בית אפרים יורה דעה צד

ממילא דמקושר הוא לתבשיל או אינו מפעפע לתוך התבשיל גם יש ספק דשמא אינו מפעפע לתוך התבשיל ומ"מ הוא מפעפע בכל הכלי או אין מפעפע רק במקצתו דהיינו סביביו לבד ולכן בכנגד הרוטב שיש מקום לומר שהוא ומפעפע לתוך התבשיל ומתבטל בו ואת"ל שאינו מפעפע לתוך התבשיל עדיין י"ל שמפעפע בכל הכלי ומתבטל בלחלוחית שבו לכן שפיר אין חוששין לומר דשמא לא פעפוע רק עד נ"ט טיפין לבד כו' משא"כ שלא כנגד הרוטב דע"כ הפעפוע לא היה רק בדופני הקדרה לבדה שוב חיישינן לסברא זו דשמא פעפוע עד נ"ט טיפין ולפי"ז אם היה מים בקדרה ונפל נגד המים אע"פ שאין ס' נגד הטפה ג"כ י"ל שמא מפעפע לפנים וא"ל דמה בכך שמפעפע לפנים שמא חזר לקדירה דמה בכך דמ"מ יש ס' לבטל המדומע המועט ההוא וא"ל דמ"מ מעט המדומע יאסור הבלוע שבקדרה ז"ל דאין אוסר היתר בלוע ואת"ל אוסר זה דוקא באיסור ממש כגון חלב בעין משא"כ כאן דטעם החלב החוזר לקדרה אינו רק נ"ט בר נ"ט מן הטפה לקדרה ומן הקדרה למים וא"כ אותו טעם חלב החוזר לקדרה אין מקום לומר עלי' שע"י שמתערב עם נ"ט טיפין לחלוחית שבקדרה עושה אותם נבלה דהא האו"ה כתב שם כמה פעמים לדינא דנ"ט בר נ"ט אין אוסר בדיעבד בין במאכל בין בכלי ע"ש אך מ"מ אי לאו דיש ס' בתבשיל הב' נגד המדומע אין להתיר לבשל בקדרה זו דהא לענין לכתחלה ג' נ"ט בעינן וכאן אין ג' נ"ט שהרי הטעם השלישי שמן המים לקדרה עכ"פ אין עליו שם נ"ט דהיתר כיון שיש בקדרה זו בשר בלוע וטעם המדומע שיצא מן הקדרה לתבשיל של בשר פשיטא שהוא ג"כ דאיסור וא"ת לא עברה לפנים א"כ לא תעבור מכאן ואילך ג"כ למאי ניחוש דלמא לא עברה והיא מפעפע בדופן הקדרה להא לחוד לא חיישינן כמו בכל דוכתא נגד הרוטב משום דאיכא שני צדדין להקל חדא אם תאמר עברה וחדא אם תאמר לא עברה ג"כ יש צד היתר ע"י שנאמר שאינו מפעפע כלל והשתא מ"ש המשבצות דהמעט הנשאר בדופן (ור"ל דהא קי"ל כ"ח אינו יוצא מידי דפיו לעולם ופולט מעט מעט) ונ"נ כל הבלוע כו' ז"א דזה הנשאר בדופן לא חיישינן לי' שיזיז ממקומו כמו שאי אתה חושש בהך צד דלא עברה וה"נ זה המקצת שלא עבר אין חוששין לו שיפעפע ואמרינן בי' נמי דאין אוסר היתר בלוע רק בשלא כנגד הרוטב דשם ליכא שום צד קולא רק שנאמר שהטיפה במקומו עומד בזה חששו העולם לדעת ר"י דשמא מפעפע ואוסר היתר בלוע וגם זה אינו רק מנהג לבד וכמ"ש באו"ה שער כ"ד דין ט': ומ"מ נלענ"ד שלא נאמרו הדברים כ"א לענין כלי מתכות או כלי עץ וכיוצא אבל כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו שפיר יש להצריך ס' בתבשיל השני נגד הטפה ולא סגי לשער בכנגד המדומע לבד דהא יש לחוש שלא יצא בפעם הראשון במי' רק מעט מזעיר ועתה בתבשיל של בשר יצא הנשאר הלכך כיון דלא ידעינן כמה נפיק מיני' יש להצריך כנגד כל הטפה וכ"כ באו"ה שם לענין אם נפל כנגד הרוטב והי' ס' ויש בתבשיל השני ג"כ ס' כנגד הטפה שרי דממ"נ כו' ואע"ג דכלי חרס אינו יוצא מידי דפיו הא יש ס' כנגד הטפה ע"ש. וראיתי לש"ב בספר חוות דעת שהרגיש בזה וכתב ליישב דע"י מים הוקלש האיסור ע"ש ולענ"ד לא נהירא לפרש כן באו"ה אלא כמ"ש דהאו"ה קיצור בדבר והיינו לומר דאין מקום לאסור כל התבשיל מחמת נ"ט טיפין האסורין אבל לענין הצרכת ס' ודאי יש לחלק בדבר בין כ"ח לכלי מתכות ואע"ג דשם מעיקרא גם לענין כ"ח מיירי מ"מ כאן לא מיירי רק לענין כלי מתכות ואם נפל נגד תבשיל ויש בתבשיל ס' ג"כ א"צ בתבשיל השני ס' בכלי מתכות כ"א בכ"ח שאינו יוצא מידי דפיו ולא שייך בי' ממ"נ הנ"ל לענין הצרכת ס' נגד הטפה: ולענין דינא עכ"פ אין הכרח ממ"ש או"ה הנ"ל לומר דכל שהוא בשעת הבישול לא הוי נ"ט בר נ"ט ואדרבה משמע או"ה וכן מבואר בכל הפוסקים בשם סה"ת והתו' ושאר פוסקים לענין החמת חמין דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא מן הבשר לקדרה ומקדרה להמים וממים חוזר לקדרה אלמא דאע"ג דמקדרה למים וממים לקדירה בשעת הבישול הוא אפ"ה חשבינן לכ"א לנ"ט בפ"ע וכן מבואר מדברי כל הפוסקים לענין הגעלת כלי חמץ קודם שש דחשיב ג' נ"ט מפליטת הכלים למים וממים לכלים וגם מבואר בסה"ת ושאר פוסקים דמ"ד נצלו אסור אבל נתבשלו שרי הטעם לפי דאיכא מים ומתחלה מתפשט הטעם במים ואיכא ג' נ"ט של היתר ע"ש. ובאו"ה לענין קערות שהודחו במחבת שאינה בת יומא דה"ל ג' נ"ט בר נ"ט ואין לחלק בין היכא שמתחלה נתן טעם לכלי אלא דנצלו מוציא הטעם כאלו הוא טעם ממש ולכך בעי עוד שני טעמים ואז חשבינן טעם שנסתרך בכלי לחד טעם וטעם הבא עכשיו לטעם השני משא"כ היכא שאין כאן טעם מתחלה לכלי אלא שני נ"ט באו יחד בשעת הבישול דז"א דמנ"ל להפוסקים לפלוגי בהכי וכן מבואר מדברי או"ה דלעיל באם הכף בלוע מחלב ונפל ליין דגם הקדרה מותרת דכיון דחלב נטל"פ ביין הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא וא"כ התם שנבלע מחלב והוי נ"ט דאיסורא אין לחשבו כלל רק דחשבינן לנ"ט בר נ"ט מה שהחלב נפלט מהכף ונ"ט לפגם ביין ומן היין אל הקדרה וא"כ השני נ"ט אלו הם באים כאחד בשעת נתינת הכף לתבשיל ואפ"ה חשיב לי' נ"ט בר נ"ט דהיתרא ע"ש אך באמת א"צ לכל זה דהרי להדי' מבואר בסה"ת וז"ל ועוד צריך ליזהר שלא יאפו עוגה קטנה בצד פשטיד"א פן יאכל העוגה בחלב כו' ואין להתיר מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט חד בעיסה של פשטידא או של פלאדין ומשם בעוגה דשמא היינו דוקא פליטת טעם של כלי אבל מאוכל לאוכל הכל חשוב כטעם אחד ועוד דרוב פעמים השמנונית יוצא חוץ לפשטידא ונוגע בעיסה של עוגה כו' ע"ש וכ"כ בשער דורא ג"כ וכ"כ באו"ה כלל ל"ט דין ו' דאף על פי שהפשטידא מכוס' בבצק אין להתירו מטעם נ"ט בר נ"ט דמאוכל לאוכל חשיב טעם א' ע"ש הרי מבואר דאף בכה"ג ששני הטעמים הם בשעת בישול הי' מתיר מטעם נ"ט בר נ"ט אי לאו משום דלא אמרינן נ"ט בר נ"ט מאוכל לאוכל אבל בפליטת טעם של כלי כה"ג הוי נ"ט בר נ"ט: ודרך אגב ראיתי מ"ש בספר חוות דעת לתרץ קושי' התוס' בזבחים הא דלא מיבעי' לי' בשאר איסורים בישל במקצת כלי כו' משום דהתם פשיטא ליה דמהני הגעלה במקצת כלי דכבולעו כך פולטו אבל בקדשים מיבעי לי' דדלמא גזירת הכתוב הוא ע"ש וזה אינו לענ"ד דכיון דע"כ מיבעי' לי' אי מה שבישל במקצת כלי הוא מפעפע בכל הכלי או לא אכתי ה"ל למיבעי אם בשל איסור במקצת כלי ואח"כ נשתמש היתר במקצת כלי שני אם נאסר מחמת זה דמהבישול הראשון נתפשט בכל הכלי או לא ואי בעינן לתרוצי קושי' התוס' צריכין אנו למימר דודאי לא קמבעיא ליה ואם מפעפע בכל הכלי דודאי מפשט פשיטא ליה דמפעפע בכל הכלי אלא דמבעי' ליה אי סגי במריקה ושטיפה במקצת הכלי כמו לענין הגעלה דמהני במקצת כלי או שאני קדשים דמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולכך צריך בכל הכלי כיון שנבלע בכולו אלא דגם זה אינו דהא אמרינן התם דבלוע בלא בישול לא קמבעי' ליה מהא דקתני וא' שעירה לתוכן רותח ע"ש אלא שאפשר לומר דשאני התם שצריכה מריקה מחמת הבלוע צריך שטיפה ג"כ משא"כ לענין בישל במקצת כלי דע"י שמגעיל מקצת זה שבישלו בו מוציא הבלוע ממקומו אף שבמקצת כלי השני ומתמרק ממנו הלכך לא צריך שטיפה ג"כ שהתורה לא גזרה על השטיפה אלא במקום המריקה ממש שהרי השטיפה הוא דבר נוסף בקדשים וגזירת הכתוב הוא משא"כ בעירה רותח כיון דצריך המריקה בכל הכלי גם השטיפה נגררת אחריה וצ"ע: ומ"ש בחוות דעת שם בפירוש דברי או"ה והביא ראיה בשם הד"מ שכתב בשם או"ה אם מתחלה נפלה כנגד הרוטב ואח"כ בישל בה שלא כנגד הרוטב והד"מ תמה עליו ע"ש ולענ"ד ז"א למעיין בד"מ שהרי כתב שם דא"כ גם בראשונה שנפלה הטיפה עלי' למה בעינן ס' פעמים ס' ולענ"ד מבואר מדבריו דקאי שם בנפלה הכלי כנגד הרוטב וכמבואר באו"ה שלפנינו אלא