בית אפרים יורה דעה פח

שבישל וכו' וסיפא דמריקה ושטיפה קאי אמצעיתא דאחד קדשים קלים כו' ואין זכר בתלמוד שלנו דבכ"נ דינא הכי וכן פי' רש"י כל הסוגי' על כלי חרס ודי בזה: דברי הק' יושע שאלה לג תשובה לחכם א' מק"ק שאריגראד שכתבתי בימי חורפי תשובה שאלתו שאלת חכם קבלתי והנה מה שהקשה בפסחים דף פ"ח חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהם כולן יוצאין לבית השריפה וקשה למה ישרפו דהא בזבחים דף ע"ג פריך אהא דכל הזבחים שנתערבו כו' ולבטל ברובא ומשני דאתי' כמ"ד דבר שבמנין לא בטל או משום דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי וכיון דכאן לא נתערבו הפסחים מחיים רק העורות נתערבו לאחר שחיטה והרמב"ם הביאו הטור וש"ע סי' ק"י פוסק דדבר שבמנין בטל איך פסקה להאי ברייתא בסוף פ"ה מהל' ק"פ וא"ל דכיון שכבר הופשטו העורות ה"ל חתיכה הר"ל ז"א שהרי הר"ן ס"פ ג"ה כתב הטעם דלכך חתיכות חטאת טמאה שנתערבו בחתיכות חטאת טהורה תעלה כיון שאינו נאכל אלא לזכרי כהונה ואינו קרוי ראוי להתכבד עד שיהא ראוי לכל אדם א"כ פסח דאינו נאכל אלא למנוי' לא הוי ראוי להתכבד ועוד האריך כ"ת בזה ואומר אני איברא דכך כתב הר"ן בטעמא דמלתא אבל התו' והרא"ש כתבו הטעם דקדשים לא מיקרי ר"ל משום שאין מחזיקין טובה זה לזה דכתיב איש כאחיו וא"כ בפסח י"ל דשפיר מיקרי ראוי להתכבד לבני חבורה שלהם וכן מבואר בפלתי סי' ק"א שהביא ראי' לדעת תה"ד דכל שקודם הבישול ר"ל אינו בטל דאל"כ איך קאמר הש"ס שם משום דאיכא חזה ושוק דכהנים אכלי לי' דאכתי נימא דבטל חד בתרי אלא ע"כ כיון דקודם הביטול פסח הוא וראוי להתכבד לבני החבורה א"כ אי לא נתבטל הוי ר"ל ולכך לא בטל וא"כ ק"ו הדברים בהא דכתב כ"ת על תערובות גופו של פסחים אף אם נאמר דלא כתה"ד מ"מ כיון שאם יתבטל יהא ר"ל שפיר יש לו דין חהר"ל ולא בטלה: ובזה יש ליישב מה דדחיק הש"ס בטעמא דפטורים מפ"ש ומסיק משום דשלמים בזריקה ופסח בשפיכה ואף ע"ג דבדיעבד יצא מ"מ כיון דלכתחלה אסור פטורין מפ"ש ובפשיטות ה"ל למימר דהכא קאמר חמשה שנתערבו ולא קאמר ה' חבורות משמע דביחידים שעשו פסחים לעצמם מיירי והרמב"ם פ"ה מהל' ק"פ כתב דאע"ג דשוחטין פסח על היחיד מ"מ לכתחלה אין לעשות כן דכתיב יעשו אותו דכיון דהכ' ע"כ אי אפשר להם לשחוט פסח כ"א כל אחד פסח בפני עצמו ואין שוחטין על היחיד לכתחלה שהרי בזריקה ושפיכה נמי בדיעבד יצא ואפ"ה כיון שלכתחלה אין לעשות כן פטרינן להו מפסח שני ואין לתרץ ולומר שהרי התו' הקשו דהיאך יעבור ספק איסור כרת בשביל איסור לכתחלה ותירצו דמוטב ידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ואל יעשו רובם שלא כהוגן וא"כ לא מצי הש"ס לשנויי משום דאין לשחוט על היחיד לכתחלה משום דמה בכך אכתי משום הא לא דחינן ספק כרת דאורייתא שהרי לא יעשו רובם שלא כהוגן שהרי אינו חל חיוב פסח רק על א' מהם ואינך שלמים קא שחטי אבל ז"א שהרי הרמב"ם פסק במפקח את הגל דפטור מלעשות פסח שני אע"ג דלא שייך שיעשו רובם שלא כהוגן ע"כ דלא ס"ל כתירוץ התו' וכמ"ש הלח"מ גבי שוחט על בני החבורה ואמר להם שלא לשמו שחטתי והדק"ל כנ"ל אבל אם נאמר דלכך לא בטל משום דהוי חתיכה הראוי להתכבד אתי שפיר דהש"ס הוכיח דע"כ לאו דוקא נקט חמשה שנתערבו ומיירי בחבורות דאי ביחידים מיירי קשה מה שהקשה כ"ת מדוע יצאו לבית השריפה ליבטל חד בתרי וא"ל משום דהוי ראוי' להתכבד ז"א דביחיד שעשה פסח לעצמו ואסור להאכיל ושלא למנוייו אף לשיטת התו' דס"ל טעמא דחטאת דבטלה משום דכתיב איש כאחיו פשיטא דפסח יחיד לא מקרי ראוי' להתכבד וע"כ דבחבורות מיירי ומשום דאם יתבטל ראוי להתכבד לבני החבורה שפיר הוי ראוי להתכבד ולא בטל א"כ מקשה שפיר אמאי פטורין מפסח שני: אך באמת יש לדחות כיון דפשטא דלישנא דה' שנתערבו ביחידים שעשו פסח מיירי לא מפקינן לה מפשטא ושפיר לא בטל אע"ג דלא הוי ראוי להתכבד ועוד שגם לשיטת התו' ראוי להתכבד לפני אורחי' בעינן וגבי כהנים נמי ראוי להתכבד לפני כהנים אורחים אי לאו משום דאין מחזיקין טובה זה לזה משא"כ בפסח אף שיכול לכבד מחלקו לחבירו מבני חבורה זו מ"מ לא מיקרי חתיכה הר"ל לפני אורחים כיון שגם חבירו נמנה עליו ודלא כפליתי ואין להקשות כנ"ל דא"כ לישני הש"ס דלכך פטורים מפסח שני שאין שוחטין על היחיד לכתחלה שהרי הרמב"ם במפקח את הגל לא ס"ל כתירוץ התו' נראה דהא לאו מלתא הוא די"ל דהרמב"ם ס"ל דע"כ לא קאמרינן היכא דאיכא איסורא לכתחלה דחינן ספק כרת מקמי' בשב ואל תעשה היינו דוקא היכא שהאיסור הוא אם נאמר שהוא שלמים כגון התם שדינם של שלמים בזריקה והוא נתנם בשפיכה וא"כ יש לחוש שמא באמת המפקח הי' טהור בשעת זריקה והאי שלמים הוא עושה איסור בחנם ששופך דם השלמים שדינם בזריקה משא"כ היכא שאם הוא שלמים אין כאן איסור כלל ואיסורא דרבוע עליו הוא אי אמרינן דהאי דמייתי פסח הוא א"כ ממ"נ אם הוא מחויב פסח ויש כאן חיוב כרת ודאי דמותר לדחות איסור לכתחלה מפניו ומה בכך דאין לשחוט על היחיד לכתחלה הרי הוא מחויב פסח ואי אפשר לעשות באופן אחר ולא קאמרינן דאי אפשר לאהדורי מהדרינן ואם תאמר דהאי דמייתי שלמים הוא דמייתי א"כ אין כאן איסור כלל ולכך הוצרך הש"ס לתרץ דיש כאן איסור בשלמים דזה בזריקה וזה בשפיכה ושמא יעשה איסור בחנם ודבר זה ברור: והנה לפי מה דמשמע בלח"מ פ"ה מהל' מעשה הקרבנות דאף הניתנין בשפיכה אם נתן בזריקה יצא (וע"ש שדבריו תמוהים במה שר"ל שגם הפסח בשפיכה דוקא דיעבד ואי אפשר להולמו כלל מסוגי' זו דא"כ אמאי פטורין מפסח שני הא ודאי שיש לו תקנה בזריקה כיון שגם הפסח דינו בזריקה לכתחלה וע"ק לפי מה שרצו הכ"מ והלח"מ לומר דהך דניתנין במתן ארבע כו' תליא בהא דאם הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא התם לא יצא א"כ מאי פריך מאי נ"מ והא תניא כל הניתנין כו' ומאי קושי' דממ"נ אי אמר הכא יצא א"כ שוב איכא עיכובא משום מתנות ומזה סיוע להרמב"ם ואין להאריך) ולפ"ז קשה דאכתי נעביד פסח ונמני ובאמת יזרוק הדם דהניתנין בשפיכה שנחנן בזריקה ג"כ יצא וא"ל אימור דאמרי' דיעבד לכתחלה מי אמרינן ז"א כיון דאיסורא דלכתחלה היינו אי מייתי פסח לא קפדינן עליו כלל ודחינן לי' מקמי' ספק כרת וכן יש להקשות על תי' התו' שהרי אם יקריבו אותם כדין שלמים ובדיעבד יצא בפסח א"כ לא יעשה רק א' שלא כהוגן וכן הקשה אא"ז מהרש"א לכך נראה משום דלכאורה יש להקשות על התו' שהקשו דהאיך בשביל איסור לכתחלה יכנס לספק איסור כרת ומאי קושי' שהרי מצינו בכמה מקומות שהעמידו חכמים דבריהם אפי' במקום כרת ודאי וכמ"ש התו' ביבמות דף ו' יש מקומות שהעמידו חכמים דבריהם כו' וכן איתא בפסחים דף צ"ב וא"כ מכ"ש בספק כרת לכך נלענ"ד דלכל הני שהעמידו חכמים דבריהם היינו דוקא היכא שבודאי יעבור איסור ולפ"ז הכא מאי אית לך למימר יעשו כולם בזריקה וא"כ כשפסח קרבנו הוא עושה איסור בודאי וכמו ששם העמידו חכמים דבריהם כמו כן כאן כיון שבודאי יעשה איסור וא"ל דכל חד וחד אית לי' למיזל בתר איפכא דילמא שלמים קרבנו וא"כ אין כאן איסור כלל ז"א דא"כ הבאתו שלא לצורך כלל שהרי כל כוונתו הוא שמא מחויב פסח שני ואז עושה איסור וכיון שעושה איסור אמרינן דהעמידו דבריהם וממ"נ אין לו להביא פסח שני כלל משא"כ כשנתן בשפיכה מקשין התוס' שפיר מה בכך שיש ספק לכל אחד שמא שלו שלמים ונתנן בשפיכה אדרבה אית ליה למיזל בתר איפכא דשמא מחויב לעשות