בית אפרים יורה דעה פ

דבכלל החידוש אף אם אין כאן רק איסור בלוע לבד מועיל לאסור כיון דלענין בב"ח טעמו מלתא היא אבל לשיטת הפר"ח א"ש דלדידי' מוכח דטעמא לחוד לענין תחלת האיסור שיחול עליו שם בב"ח לאו מלתא הוא עד שיתבשל כמב"ד ומכ"ש אם תחלת הטעם הבלוע בהיתר דהוה כמאן דליתא: והנה בהא דאמרינן ליטעמי' קפילא ארמאה בחולין דף צ"ח נחלקו הראשונים שם שיש שפירשו קפילא אומן משום דלא מרע אומנתו. ויש שפירשו שאפי' סתם עכו"ם נאמן במסל"ת והקשו ע"ז דמסל"ת אינו נאמן בדאורייתא והתה"ד כתב ליישב דהם סוברים כרש"י דטעם כעיקר דרבנן והפלתי תמה ע"ז דהא גבי קדרה שבישל בה בשר כו' אמרינן ליטעמיה קפילא וגבי בב"ח לכ"ע טכ"ע דאורייתא ומ"ש שם ליישב דבלוע בקדרה אינו אלא מדרבנן אף בב"ח כתבתי בזה במקום אחר וגם מ"ש דטעימת קפילא הוא רק כדי להתיר טעימת ישראל אח"כ שהוא דרבנן וכשיטעום הישראל מיד ירגיש אם יש בו טעם איסור באמת יהיה אסור דהקפילא שיקר בדבריו ואם הישראל אינו מרגיש על ישראל סמכינן כו' ע"ש. ולענ"ד ז"א הא דאמרינן שהוא בנ"ט וע"י קפילא שאומר שאין בו טעם מותר ושוב א"צ טעימה אחרת כלל והרי הוא מותר להאכילו לאחרים שאין יודעים אם נפל לשם איסור ואף אם ירגישו שמנונית החלב מנין ידעו שהוא חלב יסברו שהוא שמנונית דהיתרא אלא ודאי דעיקר ההיתר אטעימת הקפילא אנו סומכין: ולענ"ד ליישב דברי התה"ד לפי מ"ש הש"ך שיש מחלקין דהכא לא אתחזק איסורא דהא לא ידעינן אם יש כאן טעם עכ"ל ולענ"ד צ"ע על חילוק זה שנראה דכאן שפיר מיקרי אתחזק איסורא ולא מיבעיא היכא שנתערב איסור בעין ונימוח דאתחזק איסורא בקדירה שע"י שאתה דן על ההיתר אם קיבול טעם מאיסור זה שנפל לתוכו תדון על האיסור שיש כאן ודאי כזית איסור וזה יאכל הכזית איסור בתוך התערובות זה וע"כ לומר שאע"פ שיש כאן ודאי איסור עתה גברא עליו טעמי' של היתר ובטלו לטעם האיסור ומאן יימר ושמא עמד בו טעמו ואיסורא קאכיל וא"כ אנו מתירין אתחזק איסורא ע"י עכו"ם. ואפשר שזה סברת הרמב"ן שהביא הטור באיסור בעין שנתערב לא סמכינן אקפילא. אך לענ"ד אף באין האיסור בעין בתוך הקדירה כגון שהסירוהו משם מ"מ אתחזק לנו עכ"פ שהאיסור זה פלט טעמו בקדרה זו ואם הי' לבדו הי' אסור דשפיר קשי' להו למה יהיה מסל"ת נאמן באתחזק איסורא. וע"ז כ' התה"ד דס"ל טכ"ע דרבנן ולפ"ז א"ש קושית הפליתי מבב"ח דהתם אף על גב דטכ"ע דאורייתא מהני מסל"ת דהתם לא אתחזק איסורא שכ"א בפ"ע היתר רק מחמת שניחוש שנתן בו טעם וכיון שזה אומר שאין כאן טעם מעיקרא לא הי' כאן איסור כלל וכה"ג לא מיקרי אתחזק איסורא דמה"ת להחזיק שיש כאן איסור ועיין בהגהות מרדכי דקדושין בשליח לקדש שטעה ואמר לי כו' דלא מקרי אתחזק איסורא אלא היכא שאף לדברי העד הבא להתיר האיסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור הי' כו' ע"ש: ובכדי לבאר דעת היש מחלקין שהביא הש"ך דלכאורה נראה כמ"ש דגם הכא מיקרי אתחזק איסורא. אך דצ"ע מהא דמתירין במב"מ ונשפך אע"ג דגם בדרבנן יש להחמיר בספקו היכא דאתחזק איסורא. וראיתי בפליתי סק"ג שמתחלה תפס זה לאתחזק איסורא וכתב דטעמא דמב"מ ונשפך כיון שהקדירה טרם שנפל הי' לו חזקת היתר אמרינן אוקמי הקדירה בחזקת היתר כו' ואני תמה דכלום חלקנו בין נפילת איסור לתוך היתר בין נפילת היתר לתוך האיסור דלפ"ז אם היה כזית חלב בקדירה ונפל לתוכו בשר שמן הרבה ונשפך נימא אוקמי בחזקת איסור שהי' כאן מקודם ולא נתבטל ואף שהבשר מקומו הי' לו חזקת היתר הכזית חלב במקומו בקדירה זו הי' לו חזקת איסור ומה"ת לומר שהחלב האסור יצא מחזקת איסורו ונתבטל ואינו דומה למ"ש הרשב"א ביבמות פרק האשה רבה דהיכא שיש כאן חתיכת חלב ושומן נאמן עד אחד דאין זה אתחזק איסורא בדבר זה רק במקום הזה ע"ש דז"א דהתם אינו אוכל רק מה שמעיד העד שהוא שומן משא"כ הכא שאוכל האיסור עם ההיתר יחד והרי האיסור אתחזק בי' איסורא ואפשר לומר דע"כ לא אמרינן באתחזק איסורא דרבנן ספק לחומרא אלא אם עכ"פ טרם בא הספק היינו מוחזקין בו שהוא ודאי איסור דרבנן שוב אין הספק מוציאו מחזקתו משא"כ הכא שבעוד החלב בעין בלא תערובות לא היה בו ספק והי' אסור ודאי מ"ה ועתה כשנתערב במינו עכ"פ יצא האיסור מחזקתו שהי' מוחזק באיסור תורה וחל עליו היתר מן התורה אלא שאנו מסופקים שמא עדיין יש בו איסור מדרבנן עכ"פ חזקת איסור דרבנן אין כאן. דבההיא שעתא גופ' שיצא מחזקת איסור תורה י"ל שיצא מחזקת איסור לגמרי אפי' מדרבנן ודיינינן בי' דין ספק דרבנן להקל משא"כ במבשא"מ שאם נותן טעם לא יצא מחזקתו כלל ונשאר באיסורו דהא טכ"ע דאורייתא והלכך שפיר קשי' להו להך מ"ד דטכ"ע למה מהני קפילא והוצרך לתרץ דס"ל דטכ"ע דרבנן: אך קשה שאם נימא דבכה"ג מיקרי אתחזק איסורא א"כ קשה למ"ד טכ"ע דאורייתא איך אמרינן דטעים לי' כהן דהא אין עד א' נאמן היכא דאתחזק איסורא והי' צריך שני כהנים לטעימה זו וא"ל דאזיל למ"ד טכ"ע דרבנן דהא רבא סובר טעם כעיקר דאורייתא כמ"ש התוס' בחולין דף צ"ח ואף לרש"י אכתי קשה למ"ד דאורייתא. ודוחק לומר דלדידי' באמת בעינן שני כהנים וגם הפוסקים שכ' טעימא בכל איסורין קשה נהי דמפרשי' קפילא אומן דלא מרע אומנתו מ"מ מי עדיף מישראל כשר דלא מהימן באתחזק איסורא. אמנם גבי קדירה שבישל בה תרומה י"ל דלא מיקרי איתחזק איסורא דלא ידעינן כמה בלע וכמה נפיק מיני' וע"י טעימת הכהן אמרינן דלא נפיק רק פורתא לתבשיל ונתבטל נמצא שאין כאן בתבשיל זה איסור מוחזק מעולם ויותר נראה דאע"ג דאם דנין על האיסור הוה אתחזק איסורא מ"מ כשדנין על ההיתר הרי אתחזק היתרא וכיון דחזקה דתרוייהו איתרע יש לנו לדון בהיתר שהוא הרוב ואפי' תימא שקולים הם חזקת ההיתר וחזקת האיסור דתרווייהו אתרעי מ"מ הוי דלא אתחזק לא איסור ולא היתר דע"א נאמן וכיון שעד אחד נאמן גם מסל"ת נאמן וזה דעת היש מחלקין בין אתחזק איסורא וסברי דהכא לא אתחזק איסורא מיקרי מטעמא דכתיבנא: ומ"ש הש"ך להקשות עליהם דמאי פריך הש"ס משבוי' ועיין פר"ח סימן ס"ט מש"כ בשם המ"ך והקשה עליו. גם תמה על הש"ך דלא מייתי מתרומה. והנה בשבוי' י"ל כיון דרוב עכו"ם פרוצים בעריות הוי כאתחזק איסורא וכמ"ש בפ"י בכתובות דף י"ג ובכמה דוכתי' והא דבשבוי' הקילו כדאיתא בקדושין דמנוולא נפשה לגבי שבאי ומתרומה נמי א"ש כמ"ש הפר"ח דהוא בחזקת ישראל ומה שהקשה ע"ז דא"כ מוכח דבתרומה דרבנן נאמן אף דאתחזק איסורא וזה דלא כהש"ך נלענ"ד דהך חזקה שאנו מוחזקין בזה שהוא ישראל הוא חזקה דאתי מכח רובא כמ"ש הפ"י דרובה דעלמא לאו כהני נינהו ובש"ס דמיירי מתרומה דאורייתא שפיר פריך דלמא מסל"ת נאמן כיון דמסל"ת לא חשוב עדות גמורה רק בעדות אשה הלכך בתרומה אע"ג דע"כ אין זה אתחזק איסור גמור דאל"כ אפי' ע"א אינו נאמן וע"כ לומר דאע"ג דאתחזק מ"מ הוא מכח רובא דעלמא דלא כהני נינהו ובכה"ג שפיר ע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב כמ"ש הפ"י לענין רוב בשר במקילין טרפה והמיעוט כשרות ע"ש בקדושין דף ס"ג ודוקא ע"א אבל מסל"ת כיון שאין דינו כע"א לא מהימן נגד החזקה אף בחזקה כה"ג דהכי משמע לישנא דאין מסל"ת נאמן כו' ואע"פ שי"ל דדוקא דומי' דעדות אשה קאמר דחזקה גמורה היא משא"כ חזקה מכח רובא דז"א כיון שהורע כחו של מסל"ת שאינו כדין עדות ע"כ שר"ל דאף היכא דע"א נאמן מסל"ת לא מהני והיינו בכה"ג דתרומה וע"ז משני בתרומה דרבנן דבתרומה דרבנן מהימן בכה"ג במסל"ת ואע"ג דבאתחזק אף בדרבנן לא מהימן זה דוקא באתחזק איסורא בגוף זה ממש כההיא דטמא שירד לטבול משא"כ אי לא אתחזק בגוף זה רק במקום זה אפי' שיש כאן רוב מ"מ כיון