בית המלך (בוים) קא

נזיר טמא. לכך שפיר סבירא לן דנזיר טהור לא הוי חוטא מן התורה רק מדרבנן. וממילא מיושב דברי הלח"מ דלדידן שפיר נזיר טהור אינו חוטא מן התורה ומה דקאמר הגמרא בסוטה שם על ר' שמעון סבר לה כר' אלעזר הקפר אע"ג דר"א הקפר גופי' ס"ל דהוא רק מדרבנן ור"ש ס"ל דהוא מדאורייתא אפ"ה קאמר סבר לה כר"א הקפר. משום דר"א הקפר שמעינן לי' בהדיא דקאמר הכי וז"פ. ועיין בפירוש המשניות לרמב"ם במנחות פרק ט' דף צ' ע"ב שהביא ג"כ טעם דחטאת נזיר אינה טעונה נסכים משום דנזיר חוטא הוא. ומ"מ לא קשה מזה על הלח"מ ועל דברינו דכאן בפירוש המשנה לא נקיט לפי ההלכה שהרי רבינו גופי' לא ס"ל דדרשינן טעמא דקרא. אבל לפי הלכה דלא דרשינן טעמא דקרא שפיר ס"ל דנזיר טהור לא מיקרי חוטא ודו"ק

ועיין בס' תורת השלמים סימן קפ"ג שכתב דר"מ דאמר מפני מה אמרה תורה נדה טמאה וכו' בע"כ דס"ל דדרשינן טעמא דקרא ע"ש. וכתב בשו"ת מהרש"ם ח"א סימן קצ"ב דלפ"ז גם ר' עקיבא דאמר בר"ה דף ט"ז מפנ"מ אמרה תורה וכו' בע"כ דיסבור ג"כ דדרשינן טעמא דקרא ע"ש מה שפלפל בזה ואני הארכתי בזה ג"כ בחידושי. ולפ"ז נראה ליישב דברי הרמב"ם דסובר דנשבע לחבל בעצמו חל השבועה והקשו דהרי מבב"ק משמע דלמ"ד אסור לחבל בעצמו לא חל השבועה. ולהנ"ל מיושב דשם בב"ק המ"ד דסובר אסור לחבל עצמו הוא סתם מתני' אליבא דר' עקיבא. והרי בין ר' מאיר דהוא סתם מתני' ובין ר' עקיבא גופי' ס"ל דדרשינן טעמא דקרא. וממילא מוכח מדחטאת נזיר אינו טעון נסכים דגם נזיר טהור חוטא הוא וממילא ראי' מזה דמה"ת אסור לחבל ולצער עצמו. ולכך שפיר משמע בגמ' דלמ"ד אסור לחבל עצמו דהוא ר' עקיבא. ס"ל דנשבע לחבל בעצמו לא חל השבועה ודו"ק. ועיין בסנהדרין דף ס"ה ע"ב וכשהי' רע"ק מגיע למקרא זה הי' בוכה. ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה. המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה. אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנא' כי אם עונותיכם הי' מבדילים ע"ש ובפירש"י. ולכאורה צ"ע מזה על הגמ' דב"ק הנ"ל דמבואר דלרע"ק ס"ל דאסור להתענות. אך לפמ"ש לעיל בשם שו"ת מהרא"ל והמאירי לחלק בין יושב סתם ליושב מחמת תיקון אתי שפיר ועי' בראשית חכמה שער התשובה פ"ד ואכמ"ל

פ' חמישי הלכה ג'. ואסור לשתות יין בצהרים ואפילו מעט אלא אם הי' בכלל האכילה שהשתי' שהיא בכלל האכילה אינה משכרת ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון

עיין בס' סדר משנה שכתב דלכך דקדק רבינו וכתב תיבות בכלל האכילה ולא כתב בתוך האכילה משום דרבינו הוכיח מהירושלמי פ"י דפסחים ה"ו דגם יין שקודם המזון שבא לפתוח את המעים כמבואר ברכות דמ"ב ג"כ אינו משכר ולכך מותר לשתות יין בין כוס ראשון לשני כמבואר בירושלמי שם ול"ח דמשכר עכת"ד. ועיין בתוס' תענית דף י"ז ע"א ד"ה ויודע דמבואר מדבריהם דוקא יין שבתוך הסעודה אינו משכר ולא של קודם הסעודה ושלא כדעת רבינו. ואפשר לדחוק ולהעמיד גם שיטת התוס' כשיטת רבינו

שם הלכה י"ב. ואסור לו לאדם להפקיר או להקדיש כל נכסיו ויטריח על הבריות

עיין בכס"מ דמקורו ממשנה בפ"ח דערכין דף כ"ח ע"א מחרים אדם מצאנו ובקרו וכו' ואם החרים את כולם אינם מוחרמים דברי ר' אליעזר אמר ר' אלעזר בן עזרי' אם לגבוה אין אדם רשאי להקדיש כל נכסיו עאכו"כ שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו. אולם לא הביא רבינו כאן הדין דאם החרים את כולם אינם מוחרמים. ובפרק ו' מהלכות ערכין הלכה ב' כתב בפירוש ואם החרים את הכל אפילו החרים כל נכסיו הרי אלו מוחרמין בין שהחרים לכהנים ובין שהחרים לבדה"ב ע"ש. וכבר עמד ע"ז בכס"מ שם דאמאי לא פסק רבינו כר"א דהא משמע דגם ראב"ע ס"ל כוותי' ותירץ דמשמע לרבינו דרבנן פליגי עלי' וכן מפורש בתוספתא ופסק כוותייהו שאם החרים את כולם הרי אלו מוחרמים, וכ"כ בפירוש המשנה עכ"ד. וראיתי בשו"ח חת"ס או"ח סימן קכ"ד שכתב ראי' נפלאה לדעת רבינו מדאמרינן בכמה דוכתי בש"ס הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי'. ואי ס"ד דר' אלעזר בן עזרי' ס"ל דאם הפקיר נכסיו אפילו בדיעבד אינם מופקרין. א"כ היכא משכחת לה להאי הואיל. בשלמא אליבא דר' אליעזר שפיר משכח"ל להאי הואיל דהא ר' אליעזר ס"ל דאם מחרים כל נכסיו ואינו משאיר לעצמו רק פחות מכדי חיותו ליכא איסור א"כ שפיר משכח"ל להאי הואיל דאי בעי מפקיר כל נכסי' ומשאיר אצלו פחות ממאתים זוז והוי עני וחזי לי' ולר' אליעזר באופן זה מותר להפקיר. אבל אליבא דר' אלעזר בן עזרי' דס"ל התם דאם משאיר לעצמו פחות מכדי חיותו אסור מה"ת [דקאמר התם בגמ' דפליגי בדאושא וע"ש ברש"י ז"ל שכתב דאליבא דראב"ע אם אינו משאיר לעצמו כדי חיותו אסור מה"ת] א"כ בטלת הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' דכולי תלמודא. וע"כ מבואר מזה דלר' אלעזר בן עזרי' בדיעבד אם הפקיר הוי הפקר. ויהי' קולא וחומרא בין לר"א ובין לראב"ע. דלר"א יהי' קולא דאם השאיר לעצמו פחות מכדי חיותו מותר וחומרא דאם הפקיר כולו אפי' בדיעבד לא הוי הפקר. ולראב"ע קולא דבדיעבד אפי' הפקיר