בית אפרים יורה דעה עז

אך לפענ"ד בכאן אף בלא הך טעמא דכבוש מעל"ע אין מקום להתיר שהרי מעיקרא נמלח עם בשר ששהה להוציאו דמו והך בשר ששהה בולע מן דם הבשר השני דלא שייך בי' כבכ"פ וכמ"ש הט"ז דאע"פ שנתקשה שפיר יכול לבלוע ואע"פ שש"ך בנה"כ מצדד להתיר בזה מ"מ הרי הש"ך הניח דינא דרש"ל בנמלח פעם שנית בכשא"מ בצ"ע דהסברא נותנת דהבשר פולט מעט מעט וכיון דבנ"ד נמלח אח"כ בכשא"מ יש לאסור מה"ט דדלמא פולט עתה במליחה השנית בכשא"מ וא"כ נ"ד ממ"נ בין להש"ך בין להט"ז אין מקום להקל ולית לן למנקט קולי דתרווייהו ועוד דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי דמשמע בנה"כ דעיקר טעמו שחולק על הט"ז היינו משום דעכ"פ יוצא קצת דם ואמרינן לגבי דם שבלע כבכ"פ ע"ש: ולפי"ז שוב יש לאוסרו מחמת שנמלח בפעם השנית בכשא"מ דלא שייך ממ"נ שהרי ע"כ בפעם הראשון נמי יצא אלא שלא יצא כולו א"כ בפעם השנית יצא ג"כ ואסור כיון שהוא כשא"מ ואם ננקוט קולת מהרש"ל וט"ז דלא ס"ל שיוצא מעט א"כ הרי נאסר במליחה ראשונה שבלע מהעופות שנמלחו וכמ"ש הט"ז על המורה דלא טב הורה שהתיר בזה וא"כ עתה במליחה שני' הוא חוזר ואוסר את העופות ועיין בט"ז מ"ש ועוד נ"ל אם מלח בשר ששה כו' ור"ל שהבשר ששהה ג' ימים מולחין אותו עתה מליחה הראשונה עם בשר שכבר נמלח והודח ומולחין אותם יחד בכשא"מ דאז אסור כיון שזו מליחתו הראשונה ליכא ממ"נ ואוסר הבשר שנמלח עמו אבל בכלי מנוקב שרי ואע"ג דכבר הודח הבשר שעמו מ"מ הט"ז לטעמו דס"ל בסי' ע' דבהדחה לא נסתמו נקבי הפליטה משא"כ בכלי שא"מ שנאסר הבשר מצד עצמו כמ"ש הט"ז לעיל דחיישינן שמא יצא קצת מן הדם ונעשה נבילה ושפיר אוסר הבשר שנמלח עמו דאע"ג דעדיין לא נסתמו נקבי הפליטה ופולט ציר מ"מ הוא בולע שמנוני' איסור מחתיכה ששהתה שהיא נ"נ ובזה לא אמרינן איידי דפליט כך נלענ"ד כוונת הט"ז ומיושב קושית המנחת יעקב שהקשה על הט"ז דמ"מ אי ס"ל אין הדחה סותם נקבי הפליטה אפי' שא"מ נמי ע"ש ולפי מ"ש א"ש וא"כ בנ"ד אם נסבור כנה"כ בהא שחולק על רש"ל וכ' דמסתבר שפולט מעט מעט וא"כ הך מליחה שני' שמלחו בכשא"מ אוסרתו ואוסר שאר הבשר שעמו כדכתיבנא להט"ז בנמלח מליחה ראשונה של הבשר ששהה עם בשר שנמלח והודח ומכ"ש לדידן דקי"ל דהדחה סותמת נקבי הפליטה שאין מקום להתיר בזה ולהט"ז דס"ל דאמרינן ממ"נ דאם לא פלט בראשונה גם בשני' לא יפלוט ממילא אסור מחמת מליחה ראשונה דאמרינן שלא פלט ובלע מהבשר שעמו שנמלח אז להוציא דמו ונאסר ובמליחה השני' חוזר ואוסר את הנמלח עמו וא"כ כיון דלאו מטעם כבוש אתינן עלה רק מטעם שנמלח בכשא"מ ממילא דגם מה שחוץ לציר יש לאסור וכבר כתבתי דגם מטעם כבוש יש לאסור אף מה שחוץ לציר כיון שהכל מליח כרותח ואע"ג שצדדתי בזה שיש ספק דלמא הציר הנמצא בכלי לא זב קודם מעל"ע מ"מ נראה כיון דאין רגילות שיבא הציר בב"א וכל שהוא כבוש כמה ימים במלח הציר זב ממנו והולך לאט וכה"ג לית לן למתלי השתא הוא דאתי ועין בריש נדה ולכן אין מקום להקל בזה אף מה שהוא חוץ לציר כנלענ"ד: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה כח שאלת להודיעך דעתי בפירוש דברי הט"ז סי' ס"ט ס"ק י"ט במ"ש ורש"ל אוסר כו' ולפי שהחתיכה נתבשלה בדמה כו' ואין לנהוג כן דהא קי"ל בסי' ק"ה דהיכא שאין שמנוני' אין מליחה אוסר רק כדי קליפה וכבר תמהו על דבריו רבים ונלענ"ד שיש חסרון שורה אחת וצריך לסיים בה וא"כ המלח עצמו אין אסור רק משום שהוא כדי קליפה ואין איסור דבוק כ"א כשהוא עצמו האיסור כצ"ל או בסגנון אחר על כוונה זו ור"ל דבשלמא אם הי' מליחה אוסר לעולם עד ס' הי' מקום לומר דבאמת אין הכרח שהמלח יהי' נמס מן החתיכה בבואה לקדירה והוא דבוק עמה כגוש אחד ושייך איסור דבוק דהא המלח עצמו נ"נ אבל באמת המלח עצמו לא נאסר כלל רק מחמת שהדם בלוע לתוכו וגרגורי המלח הם הכ"ק ומה"ט איתא לקמן במלח שנתייבש כו' וא"כ עכ"פ אין דביקות מהאיסור עצמו לומר שממהר לבלוע ממנו ביותר משאר דברים שבקדירה דהא אין איסור רק הדם והמלח שהדם נבלע בתוכו הוא מפסיק בין החתיכות בשר ובין הדם והכי קי"ל דאין מה שנאסר כ"ק נ"נ כמבואר בש"ך בכמה דוכתי' ועיין בסי' ק"ב לענין ובני החריף השנון מוה' חיים לייבוש שי' אמר דהרש"ל לטעמי' דס"ל ביש"ש דאף שאין שמנוני' אוסר במליחה עד ס' והביאו הט"ז סי' ק"ה ויפה אמר אך הט"ז כאן קאי לדידן שנוהגין כסברת הרב ואף שהט"ז בסי' ק"ה הביא מסקנת הרש"ל היינו מי שירצה להחמיר ולנהוג כמותו: ומה שהארכת בדברי הש"ך בס"ק ט"ו בענין בשר המלוכלך ליתא כלל דודאי לפי מה שרצה בתחלה לומר דמטעם דם בעין אתינן עלה לא היה צריך ס' רק נגד דם בעין לבד והש"ך הרגיש בזה בסוף דבריו וכ' דע"כ אורחא דמלתא נקט דהא קאמר כנגדו דהיינו נגד הבשר כו' אך מה שהקשו ע"ז דלמה מתיר ע"י צלי כיון דמלוכלך הוא תמוה דודאי אף על פי שמלוכלך בדמים הבשר והמים שנכבש בו בלי ספק שיש ס' נגד הדם בעין דהא כתב לעיל דחתיכה לבד ודאי הוא שלשים אף נגד המלח שעליו וא"כ מחמת הדם בעין אין כאן מקום איסור כלל שהרי בכל ענין הוא בטל בס' והש"ך נדחק לומר לפי שנשרה במים לא חשיב דם בעין ובאמת שא"צ לזה כלל (ועיין בסוף ס"ק י"ז מ"ש דלהמתירין אפילו מלוכלך כו') דהא המלוכלך נתבטל בודאי אלא דנקט מלוכלך אורחא דמלתא וגם דברי הש"ך שם שכ' ויש להתירו לצלי דבלא"ה יש מתירין לצלי כו' צ"ע דודאי אם הי' ההיתר לצלי אף אם נימא דכבוש כמבושל ממש לבלבל טעם החתיכה שפיר היה מקום לצרף דעת המתירין בלא"ה לצלי אבל באמת אי הוה אמרינן כמבושל ממש אין מקום להתיר לצלי כלל רק המתיר לצלי ס"ל הטעם שנפלט במים וחוזר ונבלע בתוכו ואוסרו ואינו יוצא ע"י מליחה כ"א ע"י צלי' ולפום הך טעמא פשיטא דאם יש במים ס' נגדו מותר אף בבישול וא"כ ממ"נ אם נתפוס עיקר טעמא משום שחוזר ונבלע יש להתיר בפשיטות שיש ס' אף בבישול ואם באנו לחוש לדעת הסוברים טעמא משום דמבלבל ולא מהני ס' להתיר אותה חתיכה א"כ גם לצלי אין היתר ולא שייך בזה צירוף היתרים כיון דאין כ"א מתיר בפ"ע כ"א בחדא טעמא תלוים. שאלה כט שאלה חלב מהותך או חמאה שנפל ע"ג בשר צונן והחלב או החמאה היו חמין ושוב נתקררו אלא שעדיין הי' נמוסים כמים בעת נפילתם ושם על הבשר נקרשו מה דינם. גם איך הדין בדם לח שנפל ע"ג ונתיבש ונקרש אם די בהדחה ושטיפה לבד או לא: תשובה הנה בחולין דף ק"ז לענין בשר וגבינה צוננין הנוגעין זה בזה אמרינן דדי בהדחה והכי פסקינן ביו"ד סי' צ"א ונראה דאפילו הי' מונח איסור שמן ע"ג היתר די בהדחה וכן יש להוכיח מהא דאמרינן דף ל"א לסחוף אינש כפלי כו' ומבואר שם בת"ש וכל הפוסקים דבנצטננו מותר להניח והיינו משום דא"צ אלא הדחה בעלמא ולא חיישינן שישכח מלהדיח כיון דבשר אורחי' להדיח וע"ש בת"ש שהביאו ראי' מקרא דוישימו החלבים על החזות ונראה כוונתם דעכ"פ מוכח מקרא דבצונן אין לחוש דדאיב תרבא ובלע בישרא דאל"כ אף מן התורה היה מקום לאסור וכיון דאזל לי' חשש בליעה ואין מקום להצריך רק הדחה ממילא דאף לכתחלה שרי לעשות כן על סמך שידיח אח"כ אף לדידן דגזרו רבנן על לכתחלה דהדחה בעי ושמא ישכח מלהדיח מ"מ הא בשר חי אורחא בהדחה וליכא למגזר