בית המלך (בוים) קב

כולו מהני דע"כ לא דריש מאך דאפי' בדיעבד לא יהיה מהני ההפקר ורק לכתחלה אסור אבל בדיעבד חל ההפקר. וחומרא דאפי' לא הפקיר כולו רק שהשאיר לעצמו פחות מכדי חיותו ג"כ אסור מה"ת דרבי אלעזר בן עזרי' ס"ל הטעם דאסור להפקיר נכסיו הוא משום שלא יצטרך אח"כ לבריות וא"כ שפיר אין נפק"מ אם השאיר לעצמו פחות מכדי חיותו ללא השאיר לעצמו כלל דמ"מ שייך טעם זה. וא"כ א"ש שיטת רבינו ז"ל דהוא פוסק כראב"ע ושפיר פסק דבדיעבד חל ההפקר עכ"ד החת"ס

אולם עיין בפירוש הר"ש משאנץ לתו"כ פ' בהר ריש פ"ה אהא דקאמר התם ראב"ע ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו וכו' וכתב שם הר"ש ז"ל וז"ל ויש ספרים שכתוב ואם לגבוה אפילו דיעבד לאו כלום הוא קו"ח מכר להדיוט שלא עשה כלום. מפרש [תיבת מפרש אין לו מובן ואולי הוא כמו אמר המפרש.] לאו דוקא דאם מכר כל נכסיו להדיוט לא עשה כלום שהרי אין מיעוט גבי הדיוט כמו גבי הקדש. וכ"ת מ"מ נילף מיניה דקו"ח הוא. לא היא דאיכא למיפרך מה להקדשות שכן אינן חוזרין ביובל אלא הא קמ"ל שלא יהא אדם מזלזל ומפקיר בנכסיו ואפי' לצורך מצוה וצדקה וכן יהא מצמצם במזונותיו עכ"ל הרי דסובר דבאמת ס"ל לר' אלעזר בן עזרי' בהקדש דאם החרים את כולן דאין מוחרם מטעם דכתיב גבי' קרא אבל אם הפקיר כל נכסיו או מכרן או נתנן לצדקה שפיר חל ההפקר והמכירה והנתינה. ור' אלעזר בן עזרי' רק עצה טובה קמ"ל שלא להפקיר או לבזבז לצדקה כל נכסיו. אבל באמת איסור תורה ליכא רק להחרים לכהנים. וא"כ נדחה ראיית החת"ס מהא דאמרינן בש"ס הואיל ואי בעי מפקר נכסי' והוי עני. דשפיר יש לומר דרק להפקיר נכסי' אמרינן דבדיעבד הוי הפקר. אבל במחרים שפיר לא מהני בדיעבד אפילו לר' אלעזר בן עזרי' משום דבזה גלי קרא דאסור. ואפילו במחרים דלא מהני היינו היכא שאינו משייר אצלו כלום. אבל אם משייר אצלו פחות מכדי חיותו נהי דלראב"ע הוא אסור מ"מ אם החרימו מוחרם דהא בקרא לא כתיב רק אם אינו משייר אצלו כלום והוי דין מחרים באופן זה דמשייר אצלו פחות מכדי חיותו כדין מפקיר הכל. ועיין בפירוש הראב"ד לתו"כ פ' בהר רפ"ה שכתב ג"כ כפירוש הר"ש הנ"ל ודו"ק

וראיתי בספר טל תורה להגאון מהר"ם אריק ז"ל בחי' למס' ערכין דף כ"ח שהקשה ע"ד החת"ס הנ"ל דמבואר מדבריו דלר' אליעזר אם הקדיש כל נכסיו או הפקיר לא מהני אף בדיעבד. מדברי התוספתא דערכין פ"ד ברייתא י' דמפורש שם אליבא דר' אליעזר אם הקדיש כולן הרי הן מוקדשים ואם החרים כולם אינם מוחרמין וגם על פי' הראב"ד לתו"כ הנ"ל תמה מדברי התוספתא הנ"ל דמפורש אליבא דר"א דאם הקדיש מהני וא"כ גם אם מכרן להדיוט יהי' מהני עכ"ד. ובאמת עיין שם בהגהות אור הגנוז על תוספתא שנדפס בש"ס דפוס ווילנא שכתב דהרי הן מוקדשין ליתא בכת"י ע"ש וע' בספר חסדי דוד על תוספתא מהגאון הספרדי מהרא"ף ז"ל שכתב דצריך לגרוס הקדיש את כולן הרי אין מוקדשין ע"ש. ואף דמה שכתב שם ובר מן דין מוכרח מלשון התוספתא עצמה דכצ"ל דאל"כ מאי לפיכך דקתני עכ"ל לפענ"ד אין ראי' דשפיר י"ל דר' אליעזר קאי אתנא קמא דקאמר אין לאדם להקדיש כל נכסיו ואם הקדיש את כולן הרי הן מוקדשין אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו ואם החרים את כולן הרי הן מוחרמין והיינו דהת"ק לא ס"ל דילפינן איסור חרם כל נכסיו מקרא רק דמסברא קאמר דאסור להחרים ולהקדיש כל נכסיו משום דאח"כ יצטרך לבריות ולכך בדיעבד אם הקדיש והחרים מהני. ולזה קאמר ר"א דחרם ילפינן מקרא דאסור ולפיכך אם הקדיש כולן חל ההקדש דהקדש לא ילפינן מחרם דרק חרם גלי קרא ולא הקדש ורק דהקדש אסור מצד הסברא שמא יצטרך לבריות. ולכך אם הקדיש חל ההקדש. אבל בחרם דגלי קרא דאסור להחרים שפיר אפי' החרים לא מהני וא"ש בלא הגה"ה. אבל בלא"ה כיוון הגאון חסדי דוד להאמת דהא בכת"י ליתא בכלל הך דהרי הן מוקדשין. וגם גוף דברינו יש לדחות ודו"ק

ועיין בשאילתות פ' כי תשא סימן ס"ד ובספר העמק שאלה להגאון נצי"ב ז"ל שכתב דהא דקאמר ר' אליעזר בחרם דאם החרים את כולם דאינו מוחרם דהוא דוקא בחרם משום דגלי קרא אבל בהפקר ומתנה מודה ר"א דמהני וראי' מדקאמר בכל הש"ס הואיל ואי בעי מפקר נכסי' ע"ש. ופלא שלא הביא מדברי תוספתא דערכין הנ"ל דלפי גרסתינו מבואר כדבריו. ואולי גם הוא ז"ל גורס בתוספתא דאינן מוקדשים. והטעם דהקדש ילפינן מחרם כהנים דהוי ג"כ נדרי גבוה וחרמי כהנים קודם שבאו ליד כהנים מועלין בהן והוי כהקדש בדה"ב ולכך שפיר קאמר התוספתא דאם הקדישו אינו מוקדש אבל בהפקר וצדקה שפיר בדיעבד חל דלא דמי להקדש ודו"ק. אבל באמת צ"ע דבריו דאם יסבור רבי אליעזר דלא ילפינן הפקר וצדקה מחרם. א"כ הא דקאמר בערכין דף כ"ח א"ר אלעזר בן עזרי' היינו ת"ק ומשני איכא בינייהו דרבי אילא דא"ר אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ופירש"י ראב"ע אית לי' דר' אילא דהא אתא לאשמעינן שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו. ר' אליעזר לית לי' דר' אילא דאי במבזבז טובא לא איכפת לן אלא ששייר לעצמו קצת דומיא דחרם עכ"ל וכן פירשו הרגמ"ה והר"ש בתו"כ פ' בחוקותי. וקשה מאד דלמה צריכין לומר אליבא דר' אליעזר דהמבזבז לעניים צריך לשייר לעצמו קצת הא אם לא ס"ל לר' אליעזר תקנת אושא ולא איכפת לי' אם יצטרך לבריות. א"כ שוב גם לא יהי' צריך לשייר אצלו קצת ג"כ דהא לא ילפינן הפקר ומתנה מחרם. ואין לומר דנהי מדאורייתא מודה ר"א דמותר למכור כולו. מ"מ מדרבנן ס"ל דאסור דגזרינן אטו חרם. ז"א דמנא להו לרבותינו הראשונים לומר הכי