בית אפרים יורה דעה פד

וכתב התה"ד טעמא משום דפעם ראשונה יצא הבלוע מבשר עד חלק א' מס' ובלע נגדו מהחלב ושוב פולט בתחיבה שני' וכל שלא נודע בנתיים מצטרפין וע"ז תמה בפליתי דמ"ש מכזית שנפל ליורה דלא בעינן ב"פ ס' וע"כ משום דאיסורים מבטלין והבשר מבטל החלב ולפי מ"ש א"ש דהתה"ד סובר דכיון שנאסר קודם הנפילה אין מבטלין וכמש"ל ואף שהתבשיל הוא חלב ואין הטעם נרגש מ"מ ס"ל כיון דעכ"פ כבר נאסרו כ"א אין מבטלי' ואע"ג דדמי לשאר שני איסורים דעלמא כמו שהארכתי לעיל מ"מ ס"ל דבב"ח שהוא מלאו אחד מצטרפין אף שהטעמים מתנגדים וכמ"ש אא"ז שדברי או"ה בזה אין מוכרח וגם י"ל דכיון דעכ"פ כבר נאסרו אף שנסחטו מ"מ אילו הי' בא"מ הי' הרגשת טעם בב"ח אף במינו יש לאסור ולא ס"ל הך סברא שכתבתי אליבא דאו"ה דכיון שאין האיסור רק משום אפשר לסחטו לא משגחינין בטעמא אף באינו מינו אלא ס"ל דבא"מ ודאי כה"ג אסור וא"כ יש לאסור גם במינו ומה דקשי' לי' להפליתי מכזית שנפל ליורה ס"ל להתה"ד דע"כ לא פריך חלב נבילה היא אלא משום דאזיל התם אליבא דמ"ד מב"מ לא בטיל וגם בת"ש שם בשם הר"ש שצריך ס' בחתיכות לבטל הרוטב מיירי למ"ד מב"מ לא בטיל ע"ש אבל אם נאמר דמב"מ בטיל עכ"פ לא שייך לומר דחלב נבילה הוא וכשנפלט צריך ס' נגדו שהרי התו' והרא"ש כתבו בחולין דף ק' דאם חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה אין לומר חתיכה נ"נ אותה שנפל החלב עליו כיון שסופה להתפשט בכל החתיכות מידי דהוי אטיפת חלב שנפלה אחתיכה דאם אין נ"ט מותר אע"פ שנותנת טעם קודם שיתפשט במקום נפילתה לא נעשה מקום זה נבילה כיון דסוף הטיפה להתפשט בכל החתיכה ובסמ"ק ואו"ה האריכו בזה וא"כ כמו דהחתיכה לא נ"נ משום דסוף הטפה להתפשט ולהתחלק עד שיתבטל טעמה כמו כן גם הטיפה לא נ"נ לפי שסופה להתפשט ולהתבטל וא"כ אף שהכזית בשר בלע חלב וחזר ופלט לא נ"נ כיון שהי' סופה שתחזור ותצא מהבשר ותתפשט בס' שיש נגדה בקדירה ואע"פ שאם היה נעשה נבילה לא היה מועיל ששי' שכנגד החלב מחמת צירף הבשר מ"מ על תחלתו אנו דנין שלא נ"נ כלל שהרי כשאנו דנין על חלב זה שתהי' נבילה אמרינן דאין נעשה נבילה לפי שעתידה היא להתחלק ולהתפשט בס' שכמות' וכל שעתיד להיות כן רואין כאילו כבר נעשה ואין כאן להטיל על החלב שנכנס בבשר שם נבילה כלל שאנו דנין כאילו כבר יצא ונתחלק לס' חלקים והותר בתחלתו משום סופה אבל הש"ס שם מיירי למ"ד מב"מ לא בטיל א"כ אין זה מועיל מה שיתפשט דהוי עי"ז מב"מ דאזלינן בתר שמא ולא איכפת לן בטעמא כלל ואין הפושט מועיל שיתבטל איסורו בתוך מינו וא"כ מעיקרא שפיר חל עליו שם נבילה אבל לדידן דקי"ל מב"מ בס' מעיקרא לא הוי נבילה לפי שסופו להתפשט ויתבטל בס' ולכך דוקא בכף מצריך סמך כשנתחב ב"פ והכי א"ש שכ' התה"ד הך חששא בנתחב ב"פ משום דבחתיבה האחת אף ששהה הרבה לא חיישינן להצריך ב"פ ס' משום דבלע והדר פליט משום דבכה"ג אין חשש דכל שהוא פולט באותה תחיבה עצמה מעיקרא לא נ"נ שהרי הי' סופו לפלוט ולהתפשט ולא עדיף כף מכזית בשר שנפל ליורה דלא מצרכינן ב"פ משום דבלע ופלט רק היכא שכף נתחב ב"פ שפיר חיישינן לפי שלא הי' סופו לפלוט בתתיבה ראשונה ונעשה מה שבלע בתוכו נבילה ועתה כשתחבו שניה פלט החלב שנעשה נבילה בתחיבה ראשונה ומצטרף הך פליטה לפליטת הבשר שפלט בראשונה ואוסרת כנלענ"ד: וראיתי לבאר בקצרה בהא דפליגי אביי ורבא בע"ז דף ס"ו דאביי ס"ל דמב"מ הוא בטעמא ורבא ס"ל בתר שמא אזלינן: ולכאורה קשה על אביי דהא במעילה דף ט"ז אמרינן נבלת פרה וגמל מצטרפי אע"ג דלא שוו בטעמא ולרש"י אף בלאו אחד לא מצטרפי אם חלוקין בשמם או בטעמם לכל מר כדאית ליה ולרבא א"ש דחד שמא הוא בשר פרה ובשר גמל והוי חמירא דחיטי וחמירא דשערי וכן מבואר בראב"ן במס' ע"ז שכ' דלפליגו בבשר חזיר ובשר שור דחד שמא ולא חד טעמא וכ"כ שם בתשו' שבראש הספר סי' ך' דדוקא בשלימי' הוה מבשא"מ וכ"כ באו"ה בשם הא"ז משא"כ לאביי ק' ואפשר דבשר פרה ובשר גמל קרובים זה לזה בטעם הלכך הוי שפיר מב"מ בטעמא וכ"כ הפר"ח לענין כבד ובשר דאף שיש בהם קצת שינוי טעם מן הבשר אינו כ"כ שינוי בערך חמרא חדתא בעינבי לאביי כו' ע"ש ובזה א"ש הא דפריך לרבא בהאי שמא לחוד ואע"ג דטעמו אחד מ"מ כיון שהטעמים משני שמות ולא יהא הטעם חמור מן העיקר שהרי העיקר גופי' אינו מצטרף זה לזה כשחלוקין בשם וע"ז משני דאתי כר"מ במצרף אף דלא שוי בשמא ובטעמא וכיון שהעיקר מצרף זה לזה גם הטעם שלהם אוסר בקדירה בצירוף. ומעתה מ"ש באו"ה דדוקא בעצמותו מצטרף אבל בטעמים לא שייך צירוף ז"א דהא רש"י מפרש דלמאי דמוקי רבא כר"מ לא צריך לדחזקי' אלמא דאוסר הקדירה בצירף טעמים היכא שגוף האסורים הי' מצטרפין משום דס"ס איכא הכא טעמא דאיסורא: ומ"ש ס"ס צ"ח בחלב ודם משום דהנהי בב' לאוין ובעצמותו נמי לא מצטרפי למלקות משא"כ בזה כיון דבעצמותו מצטרפי אע"פ שכ"א יש לו טעם אחר מ"מ עכ"פ הטעמים מעורבבים שהרי אעפ"כ כ"א פלט טעמו וכמ"ש במקום אחר וכיון שהטעם כעיקר הרי הוא כאוכל שני עיקרי האסורין ולכן הקדרה נאסרת אף שנאמר שהקדירה אינה נאסרת בשביל טעם מעורבב שבה מ"מ אסור בשביל עיקרי האסורין אשר שם. אך י"ל דבזה לא שייך טכ"ע לפי שההיתר אשר בקדרה גובר על כ"א ומחליש טעמו וכיון שטעמו קליש לית ביה משום טכ"ע ותו לא חזו לאצטרופי לחברי' אע"פ ששניהם יחד פעלו פעולתם בקדירה וזה דעת התו' דס"ל דאף לרבא דמוקי כר"מ היינו באוכל בעין כו' אבל במעורבין בקדרה ע"ש. ובפליתי נדחק בזה: אמנם בפשט הגמ' י"ל אליבא דרש"י דודאי גם במיני מתיקה אין טעמם שוה וכ"א מתיקתו בענין אחר רק הואיל וכולם באו לפעול פעולתם א' למתק וקרובים בטעם הוי מב"מ כמ"ש בשם פר"ח והיינו טעמא דפרה וגמל משא"כ אי בתר שמא אזלינן האי שמא לחודי' וגם לאביי אפשר אם היה משני לאוין לא מצטרפי דמ"מ לאו חד טעמא ממש הוא ומבטלין זא"ז רק הואיל ומלאו א' אע"ג דלאו חד טעמא ממש מ"מ הואיל וענינ' א' למתק כמב"מ חשבינן להו דמצטרפין ומשני דר"מ הוא דסבר אף שני מינים מצטרפים אע"ג דלא שוי בשמא ובטעמא וממילא שגם הקדרה נאסרת מהם דס"ס טעים טעמא דאיסורא וכמ"ש הראב"ן בע"ז לדינא דהלכה כר"א אף בב' איסורין דאמר במס' ערלה אוסר אבל לא מצטרף והיינו דלענין איסור שפיר אומר דטעים טעמא והטעם הוא בתוכו כעיקר והוי כאלו נצרפו בעצמותן אבל לא מצטרף לענין ביטול בק' ור' ומיהו אנן לא קי"ל כראב"ן בהא אלא בשני איסורים אלא דוקא מלאו א' דלא קי"ל כר"מ ואפשר דגם רש"י מודה לסברת או"ה בשאר איסורין לפי שכל טעם היא חלוש לפי שאינו רק מחצי השיעור שאין בו כדי ליתן טעם בהיתר ואף שמרגיש טעם מעורבב מ"מ הרי ההיתר גבר על טעם כ"א והחליש כחו ואין זה טכ"ע שאסרה תורה רק כדי תבלין ס"ל לרש"י שאין הטעמים מבטלין זא"ז רק כ"א עושה פעולתו בפ"ע זה ממתק וזה מחזק ואילו לא הי' רק האחד לא היה הטעם נרגש כלל רק אחרי שזה עושה קצת פעולת המיתוק מרגישין גם טעם המחזק ומ"מ אין הטעם מעורבב אלא כ"א מטעים לעצמו שכך דרכו של תבלין: והנה הפוסקים נחלקו אם עצמות האיסור מעלין ההיתר דמשמע דאיסור עצמו אינו מעלה איסור אחר משום דהתם לענין עצמות של מינו מיירי ואפ"ה העצמות מעלין לפי שהאיסור מתפשט גם לתוכם ומ"ד אין עצמות מעלין היינו מטעם לחלוחית של מינו וגם י"ל דעצמות גרע לפי שאין בהם כלל טעם לבטל טעם חבירו משא"כ אוכל אע"פ שהוא אסור מ"מ הרי יש בו טעם ומבלבל ומתערב בטעם חבירו וכיון שיוצא מזה טעם מעורבב לא אמרינן בי' כעיקר דהא לא אסר רחמנא וכמש"ל על דברי או"ה. ובני החריף ובקי האברך מוה' חיים יהודה ליב שי' הקשה לפי דברי הפוסקים בסי' צ"ט באם עצמות האיסור מעלין את האיסור או לא ועכ"פ עצמות ההיתר לכ"ע מעלין את האיסור.