בית אפרים יורה דעה צא

דנתעלם ממנו דברי התוספות דמכות הנ"ל שכתבו דריסק נמלים אתי' כמ"ד אחע"א כו' וראיתי מקשים דמ"מ אדפריך מברייתא דמיתת פרה וחיי גמל לרב ליפרך מברייתא זו דר"י ללוי דהא ר"י ס"ל להדי' דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה ומסייע לי' לרב ולפי הנ"ל י"ל דמהא לא הוי מצי למפרך דהוי מצי לשנוי' דכי קאמר לוי בחצי שיעור ור' יהודה בשיעור שלם מיירי ובכה"ג גם לוי מודה ולמסקנה דברייתא דמיתת פרה כו' כלוי אתי דשפיר חייל ס"ל להתוס' דבאמת מסתבר להש"ס דאין לחלק בין ח"ש בזה כיון שאין האיסור האחרון מוסיף שיתחייב עליו בפחות מכשיעור רק הטעם משום דגלי קרא בנבילה שחל על איסור חלב כי היכא דתיתי שפיר אף ההיא דמכות ריסק ט' נמלים כו': ודרך אגב אמינא מה שיש להקשות בכריתות דף כ"ג דקאמר דבקדשים אחע"א דתניא ר"י אומר כו' ומעילה איסור מיתה וחייל על חלב דאיסור כרת כו' ולכאורה אין מזה ראיה דהא בפסחים דף ל"ג אמרינן דאתקיף רב פפא ממאי דר"י כרבנן ס"ל כו' ולדידי' איכא מיתה במעילה בש"פ אע"פ שאין בו כזית וא"כ שפיר רבי רחמנא אימורי קדשים קלים למעילה בפחות מכזית שהוא ח"ש לגבי חלב ושפיר חל עלי' איסור מעילה וגם בר"פ גיד הנשה דף צ' דקאמר אע"ג דאיסור מוקדשין קדים אתי איסור גיד חייל עלי' שכן איסורו נוהג בב"נ וקשה דמאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יהודה דפריך עלה אימור דשמעת לר"י כו' נוקמא כרבנן ושפיר חייל איסור גיד דהא רבנן ס"ל אכלו ואין בו כזית חייב כמבואר שם דף צ"א ודף צ"ו ע"ש וצ"ע ועוד יש לי הרהורי דברים בזה ואין להאריך: שאלה לה וזאת אשר השבתי שנית על הנ"ל מ"ש רו"מ דממה שהוקשו התוס' במכות מן השלם דוקא משמע דאח"ש שפיר חל כמ"ש הפליתי אין זה מוכרח דהתוס' נקטו הכי כי היכי דתיקשי נמי לרבה בר רב הונא דהוא מרא דשמעתא דריסק ט' נמלים ולדידיה לא מצי לאקשוי מן המרוסקין דמצינן לדחויי דכר"ל ס"ל דח"ש מותר מה"ת והלכך מצטרפין לכזית וחל עלייהו איסור שרצים ונבלות אבל מן השלם פריך שפיר דהא בדידי' איכא איסור לאו אע"פ שאין בו כשיעור ואיך יחול עליו איסור נבילות וגם כי עלי' דר' יוחנן נמי אין קושיא כ"כ דבאמת הוה אמרינן כהך סברא דכיון שאין בו אלא ח"ש חל עליו ואיסור אחר אע"פ שגם הוא רק ח"ש ולכך הקשו מן השלם דבזה אין מקום לתרץ כן ומוכרח תירוצם משום דגלי קרא ואין להאריך: ומ"ש ששפתי הפליתי ברור מללו דלרב אינו חייב רק מיורה גדולה וא"כ ע"כ מתחלה הי' כזית ולא חל עליו איסור בב"ח אלא שנחתך אח"כ ואין בו רק ח"ש ואפ"ה אין מצטרף עם החלב כו' ואם כך הוא ברור בעיני רו"מ למה הקשה על הפליתי מהך דמעילה דהא התם בהמה שלימה מטמאה יש בה שיעור לטומאה וא"כ כשמתה לא חל עליה איסור נבילה כלל ושוב אע"פ שנחתך ממנה חצי זית אינה מצטרפת עם הטהורה להשלים לכזית נבילה דאינו חוזר לחול עליו כיון דמתחילה היה בו שיעור שלם וכן י"ל בההיא דהתוספות בחולין דף ק"ב וגם דמי לחשך לומר שהיה כזית שלם מנבילה ביורה ושמא דהיה חצי זית מנבילה וחצי זית מכשרה וקמ"ל קרא אע"ג דבעלמא כה"ג אחע"א לפי שאין כאן רק ח"ש הכא פטור כיון שחיובו ע"י צירוף בשר הנבילה ודבר שפתים אך למותר: ומ"ש להקשות על התוספות בחולין שכתבו דאסמכתא הוא דהא במעילה לא מסיק הכי כבר הרגיש בזה אא"ז מהרש"א ז"ל שם ועיין בזבחים דף מ"ו בתוספות שם ולענ"ד יש ליישב בפשיטות ואין הפנאי מסכים להאריך: ומ"ש דאם קושית הש"ס בכריתות ממעילה גופא קשה דהא מעילה הוי אף בשאר הנאות הדבר פשוט דמשמע ליה להש"ס דלכל עונש מעילה אתרבי הן לאכילה או לשאר הנאות ויותר נראה דהכא רבי קאמר לה דס"ל הזיד במעילה במיתה וקאמר דרבי קרא איסור קדשים קלים למעילה והיינו לכל חיובי מעילה בין בשוגג או במזיד דחייב מיתה וכבר כתבו התוספות בפסחים דף ל"ג ד"ה ומינה דאין חיוב מיתה אף לרבי רק באכילה דוקא ולפי"ז דייק שפיר דבקדשים אחע"א דאתי איסור מעילה וחייל אחלב (ומיירי ששגג בחלב או לקוברו בין רשעים גמורים כדאיתא ביבמות) וכן משמע בש"ס דקאמר דהא איסור מעילה קל כו' ומעילה איסור מיתה וקא חייל כו' ול"ל להש"ס למנקט הא דמעילה איסור מיתה דלרבנן דס"ל דלית בה מיתה מוכחא מלתא טפי דבקדשים אחע"א אף בקל על החמור ודוחק לומר דקושטא דמלתא נקט דאף לרבי דאית ביה איסור מיתה קל הוא לגבי כרת ולפי מ"ש א"ש דאי לא הוה מיירי מאיסור מעילה דבמיתה לא מוכח מידי דחל על איסור כרת דהו"מ למימר דבשאר הנאות מיירי ולהכי קאמר דהא איסור מעילה קל מיתה כו' וא"כ ע"כ דבאכילה מיירי ומוכח דחל על איסור כרת. ובזה מיושב ג"כ הקושיא שהביא בשם הגאון האב"ד דק"ק דובנא מוהר"ר זאב וואלף נ"י דהא מהכא מוכא דגלי קרא אף באיסור כרת ולפי מ"ש י"ל דלא גלי מידי דלענין חיוב קרבן בשוגג באמת י"ל דמיירי בשאר הנאות ואין שם חיוב כרת כלל ויש מקום אתי ליישב הקושית בכמה דרכים נכונים ת"ל וכעת הוצרכתי לקצר. ומ"ש רו"מ דאפילו נימא דבאכילה מיירי נמי מצי למיחל כיון דאיתא במעילה איסור הנאה הוי איסור מוסיף לפי מ"ש רש"י בחולין כו' לפי מ"ש לק"מ כיון דלענין חיוב מיתה במזיד מיירי אין כאן מוסיף מחמת הנאה דבהנאה לית ביה מיתה ולפי מ"ש רש"י בפסחים בשיטת רש"י דגם בהנאה איכא חיוב מיתה י"ל דמההי' דוכתא דשמעינן בעלמא חייל קל על חמור מיניה שמעינן מיניה דאף אם הוא מוסיף לא חייל כיון שהוא איסור קל וע"ש בתוספות ד"ה ומי אית ליה לר"ש כו': גם מ"ש רו"מ על מ"ש דקשה אליבא ורבי אם נימא במעילה לא בעינן כזית והוקשה לרו"מ דעדיפא מיניה תיקשי אפילו ס"ל לרבי דבעי כזית דלמא מיירי ששהה יותר מכדי אכילת פרס ובמעילה אפילו צירף לזמן מרובה חייב כו' נעלם ממנו דברי התוספות בפסחים הנ"ל דף ל"ג ד"ה ומינה שכתבו דאם נימא דילפינן מתרומה לענין כזית ילפינן נמי מהתם שלא יצטרף לזמן מרובה ע"ש ועמי היתה הקושיא זו ושלחתי' מחמת דברי תוספות הנ"ל ועיין בחולין דף קי"ז דמשמע התם דקרא דכל חלב לה' לא איצטרך אלא לרבות חלב האליה דאין בו איסור כרת כלל וצ"ל דכיון דכאשר יורם אסמכתא היא ממילא דהך קרא בכל חלב מיירי אף שהוא בכרת או י"ל דקרא אתי לרבויי' אף חלב כליות ומ"מ משמעותיה דקרא בכל חלב אף חלב כליות ואין להאריך: שאלה לו שאלה איך יש לשער כזית קרוש שנפל לתבשיל כגון כזית שומן שנפל לתבשיל של חלב או כזית חמאה שנפל לתבשיל של בשר: תשובה הנה הר"ן פרק ג"ה הביא בשם הרא"ה שצריך צ' ביצים רוטב לבטל כזית יבש והר"ן חלק עליו שכך שיערו חכמים שאין נותן טעם ביותר מס' ואין חילוק בין לח ליבש והרשב"א במשמרת הבית הרחיב הדבור יותר בזה וכן הוא הסכמת כל הפוסקים עיין בב"י סימן צ"ח ובת"ח כלל פ"ח ובפר"ח סי' צ"ט ועיין לעיל בחלק א"ח סי' שהארכתי בענין זה ולפי"ז יש לעיין היכא שנפל כזיתא דתרבה לדקולה דהיינו קלחת רותח למה נימא דסגי בס' זתים בשר נגדו כיון שאם המחה את החלב טרם נפילתו שם הי' בו שיעור רביעית שבזה מודים גם החולקים על הרא"ה והיינו מצריכים תשעים ביצים נגדו וא"כ מה בכך שלא המחהו טרם נפילתו הלא תיכף שנפל חם ונמס ולמה לא נבעי צ' ביצים כמו שנתרבה ע"י שנמחה שם וכן בכל