בית המלך (בוים) קו

אבל לא הוי מקיים גמור וא"כ מאי תירצו וגם עיקר קושייתם דאבל עוקרין עמו יהי' מיירי בעשה מקודם גדר לשומרו הוא דוחק מאד לאוקמי' כן לכן פירושו של הרב בעל חזות קשות אין לו שום יסוד ודו"ק

וגם דלפ"ד הרב בעל חזות קשות שסובר דבאמת סוברים התוס' דאפי' אינו עושה מעשה שיהי' ניכר שרוצה בקיומן ג"כ אסור מן התורה רק דאינו חייב מלקות משום דהוי לאו שאין בו מעשה מה יענה למש"כ התוס' שם בתירוצם דודאי אם אינו עוקר אינו עובר כיון שאינו עושה שום מעשה שיהא ניכר בו ומבואר מדבריהם דסוברים דאינו עובר כלל ואפי' איסור תורה לית בי' דא"כ הו"ל לתוס' לומר דאינו חייב וע"כ מבואר מדבריהם דליכא איסור תורה בכה"ג וא"כ נסתר פירושו ודברי התוס' צ"ע. ובאמת צ"ע קצת דמ"ש התוס' דודאי אם אינו עוקר אינו עובר כיון שאינו עושה שום מעשה שיהא ניכר בו זה הוי להו לכתוב בהקושיא ולא בהחירוץ ואכמ"ל ועיין בספר צפנת פענח מהגאון מדווינסק שליט"א על הרמב"ם הלכות כלאים פ"א הלכה ג' מ"ש בדברי התוס' ע"ז הנ"ל ודו"ק. שוב מצאתי בחידושי חת"ס למס' עבודה זרה שכתב ליישב קו' הנ"ל בשם השער המלך פ"א מכלאים ה"ג דכוונת התוס' בקושייתם דכיון דעכ"פ לא מיירי רע"ק אלא ממעשה שהרי אמר לוקה וא"כ מנ"ל להגמ' דרע"ק סבירא לי' דאסור מה"ת אפילו במקיים בלא מעשה דלמא קרא מיירי דומיא דזריעה דהוי מעשה וה"נ כלאים בשדך לא נמי מיירי ע"י מעשה עכ"ד וגם אני הרהרתי ליישב כן לכאורה ואמרתי לדחות ג"כ בזה דברי הדרך המלך הנ"ל שכתב דאם מכהו מחמת שנאה חייב מלקות דהוי לאו שיב"מ ומביא ראי' מתוס' ע"ז הנ"ל דהיכא דעושה מעשה שמוכיח שרוצה בקיומן חשיב מעשה. ולפ"ד אין ראי' דשאני מקיים כלאים כיון דצריך להיות מעשה דנפק"ל מזריעה שפיר אמרינן דכל מעשה שמוכיח שרוצה בקיומו חשיב מעשה אבל הכא בלאו דלא תשנא את אחיך בלבבך אדרבה בעי דוקא בלבבך והתורה אחשבי' רק מחשבה בלב א"כ שפיר לא מהני שום מעשה כיון דעיקר האיסור הוא משום שנאה שבלבו וזה הוי אין בו מעשה ודו"ק

אבל לקושטא דמילתא אי אפשר לומר כן דאטו בלאו דלא תזרע אם יהי' משכחת לזרוע בלא מעשה לא יהי' עובר על איסור תורה והא בלאו דלא תחסום שור בדישו ופליגי בב"מ דף צ' ע"ב בחסמה בקול והנהינה בקול דר' יוחנן ס"ל דחייב דעקימת שפתיו הוי מעשה וריש לקיש ס"ל דפטור דעקימת שפתיו לא הוי מעשה אטו אליבא דר"ל לא יהי' איסור תורה בחסימה בקול כמו שאר לאוין שא"ב מעשה דאיכא איסור תורה. וא"כ זה ודאי דגם אם יהיה משכחת שיזרע בלא מעשה דג"כ יהי' עובר על איסור תורה וא"כ אמאי לא יהי' איסור תורה במקיים הכלאים ואינו עושה מעשה הא שפיר הוי דומיא דזריעה ודברי השעה"מ צ"ע. והנה ראיתי שם בחת"ס דרך אגב שהביא בשם הבאר יעקב הלכות עבדים שהקשה על הר"ן פ' השולח שכתב דמשו"ה דחינן מצות עשה דלעולם בהם תעבודו משום קיום מצוה דעיקר טעמא דאסור לשחרר עבדו הוא משום דאסור ליתן להם מתנת חנם אבל כיון דע"י זה נעשה מצוה הו"ל כמוכרו לו והקשה הבאר יעקב דא"כ אמאי קאמר הגמ' בע"ז כאן בתר דמסיק הכא במאי עסקינן דקעביד בחנם ור"י הוא דאמר ליתן להם מתנת חנם אסור ופריך הגמ' מדרבי יהודה נשמע לרע"ק לאו אמר ר' יהודה אסור ליתן להם מתנת חנם אבל למעוטי תיפלה שפיר דמי לרע"ק נמי אע"ג דאמר ר' עקיבא המקיים בכלאים לוקה למעוטי תיפלה שפיר דמי ע"ש וקשה הא כיון דישראל ממעט התיפלה הוי מצוה ממילא ליכא הלאו דלא תחנם דהוי כנוטל שכר דקיום המצוה למעט התיפלה היינו שכרו וא"כ האיך נשמע מדר' יהודה לדרע"ק הא שם איכא איסור דמקיים שפיר י"ל דאסור אפילו למעט התיפלה וע"ש בח"ס מ"ש בזה וכן הקשה בתשו' הגרעק"א סי' קצ"ד ע"ש

ואמרתי ליישב דהנה בליקוטי שו"ת חת"ס סימן פ"ו העיר ע"ד הר"ן הנ"ל דהרי אפילו במוכרו ומחליף דבר בדבר ע"כ צריך שיהי' חביב על המוכר אותו דבר שניתן לו עבור חפץ שלו יותר מחפצו שהוא מוכר דאל"ה למה הוא מוכר וזבון זבון תגרי איקרי והכא ניקום ונימא לי' לזה המשחרר עבדו עבור מצוה נימא לו מה תרויח במכירה זו להחליף מצוה במצוה מאי אולמא דהאי מהאי ע"ש. ונראה דכוונת הר"ן ז"ל הוא משום דכיון דכוונתו הוא להרויח מצוה א"כ לפ"מ דקיי"ל בכל איסורין שבתורה כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר א"כ שפיר יש לו להמשחרר לטעון דכיון שאין מתכוין כלל לעבור על העשה דלעולם בהם תעבודו ואע"ג דהוי פסיק רישא מ"מ כבר כתב הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר. וא"כ שוב ליתא כלל העשה דלעולם בהם תעבודו ושפיר חייל עלי' החיוב לקיים המצוה ולכך שפיר מותר. ולפ"ז מיושב קושיא הנ"ל מהגמ' ע"ז דהא שם קאי אליבא דר' יהודה ור' יהודה ס"ל דבר שאין מתכוין אסור וממילא לא נעקרה כלל האיסור דלא תחנם אפילו אם אינו מכוין להאיסור וממילא גם נפל הטעם דהוי כמכירה דל"ש בכה"ג מכירה כיון דמפסיד בשביל זה הלאו דלא תחנם ודו"ק. אולם יש להעיר לפי"ד הגאון מליסא במקור חיים דבאיסורין שאין בהם מעשה גם דבר שאין מתכוין אסור א"כ בהמצוה דלעולם בהם תעבודו דהאיסור הוא בשב ואל תעשה לא שייך לפטור משום דבר שאין מתכוין דהא מ"מ לא קיים המצוה. ועיין לעיל בהל' יסודי התורה פרק ו' הלכה ו' מה שכתבתי בדברי המקור חיים שוב מצאתי בשו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' מ"ו שהעיר ג"כ בזה דלר"י דס"ל דשא"מ אסור ע"כ ליתא דברי הר"ן הנ"ל ואכמ"ל

ודע דצ"ע אצלי מ"ש החת"ס שם בחי' ע"ז שם אהא דקאמר סברוה הא מני רע"ק הוא וז"ל פי'