בית אפרים יורה דעה צ

כתבו הפוסקים דבדאורייתא לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל וא"ל דהיינו טעמא דכולם יוצאין לבית השריפה מפני שא"י להקריב האימורין דאימורין לא בטלי ברובא דעולין אין מבטלין זא"ז יפה כתב כ"ת דא"א שהרי בכל דוכתא שא"י להקטיר האימורין אמרינן דעשאן כמו שנטמאו או שאבדו ומותר הבשר נמשך לאיסור וכמ"ש הט"ז בסי' ק"ד גבי חהר"ל שאין לדון בגוף א' חציו לאיסור וחציו להיתר וא"כ כיון שעולין צריכין אנו לאוסרן לא אמרינן בהו ביטול גם הבשר אסור מטעם זה שא"א לדון בגוף א' חצי' לאיסור כו' מ"מ ז"א שהרי הפר"ח שם השיג על הט"ז בזה וגם בקונטרס אחרון בעובדא דב"ה במעשה בקצב א' ששחט ז' בהמות כו' ונחלקו הגאונים כתב הפר"ח שכולם לא כיוונו להלכה לפי שזה סובב על טעות א' שכתב הט"ז בסי' ק' שא"א להתיר חציו ולאסור חצי' אלא העיקר מה שבבית אסור ומה שבמקילין מותר הגם שלענ"ד אני תמה עליו שדימה דין זה לדינו של הט"ז ובאמת לא דמי אלא כאוכלא לדנא דבשלמא הט"ז דמיירי בענין שמקצת החתיכות ראויות להתכבד ומקצת אינם ראויות להתכבד שפיר נחלק עליו הפר"ח שם והדין עמו בזה לפי מה שאנו מתירין חתיכה שאר"ל מטעם חד בתרי בטל אתינן עלה והיינו אף דידעינן דאית ביה איסור מ"מ האיסור נהפך להיתר מן התורה וגזירת הכתוב הוא ואותן חתיכות הראיות להתכבד אסורין כיון דחז"ל אמרי דלא נימא בהו חד בתרי בטל אסרינן להו משא"כ בההיא דמעשה דב"ה שעיקר ההיתר הוא מטעם כל דפריש מרובא פריש אמרינן דחצי זה היתר הוא א"כ שפיר נחלקו הגאונים אם נימא דלמא גם החצי השני היתר הוא או להיפך ולפי"ז אף נודה בעובדא דב"ה לדעת האוסרים מ"מ כאן אעפ"י שידוע ודאי שיש שם איסור שפיר בטל אף על גב דאיסורין לא בטלי מגזה"כ דעולין אין מבטלין זא"ז: ועוד נלענ"ד דאף אימורין גופייהו בטלי כיון דבבעל מום מיירינן והתוס' בזבחים דף ד"ה הא עבר מומם כתבו דאיברי בעלי מומין שפיר בטלי אע"ג שאין עולין מבטלין זא"ז מ"מ בעלי מומין לאו עולין נינהו ועוד כתבו התוס' שם שאף בעולין יש לחלק בין לח ליבש וכיון דהך ברייתא לאחר זריקה הוא א"כ האימורין שפיר בטלי כיון דיבש ביבש הוא ומחוורתא כדכתיבנא דהרמב"ם ס"ל כשיטת הב"ח דלא בעינן שיהי' האיסור ניכר וידוע במקומו אלא כל שכ"א עומד לעצמו הוא אסור הו"ל קבוע כמו בחניות וראיותיו יש ליישבם ומוכ"ז אץ עלי כו' דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה לד אל כבוד אהו' כו' מוה' ניסן נ"י א הנה מ"ש רומ"ע לתמוה על הפליתי סי' פ"ז שכתב הא דבחצי שיעור איסור חל על איסור מדנפשי' וראייתו משבועות ולא הזכיר שהוא מדברי התוס' בחולין אין זו קושי' שהרי התוס' שם קיימו אליבא דר"ל דלדידי' ס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת ולדידי' סברא פשוטה היא דבכה"ג שאין שם רק חצי שיעור איסור אחר חל עליו וראייתו מבוארת מהך דשבועות דמוקי ר"ל במפרש חצי שיעור והפליתי שם מוסיף לומר דאף אי ח"ש אסור מן התורה מ"מ יכול איסור אחר לחול עליו כיון דליכא עליו כ"א איסור בעלמא ולזה מייתי מדברי התוס' והר"ן בשבועות שהוכיחו שם דאף אליבא דר' יוחנן דס"ל ח"ש אסור מה"ת מ"מ איסור אחר חל עליו מדקאמר התם ר"י לא קאמר כר"ל דמוקי כד"ה ע"ש ואם היינו אומרים דאם ח"ש אסור מה"ת אין איסור חל על איסור אף על חצי שיעור לא הוי מקשי הפלתי מידי על הרמב"ם דפוסק חצי שיעור אסור מה"ת ולכך הוצרך לאתויי משבועות וגם בלא"ה אין זה קושי' על הפליתי דל"ל למשבק סוגי' דמתאמרה בדוכתה ולאתויי מדוכתי אחריתי (ובאמת מ"ש הפליתי וקי"ל כר"י הוא שפת יתר לענ"ד דהא גם לרב לוקה על אכילתו חצי זית בשר חצי חלב אלא דבעי שיבא מיורה גדולה ע"ש): ואולם בגוף קושי' הפליתי וראייתו אני תמה דמה ענין הך דחצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרפין להך דשבועות ולענ"ד לא דמי אלא כאוכלא לדנא דע"כ לא אמרו דאיסור חל על איסור חצי שיעור אלא כגון הך דשבועות שהאיסור השני הבא לחול הוא מתחייב עליו בחצי זית והלכך כיון שהאיסור הראשון כגון נבלות וטרפות בחצי שיעור אין בו כ"א איסור לבד ועתה שהוא נשבע עליו חל עליו איסור שבועה והוא חייב עליו אף בחצי שיעור לבד שפיר יכול לחול ובכה"ג הוי ג"כ הך שכתבו התוס' בחולין דף ק"ב דכיון שאין באבר הזה מטריפה רק ח"ש שפיר חל עליו איסור אמ"ה ואע"ג דגם אמ"ה צריך כזית מ"מ היינו עם גידין ועצמות וא"כ אם לא הי' בו איסור אמ"ה אין כאן חיוב משום טרפה כיון שאין בו רק ח"ש מבשר ועל גידין ועצמות אין חייב משום טרפה ואילו משום אמ"ה מחייב עלי' כמות שהוא והלכך שפיר אתי איסור אמ"ה וחייל משא"כ בהך בשר נבלה שבישל בחלב אין מקום לומר שיחול בב"ח על איסור נבלה לפי שהוא ח"ש דמאי אולמיה איסור בב"ח מאיסור נבילה שאם אוכל החצי שיעור בשר לבד אין מתחייב עליו משום בב"ח ואע"ג שהחלב מצטרף ג"כ לבשר אם אכלה ג"כ בזה לא נתוסף חומר באיסור האחרון דהך חלב הוי כאילו צירף עוד חצי בשר שנאסר מחמת איסור בב"ח ויש כאן שיעור שלם להתחייב ואין זה חומר באיסור האחרון יותר מן הראשון שהנבילה ג"כ אם צירף לה עוד חצי זית נבילה הוה חייב משום נבלה והלכך אף שאין כאן רק חצי שיעור מנבילה לא אתי איסור אחר שאין חייב עליו בח"ש לבד וחייל עלי' והיינו נמי טעמא דסוגי' דמעילה דף ט"ו דמקשה מינה רו"מ דהא מבואר שם דאף בח"ש שייך אין אחע"א ובאמת הדבר פשוט דלק"מ דמה בכך שאין שם רק ח"ש מטמאה מ"מ לא מצי למיחל עלי' איסור נבילה כיון דגם בו אינו חייב אלא בכשיעור דוקא וכי משום שצירף לו עוד נבילה יחול על החצי שיעור מטמאה ס"ס אותה חתיכה שיש בו איסור טמאה לא נתחדש בה מחמת האיסור האחרון חיוב יותר מעיקרא הלכך לא אתי וחייל והלכך לא מצטרף אח"כ דאין עלי' שם נבילה כלל ואפשר דהיינו טעמא דלוי דס"ל דמצטרפין דס"ל כהך סברא דכיון דאין בו אלא חצי שיעור שפיר מצי למיחל עלי' שם איסור אחר אפי' תימא דמודה דאין איסור חל על איסור והתוס' כתבו שם באופן אחר יעו"ש ואפשר שזה דעת הראב"ד פ"ד מהמ"א שהשיג על הרמב"ם דלמה לא פסק כלוי ותמה ה"ה שם דהא שתק לי' להרמב"ם במה שפסק במקומות אחרים דאין אחע"א ולפי הנ"ל י"ל דס"ל דללוי ג"כ ס"ל אין איסור חל על איסור ועד"ז כתב הלח"מ ליישב הראב"ד עפ"י התוס' אך שלענ"ד אין מקום לסברא זו כלל אם לא שנאמר ח"ש מותר מה"ת שפיר אפשר לומר כיון דלא חל בזה אפי' איסור בעלמא מטמאה א"כ אין כאן מעכב שלא יחול עליו שם נבילה אלא דאין איסור מפני שהוא ח"ש ובהצטרף אליו עוד ח"ש חייב וגם זה צ"ע אבל אם ח"ש אסור מה"ת והאיסור השני הבא לחול ג"כ אין בו חיוב רק איסור לבד כמו הראשון לענ"ד אמת נכון שאינו חל וא"כ הרמב"ם דפוסק ח"ש אסור מה"ת שפיר פסק בזה דלא כלוי: וטעם התוספות במעילה שכתבו בטעמא דלוי דאע"ג דבעלמא אין איסור חל על איסור מ"מ שאני נבילה דגלי קרא גבי חלב ולא כתבו דס"ל ח"ש מותר מה"ת ולכך ס"ל דשפיר חייל נלענ"ד דס"ל דבלא"ה אנו מוכרחין לומר כן בסוגיא דמכות דף ט"ז גבי ריסק ט' נמלים ואחד חי שהקשו שם דהאיך יצטרף השלם לכזית נבילה הא אין איסור נבילה חל עליו כדאיתא במעילה ותירצו ג"כ דאתיא כמאן דס"ל דאחע"א משום דמצינו דנבילה חל על חלב והתם ע"כ לומר כן דלא שייך התם חצי שיעור דהרי על השלם הוא חייב חמש משום ברי' על נמלה כל שהוא ולכך צ"ל דלגבי נבילה בלא"ה איכא סברא שיהא אחע"א ומ"מ שפיר י"ל דאזלי ומודו לסברא זו דאע"ג דבשיעור שלם אין אחע"א מ"מ בח"ש שפיר מצי חייל ובהכי א"ש דברי אא"ז מהרש"א בחולין דף ק' גבי הא דקאמר וסבר ר"י איסור חע"א כו' והקשה רש"ל מהא דריסק ט' נמלים כו' ומ"ש לתרץ הוא דחוק וכתב מהרש"א