בית אפרים יורה דעה פז

לא הוה הלכתא כר' מני דכבר הלכה רווחת בישראל דהתורה העידה כו' אלא גם ר' מני מודה דמאחר שהתיר הכתוב כלי נחושת במריקה ושטיפה וכ"ח בשבירה איכא טעמא למלתא בבישול גמור שאינו יוצא מידי דפיו כו' אבל בעירוי ס"ל לר' מני כיון דעירוי אינו מבשל וכלי נחושת אינו בולע ע"כ דגזה"כ הוא ועיקר קרא אבישול קאי אבל עירוי מסמוכים נפקא ליה וכלי נחושת כו' וכיון דעיקר קרא אבישול קאי הנה בבישול איכא טעמא למלתא כמ"ש אבל עירוי דנפקא מדרשא אינו אלא גזה"כ וגדולה מזאת נ"ל בתלמודא דידן הוה ס"ל לרבא דאפילו אי אבשול ובלוע קפיד רחמנא מ"מ הכל גזה"כ הוא דיש לדקדק כיון דאיבעיא לרמי בר חמא אבישול ובלוע משמע דהכי אבעיא ליה אי טעמא הוא משום נותר או גה"כ הוא וא"כ מאי פשיט רבא מעירה לתוכו רותח דבלוע איכא בישול ליכא ואפ"ה אסור דקארי לי' מאי קארי לי' הא איכא נותר ומאי לי בלוע בלא בישול או בישול ובלוע אלא ע"כ רבא הוה ס"ל דאפי' אי אבשול ובלוע קפיד רחמנא מ"מ גזה"כ דבעינן תרווייהו דאשר תבושל כתיב אבל בלוע בלא בישול אע"ג דאיכא נותר לאו כלום הוא זה נ"ל ברור וא"כ כיון דהירושלמי ס"ל דאין כלי נחושת בולע אלא ע"י עירוי א"כ עירוי מבשל א"כ לדידן דס"ל דעירוי אינו מבשל ככלי שני ואינו מבשל כלל אבל מ"מ לכאורה לא משמע כן מדבריו בהל' שבת נ"ב ח"ג שם גבי האלפס והקדרה הביא שם מחלוקת רשב"ם ור"ת ומשמע מדבריו שהסכים לדעת ר"ת דאסור לערות ע"ג תבלין בקערה דסיים בדבריו וכן פשיט בירושלמי אלמא ס"ל כר' יונה ולא כר' מני אבל כד מעיינין בי' שפיר בדברי הרשב"א שהבאת גם אתה נראה שהי' מפרש דר' מני אכלי נחושת קאי שכן כתב בית ד' שער א' וז"ל ומפירושו ג"כ אנו לומדין דאפי' כלי נחושת שעירו לתוכו בין מכ"ר בין מכלי שני בולע הוא וצריך הגעלה שלא אמרו שם בירושלמי שאינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו אלא שלא להצריכה כו' עכ"ל משמע דמפרש דברי ר' מני אכלי נחושת כלשונו של רי"ו שכתב דכלי נחושת אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו וזהו טעמא של בעל העיטור שהביא הרשב"א ואפשר שעליו כיון רבינו ירוחם שכתב וכן הסכימו הפוסקים וא"כ בזה היינו יכולין להפסיק הדיבור ולומר דודאי רי"ו ס"ל כר"ת דאינו בולע אא"כ מבשל וזהו מסקנת ירושלמי כר' יונה ולכן אסור לערות ע"ג תבלין אבל מאי דכתב הירושלמי בסיפא דאינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו זה אכלי נחושת קאי דקשה לבלוע ע"י עירוי ואפי' אי עירוי מבשל דאין כלי נחושת בולע אלא ע"י בישול גמור אם האור מהלך תחתיו אלא שנראה לי קצת דוחק לפרש הסיפ' בכ"נ דוקא שאין רמז ולא זכר מזה בסיפא ע"כ נ"ל בענין אחר ובזה יתיישב גם פי' הרמב"ם שהביא הרשב"א שפי' דהירושלמי מביא ראיה מדהצריך הכתוב מריקה ושטיפה אלמא בלע טובא הלכך בתבלין לגבי שבת אסור לכתחלה וזה תימא קצת דהתם לא משמע הכי אלא אם בולע מבשל ואם אינו מבשל. אינו בולע ואם כוונתו אסיפא אדברי ר' מנא לא מצינו בדבריו שאסור לערות ע"ג תבלין ע"כ נ"ל הכי דר"י בר בון הקשה על ר"י אי דס"ל שיש בלוע בלא בישול דכ"ח בולע אעפ"י שאינו מבשל ע"ז הקשה ר"י בר בון ואמר דאינו כן דהא כלי נחושת א"א לעולם לבלוע בלא בישול ואח"כ אמר בירושלמי דר' יצחק בר גיפתא רצה קמיה דר' מנא לומר דעשה כן חייב משום מבשל פי' ר"ל דר"י בר גיפתיה הוי ס"ל דעירוי לר' יונה הוה בישול גמור מדאורייתא וחייבין עליה בשבת וע"ז השיב ר"מ כי האי דאמר ר' זירא איזהו חלוט ברור כו' ה"נ איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו ר"ל דאינו כדקא ס"ד דהוי בישול גמור מדאורייתא לחייב עליו אלא גם ר"י לא ס"ל דהוי בישול גמור לחייב עליו אלא כיון דמצינו דהכתוב הצריך מריקה ושטיפה בקדשים אלמא בולע טובא משום הכי אמר ר"י לערות לכתחלה מדרבנן וא"כ כיון דמסיק בירושלמי דעירוי באמת אינו מבשל אלא דרבנן אסרוהו ור"י בר בון ס"ל לפשוט דאין כלי נחושת בולע אא"כ מבשל א"כ נהי דלגבי עירוי ע"ג תבלין ס"ל כר' יונה דאסור לערות אבל גבי כלי נחושת כיון דאינו מבשל גמור אינו בולע דהכי מסיק ר"י בר בון ואין חולק עליו וא"כ כל דברי רבינו יבואו על נכון דלערות בשבת ע"ג תבלין פשיט בירושלמי דאסור אפילו ע"פ מסקנת דר' מנא וכלי נחושת כיון שאינה מבשל (אינו בולע) זהו אמת ויציב בלי ספק וכן ס"ל להרשב"א אלא דפליג עם בעל העיטור דס"ל דמאי דאמר בירושלמי דכלי נחושת אינו בולע אא"כ מבשל היינו בליעה גדולה להצריכה מריקה ושטיפה אבל בליעה פורתא הצריכה הגעלה בלע אבל בעה"ע ס"ל דאין חילוק והנה עפ"י דברי בעה"ע ורבינו ירוחם אתי הירושלמי שפיר דר"י בר בון השיב לר' יוסי בר יוסי הגון דראייתו של רבינו יונה הוא דבליעה תליא בבישול וכיון דכ"ח טעון שבירה ע"כ מבשל דאי אינו מבשל אינו בולע וע"ז השיב ר"י דכ"ח בולע אפילו בלא בישול והקשה ריב"ב דא"כ כלי נחושת קשיא דע"כ התם עירוי הוי (בולע) ממש ומבשל ממש דאי אינו מבשל לא היה כלי נחושת בולע ואפשר דס"ל לבעה"ע דגם ר"י בר בון לא הביא ראיה לר' יונה מכלי נחושת אלא דחה דברי ר' יוסי שהבין כמ"ש והשיב וחילק בין בליעה לבישול וע"ז הקשה ר"י ב"ב דז"א דכלי נחושת מא"ל דל"ש בזה בליעה אא"כ מבשל ועוד אפשר דהקשה באופן יותר חזק אית לך למימר כ"נ בולע דהתם אפילו אם עירוי מבשל בתבלין ובשר וכיוצא בכ"נ אי אפשר לבלוע אא"כ האור מהלך תחתיו וא"כ אי ראייתו של ר' יונה היתה כדקאי ס"ד כ"נ מאי איכא למימר אלא ע"כ אין ראייתו של ר' יונה מהתם דהתם ודאי ע"כ גזה"כ הוא אלא ראייתו משם אינו אלא דוגמא כיון דחזינן דעשה הכתוב הבליעה דכ"ח בליעה ממש דהצריכו שבירה ואי לא בלע כ"א פורתא היה מהני הגעלה אפילו בכלי חרס דלא שייך אינו יוצא מידי דפיו כיון דבליעתו מועטת וכן בכ"נ עשאו הכתוב כאלו בלע דהצריכה מריקה ושטיפה אף ע"ג דבאמת לא בלע מ"מ עשאו הכתוב כבליעה א"כ בתבלין דרכיכי ראוי לאסור לכתחלה וכן צ"ל ע"כ להרמב"ם דהא כתב דלמסקנא אין כ"נ בולע ממש אלא ע"י האור אם כן מאי ראיה מכ"נ דהא התם לא בלע ע"י עירוי כ"א פורתא ולא בעי מריקה ולדידיה הראיה הוא ממריקה ושטיפה. ואם נאמר דכוונתו דר"י ב"ב מייתי ראיה מכ"נ דבלע טובא וכו' והכי פירושא אית לך למימר דכ"נ בלע טפי משאר כלים ע"כ אינו בולע יותר וכיון דהצריכו הכתוב מריקה ושטיפה אלמא ס"ל בלע טפי על ידי עירוי אפילו בלא בישול ואם כן גבי שבת אסור לכתחלה אם כן תימה מה כתב הרשב"א לשיטתו וזה לשונו שלא אמרו בירושלמי שאינו בולע כו' ותימא והיכן הוזכר שם בליעה והלא לא אמרו אלא שתבשיל ברור הוא כשהאור מהלכת תחתיו ולעולם בליעה הוי אפילו בלא אור וכדעת רבי יוסי, בר בון אלא שמע מיני' שגם הרמב"ן סבירא ליה דכ"נ לא בלע אפילו על ידי עירוי דכן משמע לישנא אית לך למימר כ"נ בולע כו' משמע דלא בלע כלל אפי' ע"י עירוי וה"ק ר"י ב"ב ע"כ אין הראי' כדעתך דודאי התם שאני דגזה"כ היא אלא הראי' הוא כיון דחזינן דעשאו הכתוב כבליעה ראוי לאסור לענין שבת וא"כ אפי' אם עירוי אינו מבשל אלא בולע לחוד ראוי לאסור וא"כ לא השבת כלום דתמן בולע דכיון דבולע סגי ראי' לר' יונה כנ"ל ליישב דברי הרמב"ן דבלא"ה נ"ל פירושו תמוה וא"א להלמו בסוגי' דירושלמי מכמה קושיות אחרות שאין הפנאי מסכים להאריך ודי בזה: ומה שהקשית מתלמוד דידן לדבריך קושיתך על הרבה פוסקים יצאה אי קאי הסוגי' אכ"נ א"כ לרשב"ם דס"ל דעירוי ככלי שני ושרי לערות מכ"ר על התרנגולת ואינו בולע כלל א"כ איך קרי לה בגמ' בלוע בלא בישול הא לא בלע כלל אלא ע"כ התלמוד על כ"ח קאי דהתם רך לבלוע ואיכא מ"ד דאפי' צונן מבליע בחרס מייתי ראי' מכסי' דאין מעמידין אע"ג דאין ראי' דיין שאני דחריף ואין כאן מקומו וא"כ גם ר' ירוחם ס"ל הכי ומ"ש דהמשנה קאי אכלי נחושת דתנן מריקה ושטיפה לא היא דהמשנה על מתני' דלפני זה קאי דתנן בכ"ח נכנס ושוברו בפנים וע"ז קאי אדוד