק מדרבנן ולא מדאורייתא והארכנו בזה לעיל. ולכך שפיר פסק רבינו כאן לחומרא כרב כיון דבעשה ספיקא מה"ת לחומרא. ועבס' עין התכלת דף פ"ז ע"ב ד"ה ובפרט מ"ש בשם שו"ת מוצל מאש סימן י"ג דאפי' בספק ספיקא ג"כ מחויב לקיים מצוה. ומד' הכרו"פ סי' ט"ז סק"ג ודו"ק

ובחידושי אמרתי להביא ראי' לדעת החוו"ד מהא דאמרינן בירושלמי יבמות פרק ט"ז הלכה א' חבריא בשם ר' יוחנן טעמון דרבנן כי ישבו בודאי ולא בספק ע"ש. והקשה בשירי קרבן לשיטת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ויליף לה מממזר א"כ למה לי קרא למעוטי ספיקא אך לפ"ד החוו"ד הנ"ל יש לומר דהירושלמי אזיל לשיטתי' דמייתי בפ"ק דיבמות הלכה א' אליבי' דר' יוחנן דס"ל אין קידושין תופסין ביבמה לשוק. וה"נ בגמ' דילן יבמות דף צ"ב ע"ב קאמר הכי ג"כ אליבא