בית המלך (בוים) קז

מדקשיא דיוקא אהדדי דרישא משמע אין עודרין הא מקיימין ובסיפא משמע אבל עוקרין אבל מקיימין לא ואלא ע"כ הכי קאמר אין עודרין אפילו לרבנן אבל עוקרין אפילו לרע"ק הא במקיימין פליגי ומסיק דלא הכי אלא כולי' רבנן ואמר אין עודרין אפילו בשכר אבל עוקרין אפילו בחנם הא מקיימין בשכר מותר ובחנם אסור משום לא תחנם עכ"ד. ומבואר לפי דבריו דהשתא סבירא לן דלרבנן מקיים בכלאים מותר אפילו לכתחלה ורק בחנם אסור משום לא תחנם. וא"כ מאי פריך מדר"י נשמע לרע"ק וכו' הא מאי ממעט בתיפלה שייך לר"י כיון דס"ל כרבנן דמקיים בכלאים מותר לכתחילה מאי ממעט בתיפלה מיקרי הא לא הוי תיפלה וגם החת"ס סותר עצמו למ"ש אח"כ בד"ה ודע דעכ"פ צ"ל וכו' דלמסקנא אתיא כרבנן איכא איסור דרבנן במקיים כלאים דאי לאו הכי מאי למעוטי בתיפלה איכא ע"ש וגם דלפי דבריו שבד"ה ודע. קשה מאי דפריך אי רבנן מאי אריא עוקרין אפי' קיומי נמי שפיר דמי וצ"ע

והנה בס' דרך המלך שם הקשה ע"ד התוס' ע"ז הנ"ל מהא דאמרינן בסנהדרין דף ס"ה סוע"א שאני מגדף הואיל וישנו בלב ופירש"י עיקר החיוב הבא עליו תלוי בלב שמתכוין לברך את השם ע"ש ומעתה הא גם במגדף ע"י דיבורו נתגלה לנו כוונת לבו ואמאי לא יהי' חשיב מעשה. ומה שכתב ליישב דשאני מעשה דצריך לענין לאו למעשה דצריך לענין קרבן דבקרבן כתיב הנפשות לכך צריך העצם העבירה להיות מעשה משא"כ לגבי לאוין שפיר מיקרי מעשה דבריו תמוהין קצת הא גם בלאוין ילפינן מלעשות כמבואר במכות דף י"ג ע"ב לעשות כתיב. ואפשר דלמאן דיליף מלאו דחסימה יתכן דבריו וצ"ע. ולפי דבריו יש ליישב קושיית הפנ"י בשבועות דף ג' מה שהקשה אמאי בעינן בשבועת ביטוי לחיוב מלקות לאו שיש בו מעשה הא הוי קו"ח מקרבן דחייב בשבועות ביטוי אפי' אין בו מעשה ולפ"ד א"ש דאין לדמות חיוב קרבן לחיוב מלקות ובמ"א כתבתי בד' הפנ"י ואכמ"ל

אך עיקר קו' הדרך המלך לק"מ דהא כבר כתבתי לעיל כוונה אחרת בדברי התוס' דודאי בכה"ג שאינו עושה גדר לשומרו רק שמגלה שחפץ בקיומו לא הוי מעשה רק מדרבנן וא"ש הך דסנהדרין ובאמת גם על גוף דברי רש"י ותוס' שכתבו דעושה גדר לשמרו שלא יעקרו חשיב מעשה קשה לי מדברי תוס' שבועות דף ד' ע"א ד"ה אבל אוכל שכתבו דבנשבע על ככר לאכלו וזרקו לים לא חשיב לאו שיש בו מעשה כיון שאין המעשה מעצם העבירה רק הסיבה המביאתו לידי העבירה ע"ש א"כ ה"נ אמאי עושה גדר לשומרו הוי לאו שיש בו מעשה הא המעשה אינו מעצם העבירה וצ"ל דהתוס' שבועות ס"ל כפי' הערוך דהא דס"ל לרע"ק המקיים בכלאים לוקה ס"ל לאו שאין בו מעשה לוקה עליו

ובאמת צ"ל דסוגיות חלוקות בזה דהנה קשיא אצלי ע"ד הערוך מהא דאמרינן במוע"ק דף ב' ע"ב דפריך ר' יוסף לרבה דס"ל דהמנכש בשבת חייב משום חורש מהא דתניא המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"ק אומר אף המקיים ופריך בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסירא זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא א"ל רבה משום מקיים ופריך והא מדקתני סיפא רע"ק אומר אף המקיים מכלל דת"ק לא מחייב משום מקיים ומשני כולה רע"ק הוא ומה טעם קאמר מה טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים שרע"ק אומר אף המקיים ע"ש ולפ"ד הערוך הנ"ל למה לי' למחוק ולומר דכולה רע"ק הוא הא שפיר יש לומר דת"ק פליג על ר' עקיבא וס"ל דסתם מקיים כלאים כשמצאה זרועה אינו לוקה משום דלאו שאין בו מעשה אין לוקה עליו ורק המנכש דתולש עשבים רעים דזה הוי מעשה דעדיף יותר מעושה סייג וגדר סביב הכלאים וא"כ שפיר לוקה עליו אבל בסתם מקיים שפיר פטור ממלקות מחמת דהוי לאו שאין בו מעשה אבל באמת גם ת"ק ס"ל דמקיים אסור ויליף מכלאים בשדך לא ורע"ק ס"ל דעל לאו שאין בו מעשה ג"כ חייב מלקות ולכך ס"ל דמקיים חייב וא"כ למה לי' לאוקמי' כולה ברייתא אליבא דר' עקיבא והמנכש והמחפה חייב משום מקיים וע"כ מבואר מכאן כפירוש רש"י ותוס' דבאמת גם במקיים משכחת לה מעשה כגון שעושה גדר סביב הכלאים ואפ"ה ס"ל לת"ק דמותר ורע"ק ס"ל דבכה"ג אסור משום דיליף מכלאים בשדך לא ושפיר הוצרך הגמ' לומר כולה רע"ק ומה טעם קאמר וכו' ומצאתי אחר זמן רב להגאון רעק"א בדרוש וחידוש שלו למס' מוע"ק שהקשה כן

ע"כ צריכין לומר דהערוך הי' לו הכרח לפרש כן דרע"ק ס"ל לאו שאב"מ לוקה עליו מסוגיא דמכות דף כ"א ע"ב דאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה א"ל ר' יוחנן לאו משנתינו הוא זו יש חורש תלם אחד וחייב עלי' שמונה לאוין האי חורש דמחייב משום כלאים היכא משכחת לה לאו דמיכסי בהדי' דאזיל א"ל אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותא א"ל ריש לקיש לריו"ח אי לאו דקלסך גברא רבה הוי אמינא מתני' מני רע"ק הוא דאמר המקיים בכלאים לוקה ע"ש. ולכאורה קשה מאד על ר' יוחנן מנ"ל באמת דממתני' מוכח דמחפה בכלאים לוקה דלמא מטעם מקיים. וסתם מתני' אתיא כרע"ק וכקושיית ריש לקיש ולכך הוכרח הערוך לפרש דטעמא דר' עקיבא דמחייב במקיים בכלאים הוא משום דמחייב מלקות בלאו שאין בו מעשה וסובר דאפילו עושה מעשה שיהי' הוכחה שרוצה בקיומו ג"כ לא הוי מעשה לחייב מלקות דרק מעשה עבירה בעינן לחייב מלקות וכשיטת התוס' שבועות דף ד' הנ"ל. ולכך אפי' מחפה בכלאים אי לאו דרע"ק יסבור לאו שאין בו מעשה לוקה עליו לא הוי מחייב משום מקיים דהא מ"מ לא הוי החיפוי מעשה העבירה גופא וא"כ שפיר לא מצי ר' יוחנן לאוקמי' מתני' כר' עקיבא דר' יוחנן אזיל לשיטתי'