בית אפרים יורה דעה פב

ולפי"ז אין לחלק אף אם הם מלאו א' ממש כגון כבד ובשר מנבילה והחילוק שבין בב"ח לשאר איסורים הוא לדעת או"ה כאשר אבאר ומתחלה אען ואומר דלכאורה צריך להבין בהך סברא דכ' הרא"ש ז"ל דכזית חלב וכזית דם מבטלין זא"ז משום דס"ס ליכא טעמא ולזה הסכימו כל הפוסקים ולכאורה צ"ע דודאי אם בישל כזית חלב וכזית דם בתוך נ"ט זיתי מים האם נאמר שאין כאן הרגשת טעם כלל הא ודאי שז"א ואיך אוכל יטעם טעם נרגש בתוך מים הללו יותר מאילו נפל שם אלא זית א' לבד אלא שאין מרגיש טעם חלב או דם ממש לפי שכ"א מבטל טעם חבירו אבל מ"מ מרגיש הוא טעם מעורבב והך טעמא דקטעי' טעמא דאיסורא הוא ומהאי טעמא באמת איתא שם בהגהת או"ה בשם ראב"ן דכל ב' איסורין דנפל להיתר אמרינן דיהיב טעמא ומצטרף ובעי ס' נגד שניהם כו' ע"ש ור"ל כמ"ש דהא עכ"פ יש כאן טעם אלא שאין נרגש כל טעם בפ"ע אבל מ"מ טעם דאיסורין מורגש מאוד בפה הטועם התבשיל אך יש לומר בטעם הרא"ש ודעימי' דס"ל דבכה"ג אין לאסור התבשיל שהרי גוף האיסור נמוח בתוכו ונתבטל ברוב רק מחמת הטעם אנו באים עליו לאסור דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ לא שייך בזה צירוף שני הטעמי' יחד לאסור כיון שאין שני הטעמים שוים אלא הם מתנגדי' זה לזה וכ"א הוא מחליש את טעם חבירו ומבטלו הלכך לא חזי לאצטרופי שניהם יחד לאסור התבשיל בשביל זה ודבר זה הסביר לנו האו"ה בלשונו הצח שכתב ואפילו אם שניהם שוים בלאוין פירוש ששניהם מלאו אחד או משני לאוין שמצטרפין אפי' למלקות כדכתב הרמב"ם פ"ד דמ"א דזהו דוקא בעצמותו אבל בטעמים לא שייך צירוף כדפרישית שהרי בטעם כעיקר תלי רחמנא והרי אין כאן שום טעמא דאיסורא דכ"א מתבטל בהיתר ובטעם איסור חבירו עכ"ל והדבר מבואר כמ"ש דלפי שהטעמים מתנגדים זה לזה לא מצרפינן להו רק אם היינו טועמי' טעם איסור אחד בפ"ע כגון שהי' נרגש איסור חלב בפ"ע או שהי' נרגש דם בפ"ע וכאן שז"א שכ"א מתבטל ומתחלק טעמו לששים חלקים ואין נרגש בפ"ע וזהו כוונתו במ"ש והרי אין כאן שום טעמא דאיסורא כו' ר"ל שאין כאן הרגשה לכל טעם בפ"ע וצירוף לא מהני כ"א בעצם האיסור אבל לא בטעם כל שהוא מתנגד לטעם השני ומעתה הדבר מבואר שכל זה הוא שאר איסורים שאין מקום לצרף שני הטעמים יחד כל שהם מתנגדים זה לזה משא"כ בב"ח שאין התנגדות הזה מעכב מלצרף אותם יחד שכל עיקר בב"ח הוא מחמת תערובות טעמי' שלפי שנתערב טעם בשר וטעם חלב יחד הם נעשים איסור ומצטרפין אפילו למלקות דבהכי חייבי' רחמנא כשאוכל כזית מתערובות טעם בשר וחלב יחד והלכך הדבר פשוט דבב"ח שנאסר מכבר שנפל כזית מהם לתוך נ"ט זיתי ירקות שאסורין דאע"ג שאין נרגש טעם בשר או טעם חלב בפ"ע מ"מ הרי נרגש במאכל זה טעם בשר בחלב יחד שחייב ע"ז והוא ד"ת משא"כ אם לא נאסרו יחד קודם נפילה מעיקרא לא נאסרו כלל שהרי מעולם לא הי' כדי נ"ט מן הבשר אל החלב או איפכא לפי שתיכף נתבטל טעם של כ"א בס' וזה מבואר בלשון או"ה שכ' וה"ה אפי' בבב"ח כו' אעפ"י שבב"ח מצטרפין וחשובים כמין א' ור"ל אפילו למלקות מ"מ מאחר שלא נאסרו יחד קודם נפילתן המאכל מותר דדוקא דרך בישול אסרה תורה דהיינו שנותן טעם זה בזה והכא יש ששים נגד כ"א ולא גרעי הירקות נגד כ"א מאילו הי' הבשר וחלב עצמו שבטל בו כו' ע"ש דמבואר כדכתיבנא (וע"ש מ"ש וכ"ש בטעמי כלי בלבד כו' עד בישול ירקות וקטניות נלענ"ד שאין כאן מקומו וצ"ל אחר תיבות באין לשאול לחכם וגם מ"ש וכ"ש בטעמי כלי כגון שתחב כו' צ"ל דקאי אדלעיל דבב"ח מותר כשלא נתערב קודם נפילה או אפשר שחסר איזה תיבות וצ"ל אבל אם לא נאסרו קודם נפילתן מותר וכ"ש בטעמי כלי כו' ודוק ותשכח) והדברים מבוארים בשער ל"ה דין ט' וז"ל וא"ל מאחר דהיתר בהיתר בעי ס' ובשר בחלב מצטרפין שיצטרפו הכא טעם בשר וטעם חלב. מיהא בהעלמה אחת ואפי' נודע בנתיים מאחר שלא הי' בו לבטלו דלא אמרינן צירוף בב"ח בזאח"ז אלא בעצמותו או בטעמי אוכל אבל בטעמי כלים לא כו' ע"ש הרי מבואר להדיא דזהו החילוק שבין שאר איסורים לבב"ח דבשאר איסורים אין טעמי אוכל המתנגדים זה לזה מצטרפין להיות נקרא בשם נתינת טעם משא"כ בב"ח שטעמי אוכל מבשר וטעמי אוכל מחלב מצטרפין כי זה פרי כל האיסור להיות נאסר דרך בישול ותערובות הטעמים יחד וזה ברור: ומ"ש בפרי מגדים דמ"ש באו"ה ששניהם מלאו א' ר"ל כגון פיגול ונותר כו' ז"א שהרי באו"ה כ' כדכתב הרמב"ם פ"ד מהל' מ"א ובאמת ליתא שם ברמב"ם רק שכ' כל הנבילות מצטרפות זע"ז כו' זה הכלל כל שהוא מלאו אחד מצטרפין וע"ז כתב ה"ה מוצא הדין מהגמרא פיגול ונותר מצטרפין כו' ואין דרכו של או"ה להביא מה"ה וגם לכתוב כדכתב הרמב"ם כו' והדבר פשוט דכוונתו על מ"ש כל הנבילות מצטרפים כו' ע"ש ומ"ש בין שני לאוין שמצטרפין כו' נראה שר"ל כגון נבילה וטריפה דאיתא שם דנבילה וטריפה מצטרפות הואיל והטריפה תחלת נבילה הוא והוא מדברי הש"ס דמעילה או חצי זית מבשר החי כמבואר שם ונפלאתי על הב"ח ופר"ח ואא"ז והפ"מ שפלפלו בנ"מ זו בין נבילה או טריפה לענין ב' זיתים דהא קי"ל דנבילה וטריפה מצטרפות יחד א"כ אין כאן שום נ"מ כלל ומשמע דכל מין נבילה מצטרף עם כל מין טריפה וכעת הדבר צריך תלמוד: ובמאי דכתיבנא א"ש מה שהקשה בספר חוות דעת סי' צ"ב על מ"ש הש"ך שם דבעינן ס' פעמים ס"א פחות מעט דבאמת א"צ נגד הטיפה דבב"ח שאין טעמן שוה מבטלין זא"ז וכמ"ש בפליתי שם בריש הסימן לתרץ למה בלח היורה ומרתיחה סגי בפעם א' ס' ולא בעינן ס' גם בשביל החלב שבלעה וע"כ משום דלא בעינן רק פעם אחת ס' ע"ש ולכאורה ז"א לפי דעת או"ה דאם נתערבו קודם נפילה צריך ס' נגד שניהם והא נמי כנתערבו קודם נפילה דמי אך לפי מ"ש ניחא דהא טעמא דגבי בב"ח בעינן שיהיה סמך נגד שניהם הוא משום דטעמי בב"ח מצטרפין יחד וכיון דבתבשיל זה חיך אוכל יטעם תערובות של בב"ח הרי התבשיל אסור וזה דוקא אם התבשיל הוא מין אחר כגון ירקות וכיוצא בו משא"כ אם התבשיל הוא של בשר או של חלב שפיר סגי נגד שיעור המרוב' שבשניהם דהא ס"ס אין כאן הרגשת טעם איסור כלל דאם גוף התבשיל של בשר ונפל לתוכו שני זיתים מבשר בחלב ויש בתבשיל ס' נגד שיעור הגדול שבהם ממילא דאין כאן הרגשה מטעם תערובות בב"ח דהא עיקר התבשיל הוא של בשר והחלב מתבטל במיעוטו וכן להיפך ומש"ה א"ש בההיא דר"ס צ"ב שא"צ רק נגד הכזית בשר ולא נגד החלב שבלע כיון שהתבשיל כולו של חלב הרי היא מתבטל ג"כ בפ"ע ולא שייך צירוף לבשר אלא כשהתבשיל היא של מין אחר שהטעם המורגש בו הוא מתערובות בב"ח ומ"מ שפיר כ' הש"ך דלאו דוקא נקט ס' אלא בעינן ס' פעמים ס"א משום דשם לא מיירי מתבשיל של בשר דוקא ואם התבשיל היא מירקות וכיוצא הוי כנפל תערובות מבב"ח לתוך תבשיל זה דבעינן ס' נגד כל התערובות כמו שהוא כדי שלא יהי' בתוכו נ"ט מתערובות בב"ח וכדכתיבנא: וראיתי בספר חוות דעת בסי' צ"ב ובס"ס צ"ח שכ' דמאו"ה משמע דב' איסורין שהם משם א' אפילו אין טעמם שוה מצטרפין לאיסור ונמשך בזה אחר דברי הפרי מגדים דיליף כן ממ"ש האו"ה גבי בב"ח וכבר כתבתי שז"א ובאמת אין סברא כלל לומר כן דמה מקום יש לחלק בין אם האיסור משם א' או משני שמות כיון שהדבר מבואר באו"ה דאף במקום שמצטרפין זע"ז למלקות מ"מ לענין טעם לא שייך צירוף כיון דלא טעים שום טעמא דאיסורא ולפי דברי המשבצות מתפרש זה בפיגול ונותר שהם נלמדים מלאו א' שהם מצטרפין למלקות או משני לאוין שמצטרפין וכגון נבילה וטריפה ואפ"ה מחמת חילוק טעמים לא מצטרפין א"כ מה יתן ומה יוסף מה שהוא משם אחד. כיון דס"ס טעמים אינם שוים לא מצטרפי אך הדבר פשוט כמ"ש דגבי בב"ח פשיטא שהטעמים מצטרפין שהרי תערובתן אוסרתן: