בית אפרים יורה דעה צה

דהד"מ קשי' ליה דהא חזינן בשלא כנגד הרוטב דבעינן ס' פעמים ס' אלמא דהחרס נעשה נבילה ומאי דנקט בדבריו דהא בראשונה כו' היינו משום דקאמר שם לדעת מהר"מ בטור דס"ל דבכל גווני בעינן ס' פעמים ס' אף בכנגד הרוטב ע"ש בד"מ ועיין בת"ח דמבואר ג"כ שהבין בדברי האו"ה דעל כנגד הרוטב קאי וכמ"ש ומנפילה שאח"כ לא מיירי כלל אם היה כנגד הרוטב או לא אך דמ"מ דבריו צ"ע מה שהקשה על האו"ה דהא האו"ה קאי שם למאי דמסיק דלענין כנגד הרוטב א"צ רק ס' כנגד הטפה וע"ז שפיר כתב דגם בתבשיל השני דינא הכי ע"ש ואין מובן כלל למ"ש הד"מ דא"כ גם בראשונה כו' דמה בכך שלדברי מהר"מ צריך ס' פעמים ס' משום דמהר"מ באמת ס"ל דהחרס נ"נ משא"כ האו"ה שם כבר מסיק דלענין כנגד הרוטב א"צ רק ס' לבד נגד הטפה ומהאי טעמא גופא דהחרס אין נ"נ (רק שלא כנגד הרוטב חוששין לחומרא זו דבלוע בחרס נ"נ וכמש"ל מדבריו שם ובשער כ"ד ע"ש) ולכך שפיר כתב דמה"ט גם בתבשיל הב' נמי א"צ ס' רק נגד הטפה ומ"ש בחוות דעת דלמה הוצרך האו"ה לומר דאם לא עברה לא תעבור כיון דיש ס' נגד הטפה נלענ"ד דנקט הכי למימרא דבכלי מתכות דלא אמרינן בי' אין יוצא מידי דופיו אף כנגד הטפה א"צ ס' בתבשיל השני מחמת ממ"נ הנ"ל רק דנקט ס' משום כ"ח דאין יוצא מידי דופיו כמבואר שם אלא שסתם דבריו בזה משום דלחומרא יש להצריך עכ"פ ס' כנגד הטפה אף בכלי מתכות דשמא לא עבר בפעם ראשון ועתה תעבור כמ"ש שם קודם לזה דמהאי טעמא יש לאסור הקדרה ע"ש בשם המרדכי: ונחזור לעיקר הדין בנ"ד כיון שלא זב תחת הפת ממש הוי נ"ט בר נ"ט ומלבד זה נלענ"ד דהכא שהחמאה הוא דבר מועט ואין בה בכדי נ"ט בפת מותר אליבא דכ"ע וראיתי בשו"ת מהרי"ט חלק יו"ד סי' שנראה מדבריו בתנור שטחו באלי' אף שאין שם בכדי נ"ט אסור ולא ידעתי למה יהי' עדיף מאם נפל עליו חלב שאף עם הבשר מותר לאוכלו כל שנתבטל בו החלב בס' ומכ"ש דשרי לאכלו במלחא ומ"ש שם משום דבמקום דביקת הפת בתנור הוא בעין לא הבנתי זה דמה בכך יתבטל בס' ואם משום דאותו מקום צריך נטילה באמת יטול אותו מקום לבד ותו לא ויותר תימא שהרי רש"י כתב להדיא אם הוא תנורא דטחו בי' טחייא ונותן טעם בפת אלמא דאי לאו הכי ודאי לא הוה אוסר וראיתי בפליתי שכתב דטעימה ודאי לא מהני דאל"כ מאי פריך על רבה בר אהלאי מברייתא ע"ש וכ"כ בספר חוות דעת ולפי דבריהם קשה בכל נ"ט בר נ"ט נימא דיבדוק ע"י טעימה שאם הטעם נרגש הא קמן שיש כאן טעם כעיקר וע"כ לומר דבנ"ט בר נ"ט נקלש הטעם ואעפ"י שמרגישין אותו קיוהא בעלמא הוא ולא חיישינן לי' וכן י"ל בכל כלים שמגעילין אותם שוב לא חיישינן אף אם אח"כ נרגש קצת טעם כיון שעיקר הטעם נפלט ממנו ע"י הגעלה הך טעמא קיוהא בעלמא ולכך מקשה שפיר אדרבה דס"ל לאסור לעולם אף הפת שנאפה אחר הסקת התנור דס"ל כ"ח אינו יוצא מידי דופיו ואין מועיל לו הסקה להפליט הטעם מברייתא דקאמר עד שיוסק התנור הא הוסק שרי והיינו אף שנרגש קצת הטעם דקיוהא בעלמא הוא וכמ"ש לענין נ"ט בר נ"ט ועיין בשו"ת צ"צ סי' פ' מבואר ג"כ דנותן טעם דוקא בעינן ומחוות דעת נראה דס"ל כדמשמע ממהרי"ט וס"ל לחלק בין אם נפל על הפת או שנדבק בתנור שטחוהו באלי' ובין אם נילש החלב בתוך הפת דאז שרי בלא ס' ובכה"ג מיירי הצ"צ וכתב הטעם משום דפת אית ביה פילי לא מהני ס' דאין ידוע כמה מתפשט מחמת הבקעים ולא נהירא לענ"ד גם מ"ש בשם הצ"צ דאם נפל הפת לירקות ג"כ נאסרו לא מצאתי כלום בצ"צ מזה: ומצאתי באו"ה שער ל"ט דין י"ח שכתב להדיא וז"ל אך אם הי' האיסור דבר מועט דהיינו פחות מס' בהיתר כגון חלב מועט שנאפה או נצלה עם הרבה פשטידא בתנור אפילו בלתי מחבת וראו להדיא שיצא החלב לחוץ לתוך התנור כולן מותרים דלא גרע מנתבשל או נצלה עמו והא דאמר אם טש כל הפת אסורה היינו כשאין שם ששים ואפי' האיסור מדברים שאין מתבטלים כו' אמנם צריך שיהי' ס' בכל פשטידא נגד החלב ואין אחת מהם מסייע לחבירו לבטל אפילו כולם נגעו יחד כו' וא"ל מאחר שיש ס' בין כולם נחלק טעם החלב בכולו אלא רואין כ"א שמא הלך הריח רק אצלה כו' ע"ש ועיין בסי' ק"ח ובד"מ שם ועיין באו"ה שם דמשמע קצת דגם בזה שזב לחוץ ונבלע בתנור מטעם ריחא אתינן עלה שהרי כתב לשם קודם לזה בדין ח' וז"ל אבל אם הפשטידא בלי מחבת כתב הר"י מדורא שהפת אסור בדיעבד אפילו במלח דרוב פעמים השמנונות או החלב יוצא לחוץ ובולע התנור והוי כאילו טש כל התנור כו' עכ"ל ובזה אפילו לוי מודה דגרע טפי מריח שמאוכל לאוכל בעלמא ואפילו אם התנור אינו משופע והפת רחוק הרבה מן הפשטידא הרבה דאין צריך לזוב תחתיו אלא שנבלע רק בדופני התנור כו' עכ"ל וממ"ש דאפילו לוי מודה כו' משמע דגם בזה מטעם ריח אתינן עלה וצ"ע דמה ענין זה לריח דהכא מטעם בלוע יש לאסור ושמא ס"ל דמטעם בלוע אין לאסור דהוי נ"ט בר נ"ט רק משום דכה"ג שפיר הוי ריח טפי דדמי לפת חמה וחביות פתוחה אך באמת מה שהעתיק בשם הש"ד ובולע התנור כו' בש"ד שלפנינו ליתא וע"ש שיש שם נוסחאות שונות ולענ"ד צ"ל כמו שהוא בסה"ת שנראה מדבריו דעיקר החשש שנוגע בעוגה עצמה: ועיין בסה"ת שכתב שאין להתיר משום דאין בלוע יוצא מחתיכה כו' דמ"מ רוב פעמים השמנונית יוצא לחוץ ונוגע בעוגה אותו ממשות עצמו ע"ש וסה"ת אזיל לשיטתו דמבואר מדבריו דס"ל דאף באיסור שמן אין יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ע"ש בכזיתא דתרבא משא"כ לדידן דקי"ל כהרשב"א דאיסור שמן יוצא א"כ אף אם לא זב הממשות עצמו שפיר הוא נבלע בתוך העוגה דרך העיסה של הפשטידא ולפי"ז להפוסקים דס"ל דגם אם לא זב תחת הפת עצמו אסור א"כ אף בלא ראינו שזב כלל דינא הכי וכן משמע באו"ה דין ח' ממ"ש וכ"ש אם צלו בשפוד שבודאי זב ע"ש אבל ממ"ש אח"כ בשם הג"א משמע דדוקא זב בעינן וכן ממ"ש שם בגליון בהג"ה בשם א"ז מבואר דדוקא זב בעינן ונראה דס"ל כסה"ת דאין בלוע יוצא כו' אפילו באיסור שמן ולדעת שאר פוסקים נראה דספוקי מספקי להו בהא כמבואר בסי' ק"ה לענין חלב שנמלח עם החתיכות הלכך אם לא זב ממש הוי ס"ס דלמא אינו מפעפע כלל ואת"ל מפעפע שמא אינו מפעפע בכל התנור או י"ל דמספקא להו בהא דשמא גם מאוכל לאוכל שייך נ"ט בר נ"ט ולכך שפיר בעינן זב דוקא דאל"כ הוי נ"ט בר נ"ט ואע"ג דבלא"ה הוי נ"ט בר נ"ט ע"י התנור ז"א דאין עיקר האיסור ע"י הבליעה בתנור אלא משום דבכה"ג הוי ריחא מלתא וכמש"ל בדברי או"ה וא"כ מן השומן הזב הולך הריח ומתפשט אל הפת והוי בא מן הממש משא"כ אם לא זב שוב י"ל דהוי נ"ט בר נ"ט מן השומן לבצק שעל הפשטידא ומשם לפת ואע"ג דס"ל דאין נ"ט בר נ"ט באוכלין מ"מ ספיקא הוי כמ"ש בסה"ת לשון שמא וכדמשמע קצת ממ"ש דנתבשל הוי ג' נ"ט מן הקדרה למים ומן המים לדגים ונצטרך לחלק כיון שטעם א' לכל ומנ"ל הא דיש לחלק בכה"ג וא"כ הו"ל ס"ס והא"ז ס"ל דהס"ס הוא שמא לא יאכלנו בכותח ולדידן כתב הש"ך משום דלמא אין מתפשט בכל הכלי וכעת אין פנאי לעיין. ולדינא כבר כתבתי דמבואר להדיא ברש"י ובאו"ה בההיא דאין טשין דנ"ט בפת בעינן ומכ"ש שאין להחמיר כלל לאוכלו במלח שהרי התוס' לענין ריחא כתבו דריח לא חמור כולי האי והיינו אפי' למ"ד ריחא מלתא ולכאורה הא כתבו הפוסקים דאפי' אי ריחא לאו מלתא משהו איכא וא"כ אם נימא דאפילו ששים א"צ לענין איסור דאין טשין א"כ פשיטא שיש לאסור משום ריח אפילו אי לאו מלתא וכ"ש אי אמרינן מלתא אלא ודאי דז"א והתם ג"כ לענין פת שאפאו עם הצלי מיירי ואפ"ה כתבו התוס' להתיר ע"ש ובנ"ד נראה דגם מהרי"ט מודה דא"צ ס' דע"כ לא קאמר מהרי"ט אלא לענין טש באליה שיש בעין במקום דביקות הפת בתנור משא"כ בזה שאין כאן בעין על