בית המלך (בוים) קד

בהן בהמה ראוי' לגבי מזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים וכו' ע"ש ועיין בתמורה דף ל"א ע"ב מה דפליגי אמוראי אי לא הקדיש רק בהמות או בשיש שאר נכסים עמהן וע"ש ברש"י ד"ה אלא בהמה כל בהמותיו אפילו ר"א מודה וכו' ע"ש. ואי נימא דהתם ג"כ מיירי בהקדיש כל נכסיו יהי' קשה על רבי אליעזר האיך חל ההקדש וע"כ צריכין לפרש דמיירי שפרט בשעת הקדש חוץ מקצת בהמות ומקצת מטלטלין ולכך שפיר חל ההקדש. וכן הא דקתני שם בשקלים פ"ד משנה ח' המקדיש נכסים והי' בהן וכו' יינות ושמנים ועופות ר' אליעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין וכו' ע"ש. ומייתי בגמ' בב"ב דף קנ"א ע"א ראיה דעופות איקרי נכסי ובהמה איקרי נכסי ותפלין איקרי נכסי ע"ש ע"כ צריכין לפרש ג"כ כנ"ל דמיירי שלא הקדיש הכל רק שפרט חוץ מקצת נכסים ולכך שפיר חל ההקדש וא"כ שפיר יש לפרש גם מתני' דהמקדיש נכסיו מעלין לו תפלין ג"כ כנ"ל שלא הקדיש כל נכסים רק שפרט והוציא מן הכלל מקצת נכסים. ולכך שפיר חל ההקדש. ולזה קאמר התנא דכיון שלא פרט גם התפילין שפיר הוי התפלין ג"כ בכלל ההקדש דתפלין ג"כ בכלל נכסים ונדחה ראיית המרכבת המשנה הנ"ל ודו"ק

שם. ולא ימכור שדה ויקנה בית ולא בית ויקנה מטלטלין או יעשה סחורה בדמי ביתו אבל מוכר הוא מטלטלין וקונה שדה כללו של דבר ישים מגמתו להצליח נכסיו ולהחליף הכלה בהקיים

בכס"מ לא הביא מקורו. ולפענ"ד מקורו מהתו"כ פ' בהר ריש פרק ה' מניין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח אפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית אלא א"כ העני ת"ל כי ימוך ומכר ע"ש. וע"ש בפי' הר"ש משאנץ ז"ל דמ"ש התו"כ דאסור למכור השדה וליקח בהמה היינו סוס לירכב עליו אבל לקנות שוורים כדי לחרוש מותר כדמוכח בפ' הניזקין גיטין דף נ"ב עכ"ל וע"ש בהגהות מהרי"ד מ"ש מכתובות דמ"ט כשהבעל והאשה מחולקים מה יקנו בנכסי מלוג שלה וכו' ע"ש אח"כ מצאתי בסדר למשנה מהגאון מהר"ז באסקוויץ ז"ל שכבר העיר בזה דהמקור לרבינו הוא מן התו"כ הנ"ל

פרק ששי הלכה ה'. כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה. ולא הזהירה התורה אלא על שנאה שבלב אבל המכה את חבירו והמחרפו אע"פ שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא

כן מפורש בתו"כ ובגמ' ערכין דף ט"ז ע"ב ועיין בכס"מ שכתב מאחר שאינו מכהו ומחרפו משנאתו אותו אינו עובר משום לא תשנא משמע מדבריו דאלו מכהו ומחרפו משנאתו מכל שכן דעובר על לאו דלא תשנא דהא שונא אותו ג"כ בלבו ועיין בספר דרך המלך על הרמב"ם להגאון החסיד אבד"ק ראווא ז"ל שכתב לחדש דאם מכהו משנאתו שוב יהי' גם חייב מלקות משום לא תשנא דאף דהלאו דלא תשנא חשוב גם לאו שאין בו מעשה מ"מ כיון דבזה שמכהו מגלה שנאתו שבלבו חשיב לאו שיש בו מעשה והביא ראי' מתוס' ע"ז דף ס"ד ד"ה רע"ק אומר אף המקיים פי' הקונטרס שעשה לו גדר כדי לקיימו ויפה כוון דהא רע"ק אית לי' לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ע"ש ומבואר דאף דלעשות גדר לא הוי מעשה איסור רק כיון שבזה שנעשה הגדר מגלה כוונת לבו שרוצה בכלאים לכך חשיב כמעשה וה"נ בזה שמכהו חשוב כמעשה עכ"ד הדרך המלך. אולם בקרית ספר להרב המבי"ט ז"ל בפרקין אזהרה ח' כתב וז"ל ובתו"כ ובפ' יש בערכין יכול לא יכנו ולא יסרטטנו ולא יקללנו ת"ל בלבביך בשנאה שבלב הכתוב מדבר אמנם כשגלה לו שנאתו אינו עובר על זה אלא על עשה של ואהבת לרעך כמוך עכ"ל. הרי מבואר דחולק על הכסף משנה וסובר דאם מכהו מחמת שנאה אינו עובר משום לא תשנא דעיקר לאו דלא תשנא הוא בלב ואם מגלה השנאה שבלבו אינו עובר

ונראה לפענ"ד ראי' לדברי הכסף משנה מהא דאמרינן בסוטה דף ג' ע"א רבי אלעזר בן יעקב אומר כלפי שאמרה התורה לא תשנא את אחיך בלבבך יכול כגון זו ת"ל ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו ע"ש. ומדנקט הלאו דלא תשנא את אחיך בלבבך ולדברי הקרית ספר קשה דהא כאן מגלה השנאה אלי' מלבו וא"כ ליכא כלל הלאו דלא תשנא. וע"כ מבואר מזה לכאורה כדברי הכסף משנה דאפילו מגלה השנאה מלבו ג"כ עובר וצ"ע מזה ע"ד הקרית ספר ודו"ק וכן מבואר כדברי הכס"מ בשאילתות דר' אחאי פ' וישב סימן כ"ז שכתב באמצע דבריו וז"ל בשנאה שבלב הכתוב מדבר למימרא דשנאה בעלמא קאסר רחמנא ואע"ג דלא קעביד מדעם עכ"ל הרי מבואר דאם קעביד מעשה מחמת השנאה מכש"כ דעובר משום לא תשנא

שו"ר בספר העמק שאלה על השאילתות שכתב כדברינו. ומ"ש שם בהעמק שאלה וז"ל והרמב"ם הל' דעות כתב כל השונא א' מישראל וכו' אבל המכה את חבירו והמחרפו אע"פ שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא. הרי מפרש דדוקא בשנאה שבלב הכתוב מדבר ולא בעושה מעשה מחמת שנאה ותלי' בגי' דברייתא דלפנינו בגמ' איתא ת"ל בלבבך בשנאה שבלב הכ' מדבר וכן הביא רבינו [השאילתות] ויש לפרש דהכי קאמר דבשנאה שבלב לחוד מדבר וכש"כ שמוציא מן הלב ועושה מעשה. אבל בת"כ שם הגירסא ת"ל בלבבך לא אמרתי כי אם בשנאה שבלב מבואר