בית אפרים יורה דעה צב

דבר הנמס שנופל לקדרה כגון שומן וחמאה ואם נאמר דבאמת דינא הכי ראה זה דבר חדש לא נמצא בשום פוסק ולא שמענו מי שינהוג כן רק כמות שהוא האיסור קודם נפילה משערינן ועוד שבאמת אין טעם לנהוג כן שהרי הגוש של חלב אחד הוא בין בעודו קרוש ובין אחר שנמוח ואין בו כדי נתינת טעם טפי לאחר שנמחה משעה שהיה קרוש ולפ"ז קשה להיפך דמאי שנא אם נפל בעודו קרוש די בששים זתים נגדו אע"פ שסופו לימוס בתוך הקדרה ומ"ש אם נפל לאחר שנימוח שע"י שנמחה נתרבה כמותו ונעשה רביעית צריך ס' רביעית נגדו אטו טעמא רבא אית ביה מחמת שנמחה טפי מדמעיקרא ואם נאמר דבאמת רביעית חלב מהותך שנפל לתוך ששים זתים בשר שפיר בטל דאזלינן בתר כמותו כשהוא קרוש שאין בו רק כזית והרי יש ששים נגדו הוי אתי שפיר אמנם באמת קולא גדולה היא וכ"כ הרשב"א במ"ה על דברי הרא"ה דהוא חומרא דאתי לידי קולא כיצד חתיכה בשר שחוטה שיעורה כעשר זתים שנפל עלי' כזית רוטב של נבילה לא אסרה שהרי יש בחתיכה עשר רביעית שהם חמשה עשר ביצים שהן ארבע מששים זתים ורביעית רוטב אינו נחשב בלחותו אלא לכזית בלבד ונמצא בטל ביותר מששים אלא דברים שאמר לא ברירין כו' עכ"ל במ"ה בית ד' שער א': והנה ט"ס נפל בחשבון זה וכדי לבטל כזית רוטב צריך עשרים זתים בשר לפי החשבון שכזית הוא רביעית דהיינו ג' זתים ועכ"פ מבואר מדבריו שאין להקל בכה"ג לשער הרוטב כאילו הי' קרוש וקשה דבאמת למה נימא דיהיב טעמא טפי מקרוש דסגי לבטולי בששים פעמים כמותו ומה בכך שנמחה ונעשה רוטב ונתרבה כמותו ומ"ש הרשב"א שם וז"ל ועוד תדע דכשנפלה חתיכת נבלה בקדרה של בשר שחוטה אין גוף החתיכה נמחית אלא צירה ושמנה שניתך ולפעמים שאין אנו מבטלין אלא פליטתו וכיון שכך אף הרוטב משערין כמות שהוא כו' זה נכון באמת: ולענ"ד שגם הרא"ה מודה בזה והרא"ה לא קאמר התם רק דצריך תשעים ביצים רוטב לבטל כזית חלב שנפל בו והיינו משום שהחלב נמחה ונמס ונעשה ממנו רביעית ופשיטא דצריך ס' רביעית נגדו וא"כ מה שהפליג הרשב"א ז"ל בדברי צחות ומשלי שלמה שבודאי א"צ כד של רוטב לבטל כביצה של נבילה ולכחל מי מקוה מים שכל גופו עולה בהם כו' אין בזה כדי לבטל דברי הרא"ה ולא לחנם נקט כזית והיינו משום דאמאי דכתוב ומפורש לעיל קאי דמיירי בכזיתא דתרבא דנפל לדקולא דפי' הרא"ה שהחלב נתבשל שם עם הבשר ובודאי נמוח החלב ונעשה ממנו רביעית ובזה פשיטא שצריך ס' רביעית נגדו אלא שצ"ע דמשמע מהרא"ה דדוקא ברוטב הוא שמשערין כן אבל הבשר שפיר מבטל כזית חלב בס' זתים וכן מבואר שם מדבריו לעיל מיניה דאף בחלב שנפל לבשר ונתבשלה עמו סגי בס' זתים בשר ולכאורה צ"ע שהרי החלב נמס בתבשיל ונעשה ממנו רביעית וע"כ צ"ל דאע"פ שהחלב נימוח מ"מ לא נתרבה טעמא טפי מכזית והלכך שפיר בטל בס' זתים אלא דברוטב הוא דאמרינן דרביעית רוטב לא מהני לבטל רק כמו כזית קרוש וא"כ אף בשאר בשר הדין כן לדידי' שצריך צ' ביצים ועיין בבדק הבית בבית התערובות שער ד' שכתב וז"ל וא"ת להגעיל כלי קטן בתוך כלי גדול בכדי שיהא ששים נגד הקטן דבכולי' משערינן וכן לפי אומד שנתנו לנו חכמים במסכת שבת דמשערינן ביצה ומחצה לכזית קרוש אם כן יורה גדולה א"א להכשירה כו' משמע מדבריו שאם באנו לשער המים שמגעילין בהם שיהי' ס' נגד הכלי האסור צריך לשער ביצה ומחצה לכזית: ולענ"ד צ"ע דנהי דבכוליה משערינן משום דלא ידעינן כמה נפיק מיני' מ"מ עיקר האיסור משום פליטות הכלי ובודאי מה שפולט אינו פליטת דבר גוש כ"א לחלוחית וטעמא בעלמא א"כ פשיטא דאם יש ס' במים נגד פליטה זו דסגי בהכי דאם נשער המים ברביעית לכזית כמו כן נשער פליטה זו דפשיטא דכזית איסור לח שנפל לרוטב דסגי בס' זתים נגדו וכבר כתבתי שסברת הרשב"א אמיתי בחתיכת נבלה שנפלה לקדרה שלא ניתך ממנה רק צירה ושמנה סגי בס' מהרוטב נגדה כיון שגוף החתיכה נשארת בעין אלא שכתבתי שגם הרא"ה מודה לזה ולא מיירי רק בחלב דוקא וממ"ש מבואר דאף בכה"ג ס"ל דצריך צ' ביצים נגד כזית וצריך טעם לזה: ומכל מקום מה שהקשיתי האיך נשער בכזית חלב או שומן וחמאה שהוא דבר הנמס לבטל כזית בס' זתים בשר שהרי הכזית נמחה ונעשה רביעית צ"ל דהיינו טעמא דודאי כי אזלינן בתר טעמא משערינן כמות שהוא קרוש לא כמות שהוא נמחה ונמס שנפחו רב ומ"מ כיון שאם יקרוש יעמוד על כזית לבד פשיטא שא"צ לבטלו רק בס' זתים כיוצא בו ומ"ש הרשב"א דהוא חומרא דאתי לידי קולא אין זה קולא דשורת הדין כך הוא דאע"ג דאיכא רביעית רוטב לית ביה טעמא טפי מכזית יבש ואין דינו אלא כפחות מכזית שנתפח ועמד על כזית דאמרינן במנחות דף כיון דמעיקרא לא הוה ביה לא מחייב אלא מדרבנן ואמנם צ"ע דמ"מ ליתסרו מדרבנן וכן פסק הרמב"ם לענין נתפח וז"ל פרק י"ד מהל' מ"א הל' ד' כזית חלב כו' שהניחו בחמה ונתמעט האוכלו פטור חזר והניחו בגשמים ונתפח חייבין עליו כרת או מלקות היה פחות מכזית בתחלה ונתפח ועמד על כזית אסור ואין לוקין עליו עכ"ל וקצת צ"ע כיון דאין לוקין עליו מאי נ"מ בהא דקאמר אסור דמאי ארי' נתפח אפי' לא נתפח נמי הא כתב לעיל מיני' דאסור לאכול מן התורה כל שהוא מדבר האסור אמנם לפי מ"ש א"ש דנ"מ כגון אם נתערב בתבשיל ואלו הי' כמות שהי' קודם שנתפח היה כאן שיעור לבטל ועכשיו ע"י שנתפח אין כאן שיעור לבטל בהא קאמר דאסור ואין לוקין אמנם לשון הרמב"ם לא משמע כן ועוד כיון דטרם שנתפח היה בו שיעור לבטל הוא מציאות רחוק שיתפח כ"כ עד שיהיה בו כזית בכדי אכילת פרס שיצטרך לומר שאין לוקין עליו אמנם ע"ז י"ל דמשכחת לה לענין מין במינו דברובא בטל ועכשיו שנתפח אין כאן רוב וצ"ע וגם י"ל דנ"מ בהא דקאמר אסור כו' כמ"ש הש"ך סי' רל"ט סעיף כ' בשם הרלב"ח דאיסור דרבנן חמור מחצי שיעור לענין דלא חיילא עלי' שבועה ע"ש. ועכ"פ נראה מזה דכל שנתרבה האיסור ע"י שנתפח חשבינן ליה עכ"פ מדרבנן כאלו היה כמותו גדול כ"כ (ועיין בשו"ת שער אפרים סי' נ"א שפלפל בזה ותמהני עליו דמייתי דברי הרמב"ם בהלכות שאר אה"ט ובהל' שבת ודברי הרמב"ם הנ"ל מהמ"א לא הזכיר ונראה שלפי שעה אשתמיט לי' דטפי ה"ל לאתויי דברי הרמב"ם לענין איסורא דבהא קא עסיק) וכ"כ הרמב"ם לענין טומאת אוכלים דאם נתפחו טמאין מדברי סופרים וא"כ קשה דגם כאן ליבעי ס' רביעיות נגד כזית חלב שנפל ולומר דזה גרע מנתפח ואף מדרבנן לית בי' לא נהירא דהא גם שם לא נתרבה באיסורא כלל. ולכן נ"ל דהא דאמרינן במנחות דהיכא דהשתא אית ביה מדרבנן ההיא לענין טומאה איתמר אבל לענין איסור כיון שלא נהנה גרונו בכזית אין כאן תוספות חיוב מחמת שנתפח וכמ"ש הרשב"א לחלק בין ההיא דמנחות לההיא דשבת וכמש"ל בזה ואף מדרבנן אין כאן רק מצד חצי שיעור אסור מן התורה ומ"ש הרמב"ם אסור ואין לוקין ר"ל דאסור מצד ח"ש ואין לוקין איצטרך ליה לאשמעינן ומעתה כל שיש בהיתר כדי לבטל השיעור שהי' בו קודם שנתפח אין אנו משגיחין במה שנתפח אח"כ אף מדרבנן הלכך גם בכזית חלב שנפל לס' זתים בשר שפיר משערינן לבטל כמות שהוא וא"צ ס' רביעיות מחמת שנמס שאף שהגדיל מדתו מ"מ עמד ביה טעמו שהיה בו בתחלה (ואע"ג דלענין נטל"פ יש מחלקין בין אם הגדיל מדתו כמבואר בסי' ק"ג אין זה ענין לכאן) ואפשר דמ"מ אם נתפח קודם שנפל לקדרה וכן אם התיך כזית חלב וכדומה ונעשה ממנו רביעית שפיר צריך ס' רביעית נגדו מדרבנן עכ"פ כיון שהיה איסור ניכר בפני עצמו בשיעור הזה שהגדיל אחר שנתפח או אחר שניתך משא"כ אם בעת נפילתו היה בו שיעור קטן שיש בקדרה כדי לבטלו אע"פ שנתפח או נמס אח"כ והגדיל מדתו אין בכך כלום אפי' מדרבנן ועיין בשו"ת הרשב"א סי' תס"ב ותס"ג מ"ש להרא"ש בזה לענין חלה ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם פ"ג דטהרות משנה ד' שכ' וז"ל ואודיעך הנה עיקר א' והוא שהשיעורים