בית המלך (בוים) קט

המעזיבה לא נתחלל בזה דהא הוי באונס ורק בזה ששהה כדי כניסה ולא יצא בזה נתחלל ולכך שפיר הקשה משיעור כניסת אצבעותיו. [וע"ש בהגהותי שכתבתי ליישב כל חיצי השגות על רבינו האור המאיר זצ"ל ודו"ק]

ולפ"ז אתי שפיר דברי רבינו הטורי אבן למס' ר"ה הנ"ל דבודאי לאוקמי' שטימא מקודם במזיד זהו א"א לאוקמי' דהוא דוחק מאד דבשביל זה לא נחשוב לאיסור בל תאחר. ורק דכוונת הטו"א הנ"ל הוא שיטמא עצמו מקודם למת מצוה דשפיר הוי טומאה בהיתר ולכך ליכא משום בל תאחר. אבל משום בל יחלל גם רבה מודה דחייב כיון דטימא עצמו למת מצוה והוי בהיתר ושפיר איכא משום בל יחל וא"ש. אך על עיקר דברינו יש להעיר למאי דמבואר במס' שמחות פ"ד הלכה ט"ז נטמא בו ביום ר' טרפון מחייב ורע"ק פוטר ע"ש. ומבואר דגם בקובר את מתו דכהן מטמא לקרובים אפ"ה פוטר רע"ק משום דס"ל דאפילו טימא עצמו בהיתר ג"כ ג"כ מיקרי מחולל ועומד. א"כ הא בגמ' מכות דף כ"א ע"ב אמר ר"ל דמתני' דיש חורש תלם א' אתיא כרע"ק וא"כ שוב הדרא לדוכתי' קושיית הטורי אבן הנ"ל דליחשוב גם לאו דבל תאחר דאין לומר משום דמשכחת אם טימא עצמו מקודם בהיתר דמשום בל יטמא איכא ומשום בל תאחר ליכא. זה אינו דהא אליבא דרע"ק גם משום בל יטמא ליכא

אך נראה דהא בירושלמי פ"ג דנזיר הלכה ה' הגירסא להיפך ר' טרפון פוטר ורע"ק מחייב וצריך להבין במאי פליגי המס' שמחות והירושלמי ונראה דפליגי בהא דתניא בנזיר דף מ"ג ע"א להחלו עד שעה שימות רבי אומר במותם [אינו מטמא] עד שימות. וקאמר הגמ' מאי בינייהו ר' יוחנן אמר משמעות דורשין איכא בינייהו ר"ל אמר גוסס איכא בינייהו למ"ד מלהחלו אפילו גוסס ולמ"ד במותם עד שימות אין גוסס לא. והנה הא דקיי"ל בנזיר דמ"ב ע"ב דהיכא דהוא מחולל ועומד פטור נפק"ל מקרא דלהחלו ולא מלא יחלל וכמ"ש תוס' שם ד"ה איתבי' אביי דקרא דלא יחלל לא מיירי בטומאה וכמבואר בדף מ"ג ע"א דקאמר דמקרא דלהחלו נפק"ל תרתי ולכאורה א"כ לריו"ח קשה קושיית הגמ' נימא להחל מאי להחלו. ונראה דלר' יוחנן אתי קרא דלהחלו לרבות אפילו אם טימא עצמו מקודם למת מצוה דג"כ נקרא מחולל. אבל לר"ל דנפק"ל גוסס ע"כ דס"ל דהיכא דטימא עצמו מקודם בהיתר חייב ולא הוי מחולל ועומד כנלפענ"ד בפלוגתא דריו"ח ור"ל. ולפ"ז א"ש דהמס' שמחות יסבור דכהן אינו מוזהר על גוסס וא"כ אייתר הך דלהחלו. וע"כ דס"ל דילפינן מזה דאם נטמא בהיתר מקודם דג"כ הוי מחולל ופטור. ולכך גריס דרע"ק פוטר דהא קיי"ל הלכה כרע"ק מחבירו ורצה לאוקמי' לרע"ק אליבא דהלכתא. אבל הירושלמי מייתי התם הא דר"ל דקאמר דאיכא בינייהו גוסס ולת"ק כהן מוזהר על גוסס ולכך שפיר גריס דרע"ק מחייב דהלכה כרע"ק מחבירו וכיון דצריך קרא דלהחלו לגוסס שפיר לא ידעינן לרבות היכא דנטמא בהיתר דמיקרי מחולל ועומד ולכך רע"ק מחייב וע"ש בפי' קרבן עדה ובש"ק שם. ואף דמהא דפריך לי' ר' טרפון לר' עקיבא וכי מה הוסיף זה חילול על חילולו. וא"ל רע"ק בשעה שהי' שם טמא טומאת שבעה יצא טמא טומאת ערב. משמע דרע"ק מודה דבחיבורין דלא פירש דאינו מוסיף טומאה על טומאתו דאינו חייב על טומאה השניי'. אבל במס' שמחות לא הביא שהקשה כן רע"ק לר"ט ושישיב לו ר"ט לרע"ק זה. ולכך שפיר י"ל דלריש לקיש דס"ל כהן מוזהר על גוסס ע"כ יגרוס רע"ק מחייב דכיון דנפק"ל מלהחלו לגוסס. א"כ שפיר ליכא ילפותא לרבות היכא דמטמא בהיתר דמיקרי מחולל ולכך שפיר מחייב רע"ק

וא"כ א"ש דברי הטו"א דהא התם במכות ריש לקיש אוקמי' למתני' כרע"ק. וא"כ שפיר לא מצינן למיחשב גם לאו דבל תאחר נזירות טהרה דשפיר י"ל כנ"ל משום דמשכחת בטימא עצמו מקודם דמשום בל תאחר ליכא ומשום בל יטמא איכא. וא"ל דהא הוי מחולל ועומד ז"א דר"ל לשיטתי' אליבא דרע"ק סובר דאם טימא עצמו מקודם בהיתר לא הוי מחולל ועומד. ובזה מיושב קושייתינו הנ"ל דמנ"ל לריו"ח באמת דמתני' ס"ל המחפה בכלאים לוקה דלמא אתיא כרע"ק. ולהנ"ל מיושב דריו"ח לשיטתי' דס"ל משמעות דורשין איכא בינייהו וס"ל דכהן אינו מוזהר על גוסס וא"כ קשה לדידי' למה לי להחלו נימא להחל. וע"כ צריכין לומר דריו"ח ס"ל דמרבינן מלהחלו אפילו טימא עצמו בהיתר דג"כ הוי מחולל וא"כ ע"כ דגריס בדר' עקיבא פטור. וא"כ שפיר לא אפשר לאוקמי' מתני' כרע"ק דא"כ יהי' קשה אמאי לא חשיב גם לאו דבל תאחר דל"ש תירוץ הטו"א וא"ש דרך פלפול בס"ד

והנה עיין בס' העמק שאלה על השאילתות פ' וישב סימן כ"ז שכתב דמדברי השאילתות והרמב"ם מבואר דלאו דלא תשנא הוא דוקא למי שעושה מעשה עמך. והכאה וקללה אסור בו משום שנאמר לא יוסיף. אבל מי שרשאי להכותו ולקללו מותר גם לשונאו בלב. והביא בשם רש"י ערכין דט"ז דאין סובר כן שמפרש אהא דקאמר יכול לא יכנו היינו על דבר תוכחה ומבואר דאע"פ שמותר להכותו ע"ד תוכחה אבל שנאה שבלב אסור. והא דאמרינן בפסחים דף קי"ג ע"ב דעושה עבירה מותר לשנאותו היינו בשכבר הוכיחו ואינו מקבל תוכחה. אבל כל עוד שלא ידענו שאינו מקבל תוכחה אסור לשנאותו בלב. והביא שכ"ד הקרבן אהרן בתו"כ ובהגהות מיימונית בפרקין אות א' וסמ"ג ל"ת ה' ושלא כדברי הרמב"ם והשאילתות ע"ש. ולפענ"ד יש להוכיח גם ממס' סוטה דף ג' ע"א ר' אליעזר בן יעקב אומר כלפי שאמרה תורה לא תשנא את אחיך בלבבך יכול כגון זו ת"ל וקנא את אשתו. ופירש"י כגון זו שיראה את אשתו עוברת על דת יהודית נסתרת עם שכיני' לא יקנא לה ע"ש הרי מבואר מזה דבעלמא אפילו