בית אפרים יורה דעה פא

דבאתחזק כי האי ע"א נאמן אפי' דאורייתא באיסורא דרבנן גם מסל"ת מהימן כנלענ"ד בדעת הש"ך: ובזה א"ש מה שהקשו התו' בכתובות דף כ"ד דבתרומה מהני אף אם הוא עצמו מסל"ת ובשבוי' לא מהני ולפי מ"ש א"ש דבשבוי' הוי אתחזק איסורא בהך גופא דמיד שנשבית ורוב עכו"ם פרוצים בעריות והרי היא מוחזקת שנבעלה כדאיתא בכתובות שם לזו יש עדים ע"ש ברש"י ובתו' דשבוי' בחזקת בעולה והלכך לא מהימנא איהי אף במסל"ת משא"כ בתרומה שאין כאן חזקה גמורה רק רוב שפיר נאמן הוא עצמו במסל"ת שהוא מן המיעוט וא"ל דגם גבי שבוי' כיון דטעמא דרוב נכרים פרוצים בעריות א"כ הוי נמי חזקה מכח רובא כמו תרומה ז"א דרוב דתרומה הוא רובא ומיעוטא דאיתא קמן ובזה שפיר המסל"ת מסייע להמיעוט שהיא מבררת המיעוט דאיתא קמן מן הרוב משא"כ רוב פרוצות שהוא רוב בטבע וחשיב מיעוטא דליתא קמן אין להאמין למסל"ת שהוא מסייע למיעוטא דליתא קמן ואפי' בע"א גמור יש לחלק בכך ואע"ג דלכאורה אדרבה רובא דאיתא קמן עדיף מליתא קמן מ"מ לענין זה שאנו רוצים להאמין להעד שהוא מן המיעוט איתא קמן עדיף משא"כ אי ליתא קמן כמו שאין ע"א נאמן לומר על איש א' שזה היה סריס דודאי כה"ג אינו נאמן נגד הרוב רק דוקא באיתא קמן שהוא מברר המיעוט מתוך הרוב והמיעוט כחו יפה דהא איתא קמן ובשבוי' כיון דמיעוט איכא שאין טבען להיות פרוץ בעריות לא מהימנא במסל"ת אע"פ שע"א נאמן משום שהקילו בשבוי' משא"כ לענין נאמנות דע"א ס"ל לר' יהודה דאין מעלין לכהונה ע"פ ע"א וע"כ דס"ל דאף ברובא כה"ג אין ע"א נאמן ודינא הכי הוא משא"כ בשבוי' שהקילו בה להאמין לע"א אף ברוב בטבע ואין זה ענין למסל"ת לדידן דמהימן ע"א גם איהו נאמן במסל"ת דלאו רוב גמור היא כנלענ"ד: והט"ז כתב לחלק בין מידי דבעי עדות. ועיין במשבצות שהקשה דא"כ מאי פריך משבוי' ותרומה. ונלענ"ד דודאי אין כוונת הט"ז מידי דבעי עדות היינו שני עדים דפשיטא דלא שייך בזה נאמנות דמסל"ת רק דמיירי במקום דחד מהימן אפ"ה מסל"ת לא מהימן ולפ"ז קשה במ"ש הט"ז תדע דהא עד אחד נאמן באיסורין כו' ומה תדע הוא זה דהא אנן בהך גוונא עסקינן דאע"ג דע"א מהימן מסל"ת לא מהימן ולכן נלענ"ד דט"ס הוא בט"ז וצ"ל דבעל דבר נאמן באיסורין להתיר וכוונת הדברים דודאי הא דאנו מחלקין במקום שמכשירין ע"א בין עדות ע"א לעדות אשה וקטן ועכו"ם מסל"ת שו' דחיישינן שמא מחמת שוחד ממון או שוחד דברים הם עושים עצמם כמסל"ת כיון דהימנותא לית בהו כ"א משום מסל"ת יש לחוש לזה כמ"ש בתוספתא דכתובות גבי קטן דנאמן במסל"ת דוקא לאלתר אבל לאחר זמן חיישינן שמא מפני הפיתוי והיראה אמרו כן ועיין באה"ע סי' י"ז ובתשו' בחלק אה"ע הארכתי בזה. ולפ"ז א"ש טעמא דבעדות אשה מסל"ת מהימן ובעלמא לא מהימן אף במקום שע"א נאמן משום דבאשה דאיהו גופה מהימנא לומר מת בעלי אין חשש מפני הפיתוי והיראה או ע"י שוחד ממון וכה"ג דהא היא גופא נאמנת מתוך חומר כו' משא"כ בעלמא היכא דהבע"ד גופא לא מהימן וצריך לעדותו של עד ממילא דלא מהני מסל"ת דיש לחוש לפיתוי ויראה או שוחד כה"ג והא דפרכינן מנחיל של דבורי' דהש"ס דידן לא ס"ל לחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן דבכל גווני יש לחוש. מפני הפיתוי והיראה בדאורייתא ועיין בשו"ת הריב"ש סי' פ' ומ"ש בתשובה בזה ולהכי פריך עלה משבוי' דגם היא עצמה אינה נאמנת ואפ"ה מהני מסל"ת ומשני בשבוי' הקילו. ושוב פריך מתרומה דגם הוא עצמו אינו נאמן ומחמת שהוא מסל"ת נאמן ומשני בתרומה דרבנן ולפי"ז פשיטא דאין קושי' אהא דמהמנינן בטעימה לעכו"ם מסל"ת כיון דבע"ד גופא נאמן דמי לעדות אשה דמסל"ת ואף אם לא נגיה בט"ז א"ש כיון דע"א נאמן באיסורין להתיר ע"כ שאין זה מחמת תורת עדות רק מצד דמסתמא האמת כן דאין אדם חוטא ולא לו א"כ גם במסל"ת כל שיש הוכחה סגי דלמאי ניחוש לה משא"כ בתרומה ושבוי' דעכ"פ עדות בעינן והבע"ד בעצמו אין נאמן הלכך אף שהקילו בהם שלא נצטרך לעדות גמור היינו שני כשירים מ"מ מסל"ת לא מהני דאין בזה שום עדות כלל אפי' עדות פסול אך העיקר כמ"ש דמסל"ת תלוי בנאמנות הבע"ד דאם הבע"ד לא מהימן גם מסל"ת אינו נאמן ואף אם לא יהי' כן כוונת הט"ז נלענ"ד שהדברים נכונים מצד עצמן: ובנידון שאלתינו נראה שיש כמה צדדים להיתר דלדעת הפר"ח אין כאן איסור תורה כיון שסילקו מיד שנפל וגם י"ל דכיון שקדירה זו של חלב בחזקת היתר עומדת ואע"ג דאתיליד ריעותא מחמת נפילת הבשר מ"מ חזקת איסור ודאי אין כאן ומצורף לזה שאומר עפ"י אומד הדעת שהיה חתיכה קטנה וקרוב שיש ששים והוי כהיתרא שכיח טפי יש להתיר ע"י טעימת קפילא מסל"ת ואם שם קפילא נראה דשרי לישראל לטעום טעימא בעלמא ואם אין מרגיש טעם בשר מותר לאכול אח"כ ומי שירצה להחמיר גם בזה לענין אכילה עכ"פ בהנאה יש להתיר בפשיטות כן נלענ"ד: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה לא שאלה בהא דכ' בש"ע ס"ס צ"ח דאם נפל לקדירה ב' זיתי איסור כו' וכ"ש אם אחת של בשר ואחת של גבינה דכ"א מבטל חבירו ומשמע דוקא בכה"ג אבל אם נתערבו הבשר וגבינה ע"י בישול קודם נפילתן צריך ס' נגד הב' זיתים וכן מבואר להדיא באו"ה הביאו בקצרה בד"מ שם ובאמת הא מלתא טעמא בעי דמה בכך שנאסרו יחד מקודם ס"ס השתא כי טעים אין כאן לא טעם בשר ולא טעם חלב דטעם כ"א נתבטל בס' וכמו אם נפל כזית בשר מבהמה טמאה וכזית חלב טמאה דודאי מבטלין זא"ז וכמו חלב ודם שכ' הרא"ש דסברא הוא כו' ומאי עדיפותא דאיסור בב"ח לענין זה וגם לבאר דין ירך שלא ניטל ממנו שמנו של גיד ונמלח ונתבשל כך אם צריך ס' נגד כדי קליפתו שנאסר במליחה אם לא: תשובה הנה אא"ז בת"ש סי' ל"ג סק"ה כ' דשני זיתים מאיסור א' אפילו אם חלוקין בטעמם כגון כבד ובשר של נבילה אין מבטלין זא"ז וכ' דאע"ג דמאו"ה סוף כלל ק"ד לא משמע הכי אינו מוכרע עכ"ל וראיתי בפרי מגדים בפתיחה לתערובות שהביא דבריו וכ' ואני תמה על רב מובהק כמוהו שדרכו לדייק הרבה איך יאמר זאת שהרי כ' או"ה גבי בב"ח אם נאסרו מקודם אין מבטלין זא"ז וביאור דבריו דבב"ח הכל שם איסור א' דהא חצי זית בשר וחצי זית חלב חייב מלקות הלכך אם נפלו לנ"ט אף דטעמא ליכא שם איסור א' הוא כו' והשתא הדברי' ק"ו בנבילה ונבילה אף שאין טעמם שוה ומ"ש מקודם לאו א' היינו פיגול ונותר כו' הא לאו א' ממש וחד שמא נבילה אף דחלוקין בטעמם מדרבנן עכ"פ איסורא איכא כמו בב"ח שנאסר מקודם ומודינא דמה"ת מותר דליכא טעמא עכ"ל והנה דבריו תמוהים מאוד אחר שהודה במקצת דמה"ת מותר מאין הרגלים לאסור מדרבנן ואם נאמר שבעל או"ה ברוב חכמתו הבין שכל כיוצא בזה באיסור בב"ח שהוא שם איסור א' ראוי לגזור עליו מדרבנן פשיטא שהוא דבר שאין לו שחר אך באמת הדבר מבואר באו"ה שכ' אבל ודאי אם נאסר הבב"ח קודם שנפלו לקדירה וכן כל ב' חתיכות שאר איסורים של מין א' כגון ב' חתיכות של נבילה כו' והיינו ששניהם מטעם א' כמ"ש שם לעיל משום שיש שם מיהא לבסוף טעמא דאיסורא ולפי"ז נראה כמו דהתם האיסור לדידי' מדאורייתא כמו כן בב"ח ואין להאריך כי הדבר מבואר למעיין באו"ה שלא נזכר בדבריו מדרבנן כלל ודינא קאמר ולא בתורת גזירה דרבנן ואמנם הדבר ברור כי אא"ז ז"ל אחז דרכו הקודש דדייק וכתב וגם בזה לא נפל דבר מדברו אשר דבר דדעת או"ה דבכל גווני בשאר איסורין אם הם חלוקין בטעמם מבטלין זא"ז כמ"ש בטעם הדברים שהרי בטעם כעיקר תלי רחמנא והרי אין כאן שום טעמא דאיסורא כו'