בית אפרים יורה דעה צג

כולו אמנם לשמור בהם שיעור הגודל ולא נביט אל רפיון החלקים והסתבכותם לא לענין הטומאה ולא לענין איסור והיתר עכ"ל ומשמע מזה קצת דבחלב ושאר דבר הניתך וכן חלב וכיוצא כמות שהוא משערינן אע"פ שאם יקרוש יפחות שיעורו לא אזלינן בתריה וצ"ע: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה לז שאלה נשים שאפו לחמם בתנור לצורך שבת ובתוך כך באתה אחת מהשכנות ונתנה לתוך התנור לחמניות שהיתה ממול' בבצלים וחמאה וכאשר רדו הפת מתוך התנור ראו שהי' זב מן הלחמניות חמאה לקרקעותו של תנור ואין אתם יודע אם זב תחת החלות לחם העשויה לצורך שבת אם לא מה דינו של הפת בזה: תשובה לכאורה דין זה מבואר בש"ע יו"ד סי' צ"ז דאם זב מן הפלאדין או הפשטידא דינו כאלו נילוש עמו ומבואר שם בט"ז וש"ך דאפי' לא זב תחת הפת עצמו אלא זב לתוך התנור אפי' הפת רחוק מן הפשטידא הפת אסור אפי' בדיעבד ע"ש וראיתי בש"ע קטנים ד"א עם אבן העוזר שכתב שם בשם הגאון מוהרר"ע דרמ"א לטעמי' דס"ל נ"ט בר נ"ט שרי בדיעבד אפי' בבישול וצלי ולכך אם זב רק תחת הפשטידא הוה נ"ט בר נ"ט מן השומן אל התנור ומן התנור אל הפת והביא ראיה מתשובת הרשב"א שהביא הב"י רסי' צ"ה דאי לאו טעמא משום דקליפת הביצה מנוקבת היה מתיר ביצה שנתבשלה עם בשר לאוכלה עם חלב אלמא דכה"ג נ"ט בר נ"ט הוא ע"ש ולכאורה אין ראיה מהרשב"א די"ל דלאו מטעם נ"ט בר נ"ט אתי עלה רק משום דהוה ס"ד דקליפת ביצה קשה הוא מלפלוט ולבלוע כדאמרינן לענין ביצת עוף טמא שאינה קלפה שנתבשלה עם אחרות אינה אוסרת דזיעה בעלמא היא קמ"ל דז"א דשפיר פולט ובולע לפי שקליפת הביצה בבירור מנוקבת היא אבל לא היה סבור להתיר מטעם נ"ט בר נ"ט כלל: וראיתי לשארי בספר חוות דעת שכתב כן בפירוש דברי הרשב"א ודעתו דל"ה נ"ט בר נ"ט בשעת בישול כגון אם נפל חלב על קדרה שמבשלין בה דגים כנגד הרוטב ואח"כ בשלו הדגים עם בשר אף בדיעבד אסור כו' ע"ש ברסי' צ"ה ולכך כתב ג"כ בסי' צ"ו שצדקו דברי הט"ז והש"ך והביא ראי' לסברא זו וממ"ש האו"ה והביאו הט"ז סי' צ"ב בנפל על קדרה עם מים כנגד הרוטב ואין ס' כנגד הטפה וחזר ובישל בה בשר כו' דמותר ממ"נ דהא אין בקדרה אלא לפי שיעור המדומע כו' וקשה דל"ל הא ת"ל דה"ל נ"ט בר נ"ט אלא ודאי דבשעת בישול הכל מקושר וחשבינן להקדרא כחלק מן המאכל ע"ש ולענ"ד ז"א דמ"ש ראיה מאו"ה לאו ראי' הוא שהרי האו"ה שער ל"ד כתב בדין החמת חמין דמהיתר להיתר אין לחוש מבליעת כל המים רק מבליעת טעם הבשר המדומע במים שהוחמו בינתיים והוא דבר מועט שהרי עשר ידות נבלעים בקדרה מן המים של היתר יותר ממה שחוזר ונבלע מפליטת הבשר או החלב ונגד הדבר המיעוט ההוא ודאי יש ששים בתבשיל וכ"ש אם הוחמו בה מים הרבה פעמים דאיכא כאן נ"ט טובה כו' עכ"ל ולכאורה תמוה דל"ל האי טעמא דת"ל משום דהוה נ"ט בר נ"ט כמבואר בכל הפוסקים. וראיתי בספר התרומה סי' ע"ה שכ' לשון זה שכ' או"ה אבל היתר בהיתר כו' שהרי עשר ידות חזרו ונבלעו כו' ועוד יש להתיר משום נ"ט בר נ"ט דאפי' נאמר דגים שעלו דוקא מותר ולא נתבשלו הכא איכא שלשה נ"ט של היתר הראשון בכלי ומשם למים ומשם חוזר ונבלע בכלי ומכ"ש אם הוחמו מים הרבה פעמים כו' ע"ש והתו' סוף מסכת ע"ז העתיקו לשון זה של סה"ת בקצרה ע"ש וכ"כ בספר הרוקח סי' תמ"ד וצ"ע על או"ה שהשמיט הטעם משום נ"ט בר נ"ט וע"כ נראה שהאו"ה נקט הך טעמא לפי שעשר ידות חזרו כו' משום דלהך טעמא מותר בפשיטות לכ"ע משא"כ אי משום טעמא דנ"ט בר נ"ט אתינן עלה הי' מקום להסתפק למ"ד דבנתבשל לא מהני נ"ט בר נ"ט ואע"ג דסה"ת כ' להתיר בכה"ג אף להך מ"ד משום דאיכא ג' נ"ט מ"מ שם באו"ה דין ה' כתב בשם א"ז דלא ס"ל הך סברא לחלק בין ב' נ"ט לג' נ"ט וכ"כ שער נ"ח סוף דין נ"ג שלא להגעיל עד שתהיה הכלי אינו ב"י ע"ש ולכך נקט האי טעמא שהוא פשוט טפי להתיר לכ"ע וא"כ נראה דגם בשער ל"א נקט האי טעמא דליכא ששים נגד המעט שהוא שיעור המדומע ולפי שהוא פשוט טפי אבל מ"מ גם מחמת נ"ט בר נ"ט מותר (ואע"פ שלענ"ד טפי נראה שיש חסרון בדפוס בדברי או"ה וצ"ל כמו שהוא בסה"ת מ"מ א"ש מ"ש דכאן נקט בקצרה האי טעמא שהוא פשוט יותר) ועיין בשער ל"ב דין י"ב שכתב כגון כף שנאסרה מחלב ונפל ליין רותח הקדרה מותרת אפי' אם אין ס' ביין נגד הכלי מאחר שהמאכל מותר אין שם איסור על התבשיל ושייך ביה שפיר נ"ט בר נ"ט דהיתר ועשר ידות חוזרין ונבלעין משאר התבשיל כו' עכ"ל וכוונתו להנך ב' טעמים שכתב סה"ת הנ"ל ועיין בסי' ק"ג שהט"ז הקשה על הרמ"א שכתב שהכף בלע מאיסור פגום דל"ל הא דבל"ז מותר משום נ"ט בר נ"ט כמ"ש באו"ה ובנה"כ שם כתב דע"כ גם באו"ה צ"ל כן דמיירי שהכף בלע מאיסור פגום דהא אין להתיר כ"א באיכא ג' נ"ט ע"ש: ולענ"ד ז"א דאו"ה לאו משום הך טעמא דנ"ט בר נ"ט לחוד אתי עלה אלא משום דאיכא נמי טעמא דעשר ידות כו' ובצירוף שני טעמים אלו יש להתיר אפי' לכתחלה ובהכי א"ש טפי הא דנקט בשער ל"א לענין טיפה על קדירה מים החי טעמא כדי להתיר אף לכתחלה ואע"פ שי"ל דהא בלא"ה יש להתיר לכתחלה משום ג' נ"ט הטיפה בקדרה והקדרה למים והמים חוזרין ונותנין טעם לקדרה ועדיין היתר הוא דמהאי טעמא מתיר בסה"ת לענין חימום מים י"ל דאו"ה כ"כ כדי להתיר אף למאן דס"ל לאסור לכתחלה אף בג' נ"ט ע"ש וגם י"ל לפי פשטא דמלתא מיירי או"ה בקדירה שהוא של בשר כדמשמע שם מהא דמחלק באם נפל על קדרה של מים כנגד הריקן ושם כתב להדיא אפי' חממו מים נקיים בקדרה של בשר כו' ומבואר שם דכל שבישלו בשר בתוך מעל"ע לנפילת החלב הוי כאילו נפלו באותו שעה עצמה של בישול הבשר עכ"ל ור"ל דדינו כנפל שלא כנגד הרוטב דלא מהני אפי' יש ס' נגד הטפה משום דכבר פעפע בדופן הקדרה ונאסרה (וזה דלא כמ"ש בחוות דעת שנראה מדבריו דמפרש מ"ש הט"ז בשם או"ה בחדשה מיירי ואתי לאפוקי שאם היה כנגד הריקן צריך ס' נגד הטיפה וכוונתו בזה לתרץ מה שהקשה במשבצות ובאמת ז"א כמ"ש וכמבואר למעיין באו"ה) וא"כ גם מ"ש דאם נפל כנגד המים ג"כ מיירי שהקדרה בישלו בה כבר בשר וא"כ קשה מ"ש המשבצות דבקדרה ישינה ותוך מעל"ע מבשר אכתי שמא מתפשט לפני' וגם נשאר משהו תוך הדופן ונ"נ כל הבלוע שבדופן כיון שאין במים ס' לומר דמים מבטלים הטפה עכ"ל: אך לענ"ד נראה דלק"מ דודאי שפיר מיירי בקדרה ישינה ומ"מ כשנכנסה הטפה לתוך דופן הקדרה אין אוסרת הבלוע דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע כמ"ש שם דין א' לענין אם נפלה לקדירה נגד הרוטב וכשנכנסה לפנים ג"כ אין אוסרת משום דהמים שבתוך הקדירה טעם בשר שבהם הוא נ"ט בר נ"ט ואף אם חזרת לתוך דופן הקדרה א"צ רק לפי ערך המדומע דא"ל דהך מקצת הטפה החוזרת טפי לאסור הבלוע שבדופן עד נ"ט טיפין כמוהו דז"א דאין יכול לאסור היתר בלוע כמ"ש וע"כ לא חיישינן להך סברא דמפעפע בדופן ואוסרה והיינו דאיסור בלוע אוסר היתר בלוע אלא בשלא כנגד הרוטב כמבואר באו"ה שם דין ב' דזה הוי מנהג בעלמא ע"ש והנה דקדקתי באו"ה כוונת דבריו לחלק בין נגד הרוטב לשלא כנגד הרוטב דאע"ג דר"י ס"ל הך סברא גם כנגד הרוטב ע"ז כתב דלא קי"ל הכי לחוש בכנגד הרוטב לזה והטעם משום דמספקא אי מפעפע בכל הכלי או לתוך הכלי או לא ור"ל דשני ספיקות יש בדבר אי מפעפע לתוך הכלי דהיינו לתבשיל וכשהגיע לתבשיל