בית המלך (בוים) קג

דר' אליעזר ס"ל דגזרינן מכירה ונתינה אטו חרם. וע"כ מבואר מכל הראשונים דר' אליעזר סובר דילפינן מן התורה מכירה ונתינה מחרם והיינו במה מצינו או מילפותא אחרת דהא מבמה מצינו איכא למיפרך מה להקדשות שכן אינן חוזרין ביובל. אבל מכר חוזר ביובל [ובשלמא מתנה יש לומר דר' אליעזר ס"ל כר' מאיר בבכורות דף נ"ב דס"ל מתנה אינו כמכר ואינו חוזר ביובל. ומה דקתני במתני' שם ר' אלעזר אומר כולן חוזרין ביובל הוא ר' אלעזר בר שמוע כידוע וע"ש בגמ'. וכן בהפקר דלר"מ דס"ל מתנה אינו כמכר בודאי דאינו חוזר ביובל וע' בספר ברוך טעם בתשובה בסוה"ס ואינו עתה בידי לע"ש] ועכצ"ל דמילפותא אחרת יליף ר"א דמכירה ונתינה והפקר צריך לשייר אצלו מעט וכדין חרם. וא"כ נסתר דברי הגאון נצי"ב ז"ל שכתב דר' אליעזר מודה בהפקר ומכר דבדיעבד מהני ורק בחרם לא מהני בדיעבד משום דגלי קרא. דזה אינו במחכ"ג ז"ל דכיון דר' אליעזר ס"ל דמדאורייתא צריך לשייר אצלו מעט אפי' במכירה ונתינה שוב שפיר ילפינן גם כן דאפילו בדיעבד לא מהני המכירה והנתינה מדאורייתא

ומה שהביא הגנצי"ב ז"ל ראי' מהא דאמרינן בש"ס הואיל ואי בעי מפקר נכסי' והוי עני ולר"א היכי משכח"ל. תמהני עליו דהדבר פשוט כמו שכתב החת"ס ז"ל דמפקיר נכסי' ומשייר מעט פחות מכדי חיותי' והוי עני וחזי לי' ובכה"ג לר"א מותר ואישתמיטתי' להגאון נצי"ב ז"ל דברי החת"ס. ובזה מיושב גם מה שתמה בס' טל תורה על החת"ס הנ"ל מדברי התוספתא דמבואר דרק אם החרימו בדיעבד אינו מוחרם אבל אם הקדישו בדיעבד מוקדש ולהנ"ל מיושב דאדרבה הי' לו להחת"ס הוכחה מן כל הראשונים ורש"י בש"ס דילן שסוברים להיפך דלר' אליעזר ילפי' מן התורה מכירה ונתינה מחרם וא"כ ע"כ דיסבור דגם בדיעבד לא מהני המכירה והנתינה מה"ת וע"כ מבואר מדברי הראשונים הנ"ל דלא גרסי להאי תוספתא או דגרסי כגירסת הרב חסדי דוד הנ"ל או כגירסת הגהות אור הגנוז וא"ש דברי החסדי דוד ודו"ק

ובגוף קושיות החת"ס והנצי"ב ז"ל מהא דאמרינן בכל הש"ס הואיל ואי בעי מפקר נכסי' וחזי לי'. אמרתי ליישב עפ"י דעת המג"א בהלכות שבת סימן רמ"ו סקי"א דאם מפקיר הבהמה בפני ג' בנ"א על יום השבת הוי הפקר ואינו עובר על שביתת בהמתו ואפ"ה אין שום אדם יכול לזכות בה אפילו ביום השבת משום דאין מפקיר הבהמה אלא לזמן יום השבת. ואין כוונתו רק להפקיע מעליו איסור שבת ולא הוי הפקר גמור. והט"ז שם סק"ה חולק עליו וס"ל דהוי הפקר גמור והביא ראי' מדברי הב"י ע"ש. אולם המג"א דחה שם הראי' מן הב"י וע"ש במחצית השקל מ"ש בכוונת המג"א דבזה פליגי הרר"פ עם הטור ורמ"א דהרר"פ ס"ל דהוי הפקר גמור והטור ורמ"א ס"ל דלא הוי הפקר גמור. וע' בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי חלק שלישי סי' קס"ב והמחנה אפרים הלכות זכיי' מהפקר סימן ב', ולפ"ז נראה דבכה"ג שאינו מפקיר אלא לזמן ואין אחר יכול לזכות בו באותו הזמן אע"ג שיהי' מקרי עני אם יפקיר נכסיו באופן זה. מ"מ נראה דמודה ר' אלעזר בן עזרי' דמותר להפקיר באופן זה דלא שייך לומר החשש שמא יצטרך לבריות דהא אינו מפקירו אלא לזמן מועט ואח"כ יחזור הנכסים אצלו וא"כ א"ש הא דאמרינן בכמה דוכתי הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי' היינו לזמן מועט דשפיר מיקרי עני באותה שעה. עי' בפ"ה דפאה וחולין דף ק"ל ע"ב. ואפ"ה שפיר מותר להפקיר לר' אלעזר בן עזרי' ורק אליבא דר' אליעזר דלא דריש טעמא דקרא משום דחיישינן שמא יצטרך לבריות בודאי דאפילו באופן זה יהי' אסור. אבל אליבא דראב"ע דדריש טעמא דקרא משום שמא יצטרך לבריות שפיר באופן זה מותר ודו"ק. וגוף קושיית הגאון ר' דוד דייטש ז"ל שהובא שם בחת"ס שהקשה בהא דכתבו התוס' דמי שאין לו קרקע פטור מק"פ א"כ למה ס"ל לר"א דמכשירי פסח דוחה שבת הא יכול להפקיר הקרקע עיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ג סימן קס"א מ"ש ליישב זה ודעתו דבקרקעות כו"ע מודים דלא שייך ההפקר שלא יצא מרשותו עד דאתי לרשות זוכה. ולכך שפיר לא מיקרי בידו להפקירן שאין בידו שיזכה בהם אחר עכ"ד וזה דבר חדש. ולפי דבריו מבואר דמ"ש המג"א בסימן רמ"ו הנ"ל דיכול להפקיר לזמן ואין אחר יכול לזכות בו באותו זמן משום דאינו הפקר גמור. דזה דוקא במטלטלין אבל בקרקעות דצריך לבא לרשות זוכה בודאי דלא שייך הפקר באופן זה כלל דאם אין אחר יכול לזכות בו ואינו זוכה בו שוב לא הוי הפקר וממילא נסתרין דברינו הנ"ל. אך גוף דברי השואל ומשיב צריכים עיון היטב ואכמ"ל

שוב ראיתי במרכבת המשנה הספרדי בהל' ערכין פ"ו ה"ב שכתב מקור לדברי רבינו ממתניתין דערכין דף כ"ג ע"ב המקדיש נכסו מעלין לו תפילין ומבואר דבדיעבד חל ההקדש על כל נכסים עכ"ד. ולפי דברי הראב"ד והר"ש בתו"כ פ' בהר הנ"ל דיש לחלק בין חרם לשאר קניינים דרק בחרם גלי קרא אבל בשאר לא א"כ גם ראייתו יש לדחות דמזה דמבואר ממתני' דחל ההקדש על כל נכסים אין ראי' לחרם דחל בדיעבד על כל נכסים וצ"ע. ובלא"ה נראה לדחות הראי' ממתני' דף כ"ג הנ"ל דהתם הפירוש במתני' שהקדיש כל נכסיו ופרט חוץ מקצת נכסים דשפיר חל ההקדש כיון שלא הקדיש כל נכסיו ולכך קאמר התנא דכיון דלא פרט חוץ מן התפלין. לכך גם התפלין בכלל ההקדש דתפלין הוי ג"כ בכלל נכסים. ותדע שכן הוא דהרי אליבא דר' אליעזר בודאי כולי עלמא מודים דסובר דאפי' הקדש ומכירה ונתינה כל נכסיו לא מהני אפי' בדיעבד וכמ"ש הגאון בעל חסדי דוד דט"ס הוא בתוספתא וכמו שהוכחנו כן מדברי רש"י ערכין ועוד ראשונים. וא"כ יהי' קשה משנה מפורשת בשקלים פ"ד מ"ז המקדיש נכסיו והי'