בית אפרים יורה דעה צו

הפת רק כיון שזב לחוץ הבליעה בתנור מתפשט עד הפת פשיטא כיון שיש ס' אין לאסור דלא גרע מנתבשל עמו ממש: ולענין אם צריך ס' בכל עוגה בפ"ע או מצטרף כל מה שבתנור כבר כתבתי שבאו"ה חוכך לומר דבעינן בכ"א בפ"ע ובהג"ה שם כתב דאפשר דבכה"ג שפיר מצטרף הכל לבטל ורמ"א סי' ק"ח נראה שהכריע להקל בזה לענין ריח דלא חמיר כולי האי ונראה דגם כאן יש להקל כיון דבלא"ה ס"ל דנ"ט בר נ"ט הוא כמש"ל: שאלה לח נתתי את פני לעיין במה שהקשה לי כבוד מורי דודי הרב הגאון המפורסם מופת הדור מהר"ם נ"י בדברי התוס' דחולין דף צ"ו ע"ב ד"ה עד שמגיע לגיד כו' ולקמן בפרק כ"ה דאמר בההיא גוזלא דנפל לכדא דכמחא דצלי בעי קליפה התם אפי' בצונן מיירי כו' ולכאורה תימא דהתם שהבר גוזלא היה רותח והכמכא צונן ובחם לתוך צונן תתאה גבר ובקליפה סגי בכל גווני עכ"ד. והנה באמת כדבריו מבואר בר"ן בעובדא דגוזלא כתב דצלי היינו רותח כו' ודאמרינן אבל צלי קליפה בעי ופרישנא לה בצלי חם היינו משום דקי"ל תתאה גבר כו' וכך הם דברי הרשב"א בתה"א בזה אך הרא"ש והסמ"ג כתבו בזה כדברי התו' בזה וכ"כ בהגמיי' פט"ו מהל' מ"א ויותר צ"ע דבהגמיי' פ"ט כתב דמ"ש הרמב"ם ואם היה צלי קולפו היינו דוקא בצלי צונן אבל רותח לא סגי בקליפה אלא בעי נטילה כדפי' לקמן פט"ו עכ"ל ואין טעם לדבר כלל כיון דקי"ל בכל חם לתוך צונן תתאה גבר רק דבעי קליפה משום דאדמיקר לי' כו' והש"ך סי' צ"א ס"ק כ"ו כתב ג"כ שהגמיי' ואו"ה סוברים דבצלי רותח לא סגי בקליפה אם נפל לחלב וס"ל דלא קי"ל הכי לדינא ומ"מ השמיט שיטה זו בס"ק ך' שם לפי שאין הכרע מהפוסקים דמפרשים עובדא דגוזלא בצלי צונן להיפך ועכ"פ אין מבואר בדבריו טעם לשיטת הגמיי' ואו"ה כלל אך בפר"ח ראיתי שכתב וז"ל ודע שהגמיי' ואו"ה סוברים דלמאן דמצריך בצלי צונן כדי קליפה בצלי רותח מסקינן דרגא להצריך נטילה ואין זה מחוור דהא בגמרא צלי סתמא קאמר כו' וגם זה תימא כיון דמקור דברי הגמיי' הוא מחמת דברי התוס' הנ"ל והוא גופא קשיא דמנ"ל להתוס' להקשות ולאוקמי בצלי צונן דאפ"ה בעי קליפה וממילא דמסקינן דרגא ברותח ומנ"ל הא דהא אפילו תימא בכל דבר שנצלה עם האיסור בעי נטילה בהא דנפל לכדא סגי בקליפה אפי' ברותח כיון דתתאה גבר ולכאורה היה אפשר לומר שדעת התוס' ושאר פוסקים שהבאתי כקושיות הרשב"א שהביא הב"י והש"ך שהקשה על רש"י כיון שהצלי שוקע לתוך החלב ה"ז כמתבשל בתוכו ולא ס"ל כתירוץ הרשב"א דכל שהוא במקומו גובר אלא ס"ל דבכה"ג שהוא שוקע לתוך החלב מחשב הצלי תתאה אלא מיירי שהבר גוזלא נפל ונשקע בתוכו ומ"מ אין החלב צף ע"ג רק הוא מקיף אותו סביב ולכך שפיר רצו להביא ראיה משם דברותח דצלי סגי בקליפה ומצאתי ביש"ש פרק כ"ה סי' ע"א שכתב דלא שייך תתאה גבר להקר מה שלמעלה כ"א בחתיכה אבל לא ברוטב ודבר צלול המתערב עליו מכל צד וסובבו ואוסרו עכ"ל אלא דשם מיירי באם הרוטב בא עליו רותח מלמעלה ונפל על חתיכה צונן ע"ש שמטעם זה מחמיר לאסור כ"ש אך צ"ע דהא בפסחים שם בהא דמייתי ברייתא דבשר רותח כו' משמע דאפי' אם הבשר חם והחלב צונן ונפל הבשר לתוך החלב נמי סגי בקליפה אלמא דאף בכה"ג שהבשר נשקע לתוך חלב חשבינן להחלב תתאה וכדעת הרשב"א דכל שהוא במקומו גובר כו' ומצאתי לשארי הרב בספר חוות דעת שכתב ג"כ כמ"ש דהתוס' ודעימי' לא ס"ל הך דהרשב"א אלא שלא ביאר כל הצורך ע"ש ואם נפרש כן דברי התוס' שפיר דחה הש"ך ופר"ח דברי הגמיי' משום דאנן קי"ל כהרשב"א וכמשמעות הש"ס והפוסקים שנראה מדבריהם בבשר חם לתוך צונן קולף בלבד ודיו אך לענ"ד נראה שכוונת התוס' הוא באופן אחר עפ"י מה שמבואר בדבריהם בשבת ובזבחים שיטת רבינו שמואל ור"ח לענין עירוי ומבואר שם דמהאי טעמא בעי קליפה בחם לתוך צונן מחמת עירוי והיינו משום דאדמיקר לי' יש לו כל דין חום כלי ראשון ומבשל כדי קליפה ויותר מזה אין לו כח לפי שהתתאה גובר עליו ומצנן והנה התוס' כתבו שלא מצינו בשום מקום דתסגי בצלי בקליפה ואעפ"י שמצינו בחום ע"י עירוי דסגי בקליפה ולא מסתבר להו לחלק דהתם ליכא שהות שיבלע יותר מכדי קליפה דתתאה מיקר לי' מה שא"כ בצלי דז"א דזה שייך לחלק לענין שנאמר דמחמת זה אין מבליע בכולו משום דמיקר לי' משא"כ לחלק בין קליפה לנטילה משום דאדמיקר לי' לא מסתבר להו לחלק בכך דאם החום הזה יש בכח להתפשט עד שיעור כדי נטילה בודאי הוא מתפשט כמו רגע קודם שיתקרר שהרי חום הצלי שאין בו כדי להתפשט יותר מכדי נטילה אף בחם בחם ודאי דלא אמרינן שהוא מתפשט מעט מעט עד כדי נטילה דא"כ היה לו להתפשט ג"כ בכולו כמו בבישול כיון שאינו מתקרר אלא ע"כ דלא אמרינן כלל שמתפשט מעט מעט אלא כל מה שיש בכח חום הצלי להתפשט הוא מתפשט בפעם א' ברגע הנגיעה ושוב אח"כ אף אם יום או יומים יעמוד לא איכפת לן בהכי וא"כ בחם לתוך צונן דאמרינן אדמיקר בלע והיינו ברגע הנגיעה זו בזו אז הוא בולע והוי לן למימר ג"כ דבולע כדי נטילה כמו בחום דצלי דהתו' הוי ס"ד דחום הצלי וחום דבשר וחם דכ"ר שוים הם וע"ז כתבו דאפשר דרותח דצלי בלע טפי ור"ל שאין דומה בשר חם דכ"ר שאין החמימות בא ע"י האור עצמו אלא הוחם בכ"ר ובכה"ג מיירי ההיא דחם לתוך צונן מה שא"כ אם החמימות בא לו ע"י צלי על האש ממש בלע טפי ולפי"ז שפיר מייתי עלה מההוא דבר גוזלא דאלמא אף חום דצלי סגי בקליפה ואע"ג דהתם נפל לתוך צונן מ"מ היה לנו לומר דעירוי דצלי שחומו גדול יותר הוא מבשל עד כדי נטילה ולכן כתבו התוס' דהתם בצלי צונן כנלענ"ד ממשמעות לשון התוס' שכתבו דרותח דצלי בלע טפי ואם נאמר שעיקר החילוק דהתם אין שהות שיבליע כדי נטילה אין זה ענין כלל לרתיחת הצלי וכן משמע יותר באשר"י שכתב התם לא אלים כרותח דצלי וכן נראה בהגמיי' פ"ט שמתחלה כתב שם דאם השחוטה צוננת למטה והנבלה חם למעלה לא בעי אלא קליפה עכ"ל וא"כ פשיטא דמכ"ש כשהנבילה צוננת למטה שאינה מפלטת על ידי חימום הכשרה שעלי' רק כדי קליפה ואח"כ כתב דאם הצלי שנפל לתוך החלב רותח לא סגי בקליפה לחוד וצריך כדי נטילה ופשיטא שא"ל משום דצלי רך הוא כמ"ש הפר"ח דז"א כמבואר למעין בפנים דלא כתב הך טעמא רק לענין צלי צונן להצריך קליפה מהאי טעמא אבל לא בא לחלק בכך לענין רותח כלל ודבריו לקוחים מהסמ"ג שכתב כהתוס' וע"כ כמ"ש דרותח דצלי מבליע טפי מרותח דבשר חם מחמת כ"ר ולפי"ז מבואר דעת התוס' והרא"ש והסמ"ק והגמיי' ואו"ה להצריך בצלי נטילה אף בנפל לתוך צונן ואין זו דומה לשאר חם לתוך צונן ולא מצאנו סתירה לדבר זה ואעפ"י שקצת פוסקים מבואר מדבריהם להקל אף בצלי כמו בשאר בשר רותח מ"מ קשה להקל נגד התוספת ושאר פוסקים דלעיל דברי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה לט לכבוד אהו' מחו' ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם איש חמודות כש"ת מו"ה יעקבקא סג"ל לנדא נ"י: ראיתי אשר העיר במילי דאבוהו הגאון האמיתי ז"ל בספרו הנחמד הנדפס מחדש נודע ביהודא מהדורא תנינא בחלק יו"ד סי' ס"ד בהא דחולין אברי נחירה שהכניסו ישראל כו' ובדברי הרא"ש שם דנ"מ באיבעיא זו בנודר שאוסר על עצמו אחד מן המינים לזמן ידוע כו' והגאון ז"ל רמי דיקלא וזקיף שפתים יושק ויפה כח הבן לעשות לו למודים ויעש גם הוא מטעמים עריבים ונעימים ובנועם שיחו העיר את רוחי לעיין בדבריהם הנעימים את זה חזיתי אשר כתב הגאון ז"ל בסוף