בית אפרים יורה דעה עח

אבל אין כוונת התוס' להביא ראי' מקרא דלא חיישינן שישכח מלהדיח דפשיטא דהך חששא דשכחה אינו רק מדרבנן וגם דאפי' אם היה החשש דאורייתא י"ל דכהני' זריזים הם וע"כ שכוונתם רק להביא ראי' שאין חשש שיבלע הבשר ממה דדאיב תרבא וגם זה צ"ע דלזה ראייתם אך למותר דהא להדיא אמרינן בפסחים צונן תוך צונן מדיח וכן בהא דחולין צורר אדם כו' ובדוכתי' טובא ויותר נראה שכוונת הת"ש דכיון דאשכחן בכתוב שעשו מעשה בדבר לכתחלה אין לנו לבדות מדעת עצמינו גזרה דרבנן לומר שמא ישכח מלהדיח ואע"ג דבלא"ה הבשר צריך הדחה למליחה מ"מ אין צריך רק הדחה מועטת וכמ"ש הרשב"א בחידושיו בשם רבינו יונה ז"ל דבעוד שהדם חם בהדחה מועטת סגי וכדי להסיר האיסור הנדבק צריך הדחה עם שפשוף וניחוש לה שמא לא יפה ע"י שפשוף וכמ"ש הרא"ה בב"ה דף קי"ב כך הי' אפשר לומר לכאורה למגזר בכה"ג אך כיון דאשכחן בקרא שעשו בזה מעשה להניח החלבים על החזות אלמא דלא חששו מה"ת לכך וא"כ אין לנו לחדש מדעתינו גזירה דרבנן בהא וזה נראה כוונת הרשב"א במ"ה שם שכ' על דברי הרא"ה שכלל בדבריו שמעולם לא הי' היתר להניח כו' וכ' שאפילו מקרא מלא הוא וישימו החלבים כו' והוא תמוה לכאורה דמאי מייתי מ"ה להקשות על הרא"ה שלא בא אלא לומר דמדרבנן אסור ומצאתי בפרי מגדים שעמד בזה וכן הגאון מהר"א בביאוריו וכ' ג"כ כמו שכ' ד"ל כהני' זריזין הם אך לפי מ"ש י"ל דכוונת הרשב"א כיון שה שהי' היתר בעת קבלת התורה ולא אשכחן בדברי חכמים לאסור בזה אין לנו לחדש גזירה בדבר וכיוצא בזה כ' הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ובא"ח סי' תקפ"ח דכל דבר שהתורה התירה בפירוש אין כח ביד חכמים לאסור מטעם גזירה ואעפ"י שאין ראי' גמורה משם דהתם לענין לבטל המצוה איירינן מ"מ עכ"פ ראי' יש דעדיף מה שהתירה התורה בפירוש וכל דלא אשכחן שחכמים אסרו בזה אין לנו לאסור והרא"ה סובר כיון דסתמא אמרו גבי צורר בשר כו' ובלבד שלא יהי' נוגעים משום שיצטרך הדחה אין לנו לחלק בין חי למבושל ובכל גווני אסור אע"ג דאורחא בהדחה שמא לא ידיח יפה כנלענ"ד: ונראה גם בדם שנפל ע"ג בשר אם לא נתיבש ונקרש על פניו שרי בהדחה ממ"ש הרשב"א בשם ר"י והביאו הר"ן ג"כ בשוחט בסכין של גוים דאמר רבב"ח מדיח אע"ג דבלא"ה צריך הדחה משום דם הכא בעי שפשף גדול ונראה דאע"ג דשם איתא בלשונו שפשף ג"כ משמע דבעי שפשף וא"צ שפשף גדול מ"מ היינו בדם בעין דאתי מעלמא שע"י שטיפת מים וקנוח מעט הולך לו וא"צ שפשף ומכ"ש לפי מ"ש הרשב"א שם עוד בשם ר"י לחלק בין אם חללי' טבחא בעודנו חם דבהדחה מועט' סגי משא"כ אם כבר נתיבש הדם עליו צריך ג"כ שפשף גדול ע"ש א"כ דם דאתי מעלמא הו"ל כדם החם שהטבח רוחצו בהדחה מועטת וראיתי בס' ח"ד סי' ס"ט אהא שכ' הרמ"א בשם הטור שאם הדיח הטבח א"צ להדיחו שהקשו האחרונים דמאי קמ"ל בזה וכ' בח"ד דאשתמיט להו דברי הרשב"א אילו דקמ"ל דבהדחת הטבח שהוא מדיח בעודו חם בהדחה מועטת סגי ולענ"ד ליתא שהטור לא אזיל בשיטה זו שהביא הרשב"א בשם ר"י דאל"כ הו"ל לפרושי דבהדחה בבית שפשף גדול בעינן וכמ"ש בחדושי הרשב"א ואמנם בתה"א לא העתיק זה ודברי הטור כמדומה שהם דברי ת"ה הקצר וקצרתי ועכ"פ בדם שאינו קרוש על פניו נראה דסגי בשטיפה וקנוח בעלמא: אך כל זה באם לא נתיבש ונקרש על פניו אך אם האיסור נתיבש ונקרש על פניו נראה שאין די בהדחה בלבד אלא צריך שפשף גדול שהרי מבואר בדברי הרשב"א בשם ר"י דאם נתיבש הדם על הבשר שוב צריך שפשף גדול וא"כ נראה דה"ה אם דם מעלמא נפל על הבשר ונקרש ונתיבש צריך שפשף גדול וה"ה לשאר איסורים כגון חלב או חמאה כשהיו מהותכים ונקרשו ונתדבקו אזי הם מתדבקין יותר מאלו נופלים שם בעת קרישתם ולכן בכה"ג יש להצריך שפשף גדול עד שידע באימוד הדעת שסר האיסור והרשב"א בחדושיו כ' על דברי ר"י אלו שגם זה נכון ואף שכ' לעיל שהרשב"א נראה שאינו תופס עיקר תירץ הזה ולא הזכירו בתה"א והקצר וכן נראה מהטור מ"מ יש להחמיר כדבריו להצריך בזה שפשף גדול דמילי דסברא אינון וקצת יש להוכיח שכן דעת הפוסקים שכתב המרדכי שהובא בסי' ס"ט באם חתך כל נתח לשנים צריך לחזור ולהדיח והש"ך כ' שמדברי הר"ן גבי טבח צריך שיהיה לו ג' סכינים לא משמע הכי ור"ל דהר"ן שם הקשה דמה בכך שיחתוך תחלה חלבים ואח"כ בשר הא בלא"ה יצטרך להדיח מחמת דם ותירץ דמיירי שכבר חללי' בי' טבחא וא"כ מוכח דאף שחתך אח"כ א"צ הדחה מחדש דאל"כ הדרא קושית הר"ן לדוכתי' דהא בלא"ה יצטרך להדיח במקום החתך משום דם והנה לפי דברי הש"ך אילו מוכח כן גם מדברי הרא"ה בבד"ה שכ' לדחות ראיית הרשב"א מהא דטבח צריך שיהי' לו ג' סכינים דמיירי שהודח כבר והוא כדברי הר"ן אילו וגם הרשב"א במ"ה נראה דאודוי אודי לי' בהא דאי הוה מיירי בכה"ג אין ראיה משם רק שכ' דמסתמא מיירי אד בלא הודח תחלה ע"ש ועכ"פ מוכח דבשביל שחתך לא בעי הדחה ואמנם כן עכ"פ צריכין אנו ליישב דעת הגדולים אילו שכ' דבחתך צריך לחזור ולהדיח איך הם מישבים קושיא זו שהקשה הר"ן הן אמת שדברי הר"ן שם לכאורה תמוהים שהרי בהא דרבב"ח אמר מדיח הביא בפשיטות תירוץ הרשב"א לחלק בין הדחה לצורך העברת הדם ובין הדחה לשמנוני' איסור שצריך שפשף גדול וא"כ מה זה שחזר והקשה מהא דג' סכינים והוצרך לדחוקי בחללי' בי' טבחא דתיפוק לי' שאין לסמוך על הדחת הבשר בשביל דם דבזה שהי' חותך חלבים צריך שפשף גדול כמ"ש הרשב"א באמת בחדושי הרשב"א בד"ה גזרה שמא יחתוך בה חלבי' כו' וצריך שפשף גדול יותר מכדי שפשף הדחתו מחמת דם ושמא ישכח מלשפשף היטיב (והנה ידידי הרבני החריף מוהר"י במוהר"ר מנשה מפ"ק הערני שי"ל דהר"ן ס"ל לחלק בין דבר שתשמישו תדיר כגון סכין ש"ג צריך שפשף גדול אבל בסכין של חלבים כיון שע"כ מדיח בכל פעם כשיבא לחתוך בו בשר וכמ"ש הר"ן שם אין זה תשמישו תדיר וכה"ג פסקו הפוסקים בסי' קכ"א לענין כוסיות וצלוחיות ע"ש אך באמת ז"א דא"כ גם סכין ש"ג נימא דאין תשמישו תדיר כיון שמשתמשין בו בינתיים הרבה דברים של היתר וכ"כ הפוסקים וגם כי הסכין כשבא להשתמש בו דרכו להדיחו כמ"ש לקמן מלשון הר"ן וא"כ גם בסכין ש"ג נימא דלא מיקרי תדיר אלא ודאי דז"א וה"נ כשחותך בו הרבה פעמים חלב אף על פי שבאמצע מדיח וגם חותך בשר תשמיש תדיר מיקרי) ואפשר לומר דדוקא בשוחט בסכין ש"ג דמלבד דאיכא דוחקא ושמנוני' איכא נמי חום בה"ש ואע"ג דנימ' בה"ש צונן מ"מ לאו צונן גמור הוא וכמ"ש הרשב"א דמ"מ הוא רותח קצת והלכך מהני ביה עכ"פ להצריך שפשף מה שא"כ בחתך חלב צונן אפשר דלא ס"ל כהרשב"א וא"צ שפשף ולהכי שפיר קשיא ליה דהדחה לחודיה ודאי צריך משום דם אך זה דוחק ונלענ"ד דא"ש לפי מש"ל דהרשב"א בשם ר"י כ' לחלק דבשעת רחיצת הטבח שעדיין חם סגי בהדחה בלא שפשף וכשהיא מתייבש צריך שפשף גדול ולפי"ז לעיל לענין בשוחט בסכין ש"ג דקשיא שהרי יצטרך הדחה משום דם ובהא ליכא לתנויי בחללי בי' טבחא שהרי האיסור בא עליו מחמת סכין של שחיטה וע"ז תירץ דמ"מ בשפשף עד שיצאו המים בלא מראה דם סגי ור"ל שהרי אפשר שבשביל הדם ידיחנו עכשיו בעודו חם ובהדחה קלה תסגי לי' ובאחת שבשביל האיסור הוא צריך לשפשף גדול והוא ישכח ולא ישפשף משא"כ בסכין של חלבים קשיא לי' נהי דמשום האיסור צריך שפשף גדול מ"מ הרי הבע"ב שיקנה הבשר ג"כ יצטרך שפשף גדול כיון שכבר נתיבש הדם ועולה לו גם למה שיחתוך בשר אחר חלבים ולזה תירץ דזימנין דחללי' בי' טבחא ושוב לא יצטרך להדחה ולא יעשנה כלל כך יש לפרש דברי הר"ן. ועתה נבוא למאי דקשיא לן על הפוסקים דס"ל דבחתך צריך הדחה נשאר קו' הר"ן ולפי מ"ש א"ש דשפיר חיישינן וא יחתוך חלבי' תחלה וצריך הדחה ושפשף והוא לא ידיחנו כלל משום דזימנין דחללי' בי' טבחא וא"ל דס"ס צריך הויה משום דם מחמת שחותך עתה ז"א דהא טעמא דחותך