בית אפרים יורה דעה פג

ומ"ש בח"ד שם דהאו"ה לשיטתי' בריש כלל ך"ג דפסק דפחות מס' לא מהני קפילא כו' ע"ש דבריו תמוהים דהתם כתב הטעם דלא פלוג רבנן והיינו שאין להאמין לקפילא בפחות מס' כמבואר שם משא"כ כאן שהרי יש ס' לפנינו נגד כ"א והדבר ידוע לנו שאם יטעום הקפילא לא ירגיש טעם איסור זה ומהאי טעמא שרי כשהאיסור חלוק בשמות וה"ה כשהוא מאותו השם עצמו אלא שהטעמים חלוקים כיון שידוע לנו שאין כאן טעם איסור ומ"ש עוד שם בס"ס צ"ח ממ"ש התוס' שצריך ס' נגד הקליפה הסמוך לגיד וממה שפסק רמ"א באיסור דבוק ע"ש ובאמת ז"א דהתם ליכא למימר שיבטלו זא"ז שהרי יש מקום לאסור מצד הבשר שבלע הגיד ונעשה נבילה והוא טעם א' עם הכדי קליפה וגם באיסור דבוק י"ל כן שגם באיסור עצמו הי' בו בלוע מן החתיכה שהיא דבוק בו ועתה פלט לתוך התבשיל הלכך בעינן ס' נגד כל החתיכה כולה ובהכי א"ש נמי לדעת הסוברים בסי' צ"ד בתחב כף ב' פעמים צריך ב' פעמים ס' ולכאורה הי' אפשר לומר דהטעמי' מבטלין זא"ז ולפי מ"ש א"ש דגם על התחיבה ראשונה י"ל שנבלע בו מהתבשיל ונעשה נבילה והדר פלט וא"כ טעם א' הוא עם מה שפלט בפעם שני אלא שצ"ע אם יש לומר כן שבלע ופלט וחזר ובלע פעם שנית שהוא עתה פולט בתוך התבשיל השני ואמנם דעת האו"ה בכלל ק"ה שא"צ רק פעם א' ס' בין בחתיכה שנפלה כמה פעמים בין בכף שלא יהיה המיחוי שיצא ממנו חמור מן האיסור כו' ע"ש אך צ"ע באו"ה כלל ק"ד במ"ש דבשר וגבינה שלא נתערבו קודם נפילה מבטלין זא"ז אפילו נפלו בב"א וכ"ש בטעם כלי כגון שנתחבה בירקות ב' כפות הפכיים ב"י אפילו בהעלמה אחת ובב"א אם יש ס' אפילו רק נגד א' לבדו המאכל מותר ובכלל ל"ה דין י"ד איתא דאם תחב בפעם א' ואין במרקות לבטל שניהם אלא כ"א בפ"ע והקדרה חדשה מ"מ המאכל נעשה נבילה כו' ע"ש וזה סותר למ"ש בכלל ק"ד וגם שם בכלל ל"ה בהג"ה שם ס"ק א' איתא דמותר בכה"ג וצ"ע ואפשר דמ"ש בדין י"ד דאסור מיירי באם כ"א מהכפות כבר נאסרו מתערובות בב"ח ולפי"ז אם נתחבו עתה בב"א אסור דבב"ח שפיר מצטרפין הטעמים כמש"ל לשונו לא משמע כן: ולכאורה לפי מ"ש יש ללמוד מזה דין חדש דאף לפי מה שאו"ה אוסר בב"ח שנתערבו קודם נפילה ונפלו לתבשיל היינו דוקא לתבשיל של מין אחר אבל אם נפלו לתבשיל של בשר או חלב שפיר מהני כ"א לבטל חבירו דהא אין נרגש כאן אף טעם מעורבב כלל וא"כ כ"א מבטל חבירו ואף דשניהם הם משם אחד בב"ח מ"מ הא שני טעמים הם ולהאו"ה אף מלאו אחד אין מצטרף אבל אחר העיון ז"א דלכאורה צריך להבין במ"ש או"ה בנ"ט זיתים ירקות שנפל לתוכו זית בשר וזית חלב קודם שנאסרו אין מצטרפין וכ"א מבטל חבירו ואמאי דהא ס"ס אנו מרגישין בירקות אלו טעם מעורבב של בב"ח דכה"ג אסר רחמנא ומה לי נאסרו קודם נפילה או לא וצ"ל דבעי נאסרו קודם נפילה א"כ מעולם לא נתן הבשר טעם בחלב שהרי נתחלק טעמו לס' זיתים ולא הגיע לחלב רק חלק אחד מס' בזית וכן איפכא וכיון שמעולם לא הגיע לכלל נתינת טעם גמור מבשר לחלב ומחלב לבשר אין זה דרך בישול דאסריה רחמנא וכיון שלא הגיע לנ"ט זה בזה לא איכפת לן בהרגש הטעם המעורבב שבתוך הירקות משא"כ כשנתבשלו קודם יחד ונתנו טעם זה בזה ועתה נפלו לנ"ט זיתים ירקות אותו הטעם שהי' קודם הנפילה הוא ג"כ לאחר הנפילה שהרי אין כאן סמ"ך נגד הטעם ההוא שנתחדש מחמת הבישול של בב"ח ועודנו נרגש בירקות כמקדם ולפי"ז גם אם נפלו לחלב או לבשר אף על פי ששם אין הטעם נרגש מכל מקום כיון שאם הי' נופל באינו מינו כגון במים או ירקות הי' אסור מחמת טעם האיסור הנרגש גם בזה אף שהחלב הוא מינו נאסר דהא כל דוכתא בעינן במינו ס' אף שאין שם הרגשת טעם גזירה אטו אינו מינו: ועוד נלענ"ד דאפשר לומר דכיון דע"י הבישול של הבב"ח יחד נתחדש כאן טעם חדש מורכב מבשר בחלב וטעם זה החדש חל עליו שם איסור בב"ח הרי נסתלק מכאן טעם החלב לגמרי שטעם זה החדש צריך ביטול בס' ואין מועיל בו תוספי' בשר או חלב לחזק טעם החלב שבו לפי שבטעם בב"ח יחד הוא טעם לעצמו והוי כאינו מינו לגבי בשר או חלב וכשרוצים לבטל הטעם הלז בבשר או בחלב צריך ס' נגד הטעם הלז ככל איסור שנתערב באינו מינו ומ"מ כזית חלב וכזית דם שנתבשלו יחד מקדם שנפלו לתבשיל לא אמרינן שנולד כאן טעם חדש וצריך ס' נגד הטעם הזה החדש משום דהתם הטעם המעורבב אין לאסרו משום טעם כעיקר כמ"ש האו"ה ומה שצריך ס' הוא על כל טעם בפ"ע וא"כ אדרבה כ"א מסייע לבטל חבירו משא"כ בב"ח שהתורה אסרה הטעם המורכב הלז וטעם אחד הוא והוא טעם מחדש לעצמו אינו דומה לטעם בשר ולא לטעם חלב לבד הלכך צריך ס' מבשר או מחלב נגד שניהם אך אפי' תימא שלא נחשב לטעם מחודש וחלב הנוסף בו הוא מינו של החלב הנאסר וכדמשמע מהא דפריך חלב נבילה הוא ואוסר משום מין במינו (ויש לדחות דהתם קשי' לי' מחמת פליטת החלב לחוד שהרי טעם הבשר שבו מתבטל כשנפלט ונסחט לתוך החלב אלא דמ"מ החלב באיסורו עומד דאפשר לסחטו אסור והו"ל מב"מ עם שאר החלב) מ"מ אף כשנפל לחלב אסור כיון דבאינו מינו כה"ג הטעם נרגש תערובות הבשר בחלב יחד וכל שבא"מ אסור עד סמך גם במינו בעי ס' ומ"מ א"ש הא דכזית בשר שנפל ליורה לא בעי רק פ"א ס' משום דהתם כל הכמות של הבשר שנפל ליורה אינו רק כזית ואם באנו לחוש דבלע ופלט וגם טעמו של הבשר עצמו פלט ע"כ שכך אנו אומרים שמתחלה פלט הבשר כזית טעם שלו לתוך היורה ובלע במקומו כזית חלב ואח"כ חזר ופלט כזית חלב שבלע ג"כ א"כ נהי דטעם הבשר שנפלט הי' פליטת איסור לפי שטרם שהתחיל לפלוט כבר קיבל טעם חלב וגם החלב שפולט אח"כ הוא פליטת איסור לפי שהי' כנוס תחלה לתוך הבשר מ"מ א"צ ס' נגד שניהם מחמת הרגשת טעם בב"ח. לפי ששני הזיתים הללו מעולם לא היו מכונסים יחד בדרך איסור שבעת שנפלט הבשר נתחלק טעמו לששי' וגם החלב שנכנס לתוך הבשר לא הי' איסורו משום בב"ח ממש רק בעת שהי' כנוס בתוך הבשר אבל מיד שנפלט ממנו נתחלק לס' ומעולם לא אסר הבשר חלב זה מחמת שנתן בו טעם וכן להיפך החלב הלז לא הי' בעוכרו של הבשר הזה רק שהבשר נאסר ממילא שקיבל טעם מכל החלב שביורה והחלב נאסר מחמת טעם מעט שנשאר עדיין בבשר אחרי שפלט עיקר טעמו לתוך היורה וא"כ עתה כשאנו באים להצריך שני פעמים ס' אינו מחמת ששני זיתי' אילו של בב"ח נאסרו יחד ונתנו טעם זה בזה וגם עתה טעמא לא בטיל דז"א דהא לא נאסרו יחד ואע"פ שכ"א נאסר בפ"ע מ"מ כיון שבפליטתו נסחט הטעם ממנו רק שכ"א עומד באיסורו משום אפשר לסחטו אסור שוב הו"ל כשני איסורי אחרים המחולקים וטעמי מחולקים אין מצטרפים ואע"ג דבב"ח לאו אחד הוא מ"מ כבר כתבתי שיטת האו"ה דאף לאו אחד וטעמים מחולקים אין מצטרפים ולכן אף באינו מינו כה"ג מדינא א"צ סמ"ך כ"א על אחד בלבד ואף שבאינו מינו יש כאן הרגשת טעם מעורבב לא איכפת לן בהכי והרי זה דומה לאם לא נאסרו קודם נפילה ונפל לנ"ט זיתים ירקות דשרי אע"פ שיש הרגשת טעם מעורבב כיון שנפלו בעוד שהי' היתר ולא בא טעם חלב לבשר קודם ביטול וה"נ לא הי' כאן טעם חלב לבשר זה ואע"פ שמ"מ אסורי כ"א לעצמו לפי שהי' פ"א טעם חלב לבשר זה וכן טעם בשר לחלב זה מ"מ כיון שעתה בשעת נפילה כבר נסחט טעמם מהם שהרי פלטו זאח"ז לתוך ס' רק שעומדים באיסורו משום אפשר לסוחטו אין לנו לצרפם יחד כיון שהם מחולקים בטעמם ואז אף שהם מלאו אחד אין מצרפים וא"כ מהראוי שלא לצרף כה"ג אף באינו מינו וא"כ אפי' תימא דבאינו מינו חזו לאצטרופי מדרבנן משום דעכ"פ עתה הרי הטעם נרגש מתערובות בב"ח וגם מעיקרא הי' כ"א אסור משום אפשר לסחטו מ"מ במינן עכ"פ אין לגזור בכה"ג וסגי בפ"א סמ"ך ובזה נלענ"ד ליישב דעת הסוברים דנתחב הכף צריך ב"פ ס'