בית אפרים יורה דעה עה

ואשתכחי כולהו דצמקו הריאה דידהו עכ"ל וא"כ פשיטא שיש בזה משום צער ב"ח וגם יש לחוש כיון שיוכל לבא מחמת זה לידי צימוק הריאה והו"ל צמקה בידי אדם דטרפה ואף לפי מ"ש בספרי דאם שחטו לפני' ונרתעה צריך בדיקה מצימוק ואם לא בדק יש להכשיר והבאתי ראיה מחולין דף ל"ב לענין פרה אדומה שחטה ושחט בהמה אחרת עמה כו' מ"מ פשיטא דאין לעשות כן לכתחלה שאפילו תאמר דדוקא נרתעה בעינן מ"מ מאן מפיס אם נרתעה אם לאו ואין משגיחין בה כל עיקר ומכ"ש לפי מ"ש דמשמע מבה"ג דלא בעינן למידע הכי אלא דסתמא הכי ע"ש ואף שיש מקום לומר לפי מ"ש הרשב"א בשחטוה מיד אין לחוש שמא צמקה הריאה לשעה קלה הרי אא"ז הוכיח מדברי בה"ג שחולק על הרשב"א בזה וכ' דאפשר שהבע"ח יתקלקל כמו רגע לאין מרפא ונראה שזה תלוי בשני התירוצים שכתבתי בספרי סי' ל"ו ס"ק ר"ד ליישב דברי הרשב"א שלא יסתרו דברי בה"ג שלפי התירוץ הא' שכתבתי דאעפ"י שישנו במציאות שלשעה קלה תיצמוק הריאה מ"מ היא מלתא דלא שכיחא י"ל שלכך אין חוששין בזה לחשש צימוק כיון ששוחטים מיד ולפי תירוץ השני שכתב לחלק דהרשב"א לענין צימוק בי"ש קאמר אבל בצימוק בידי אדם כיון דחזינן שחרדת אדם יתן מוקש להצמיק באופן דלא הדרא בריא אלמא שחרדת זו פועלת ביותר מהניא נמי להצמיק אף לשעה קלה א"כ פשיטא שאפילו להרשב"א יש לחוש בזה ומכ"ש לדעת אא"ז דס"ל דאפשר שיתקלקל הבע"ח מיד וגם נלענ"ד דאף הרשב"א לא קאמר אלא לענין אי אשתכח השתא דצמקה אף עפ"י שקרוב לשחיטתה הופחדה בי"ש אין תולין שלשעה קלה תיצמוק ויהיה נראה הצימוק לעין. אבל לענין שניחש שמחמת הפחד באה לידי חולי צימוק אין בזה מועיל מה ששוחטים אותה מיד דכיון שאנו באים לחוש דעייל בה פחדא שתצמק אף שאינה צומקת מיד טרפה שבטרפות כזה אנו דנין ע"ש סופו וכדאמרינן בכמה טרפות שמטריפין לפי שעתיד לינקוב וה"נ דכוותיה (ולפי זה צ"ע בצמקה הריאה לענין דין החלב והגבינות כיון שא"א לומר שצמקה סמוך לשחיטה וכמ"ש לענין סרכא ועיין מה שכ' בק"ה סי' ל"ט ס"ק קצ"ה ובק"ה שם ראיה ך"ו ע"ש ודין צמקה הריאה דטרפה אין בו חילוק בין בהמה לעוף כמ"ש ס"ס ל"ה שאין חילוק בין בהמה לעוף בענין טרפות הריאה מחמת נקב וחסרון רק שאין לו אונות ואם ימצא אין להם מנין ידוע וע"ש מ"ש בספרי סי' ל"ט ס"ק ב' לענין סרכות ובהיותי בזה עלה במחשבתי במה דקשיא להו להפוסקים והמפרשים בהא דפריך האי חסרה ה"ד כו'. והקשו דנוקמא דחסר אונא והב"ח סובר דבאמת חסר אונא משלים לח"י טרפות והארכתי בזה בק"ה בכמה ישובים למה לא משני הש"ס הכי ובאמת יש לומר דכיון שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף אם כן לא הוה בעי לפרושא בחסר אונא דטרפותו לא שייך בעוף והוא נכון לכאורה וכמדומה שלא דברתי מזה בספרי ואין פנאי לעיין בזה כעת) ולכן נלענ"ד שאף שאין בידי להחמיר להצריך בדיקה כה"ג אפילו בבהמה ומכ"ש בעוף שקשה הבדיקה וכדיעבד דמי מ"מ לכתחלה יש ליזהר בין בעופות ובין בבהמות שקושרין שוורים הרבה בבית המטבחיי' שלא יראה האחד בשחיטתו של חבירו ובפרט כי הוגד לי ושמעתי כי הם מרגישין מאוד כשמובאים בבית המטבחיים ותפול עליהם אימתה ופחד ונרתעי' מאוד ובזה לבד אין חשש דאיהו מבעית נפשי' אבל מ"מ צריך ליזהר שלא יראה האחד במיתת חבירו שיש בזה משום צער בע"ח ומשום חשש צימוק הריאה כמ"ש וכ"ז אפי' כששוחטים זה אחר זה מיד שיש מקום קצת קולא מחמת סברת הרשב"א שלא תצמיק לשעה קלה מ"מ צריך ליזהר מטעמא דכתיבנא אך מה שנוהגין כשהשוחט קרוא אצל בעלי בתים לשחוט לצורך סעודת חתונה או מילה ולפעמים מזדמן שקובעים מקום לשחיטתו אצל הכלוב מלא עוף ולוקחים מהם ושוחטים כל הצורך ומשאירים בכלוב כמה עופות שאין שחיטתן אלא אחר כמה ימים בזה יש חששא ביותר מחמת צימוק כיון שאין בזה מקום קולא כלל ואף בדיעבד יש מקום להצריך בדיקה ובפרט כי לפעמים יארע שרואים שהם מרתיעים וכמפני חרבות נדדו הלכו ובורחים ממקום למקום ועכ"פ יש ליזהר בכל זה בכל גווני. ולפי שידעתי כי כ"ת ירא וחרד על דבר ה'. אמרתי להודיע. אשר ידע להזהר עוד: ומה שמסתפק ושואל בדין החלחולת שנמצא בה רקבון בכל היקפה כשיעור ג' או ד' אצבעות בקצה הסמוכה לפי הטבעת לפי שטעם החלחולת שניקבה מחמת סתימת הירכים ואמנם אינה דבוקה בכל מקום רק בצד הסמוך לשדרה אבל מצד השני הסמוכה לשלחופית אינה נדבקת כלל וכן היא בפרה היא מובדלת מהאם שהוא בית הרחם שלה וא"כ י"ל שאינה כשרה בנשאר כדי תפיסה או שמא כל מקום שהוא בין הירכים כשר' היא אף במקום שאינה דבוקה ממש והאריך בזה ממשמעות לשון רש"י והפוסקים והנה הר"ן שם כ' וז"ל מקום הדבוק ברובו מקום שהיא דבוקה בירכים לא מיתסר אא"כ ניקב רובו ושלא במקום נקב במשהו כו' והלכתא כר"נ דבמקום הדבוק אפי' ניטל כולו כל שנשתייר בו כדי תפיסה כשר הלכך ההיא דזעירא למעלה ממקום הדבוק מתוקמ' ובמשהו כשר עד דאיכא רובא עכ"ל והדברים מתמיהים ובהגהות וביאורים להר"ן אשר כתבתי בימי חורפי דרך למודי כתבתי וז"ל בר"ן חולין דף רס"ו ע"ב בחידושי אנשי השם סק"א דבריו תמוהים בעיני ומצאתי בארוך שתמה עליו והב"י סי' מ"ו רוצה לפרש דברי הר"ן דס"ל למעלה ממקום הדבוק במשהו כשר עד דאיכא רובא והב"ח תמה עליו דא"כ פרשו נופל לחלל הגוף ולולא דבריהם הי' נלענ"ד בפירושו שהר"ן לעיל מיני' כתב וז"ל וכמה מקום בחלחולת מעמידים היריכי' לדון בו דין זה כו' ועלה קאמר מקום הדבק ברובו כו' ואי ס"ד דליכא בין הירכים רק מקום הדבוק הו"ל לומר מה שיש בין הירכים דהא מה שאינו בין הירכים פשיטא דלא שייך לומר שהירכים מעמידים וכקושיית הב"ח דהא פרשו נופל לחלל הגוף אלא ע"כ דבאמת יש הרבה מהחלחולת שהוא בין הירכים אלא שקצת ממנה דבוקה בין הירכים וקצתה אינה דבוקה בהם ועכ"פ לא שייך לומר ששותת לחלל הגוף שבאמת בין הירכים הוא ובההיא קאי זעירי דניקב כשר עד דאיכא רובא מההיא דבין הירכי' ואינה כנלענ"ד ועיין בארוך מש"ך שדבריו דחוקים קצת ולפי פירושא הי' יוצא דין חדש מדבריו של הר"ן ועיין באגודה שכ' סתם חלחולת שניקבה ולא חילק בין מקום הדבוק והוא תמוה שסתם הדברים ע"כ שם ומתבאר מזה לפי מה שפרשתי בר"ן כל שהוא בין הירכי' אף במקום שאינה דבוקה ומחוברת ממש כשר ואף דהר"ן מיירי לענין אורך החלחולת שנראה שבתחלת כניסתה לבין הירכי' אינה דבוקה ומכשיר עד רובו כיון שעכ"פ כבר היא בין הירכי' ואין חשש שפרשו שותת לחלל הגוף דון מינה גם בהיקפה של החלחולת שהעיקר היא שבמקום שכבר התחילה לידבק בין הירכי' מכשירים אפי' ניטל כולו כשנשאר כדי תפיסה ומ"ש הר"ן מקום שהוא דבוקה בירכים לא מתסר כו' אין מדייק על הדבוק כ"א על המקום שהמקום שמתחיל הדבוק בין הירכים כשר לאפוקי למעלה ממקום זה שאף על פי שגם הוא בין הירכים לר"י במשהו ואנן קי"ל כר"נ בהא ועתה מצאתי בשו"ת מקור ברוך להגאון מוה"י ברוך קלע"י סימן ט"ו תשובת הגאון מוהר"ר אהרן הכהן שכ' בארוכה לפרש הר"ן על דרך שכ' וז"ל דר"י ור"נ באו לפרש דברי זעירי כו' ומ"מ סובר ר"י שלא כל המקום מציל ומגין לנקב אלא מקום שהחלחלול' דבוקה ממש אבל שלא במקום הדבוק אעפ"י שהירכים מעמידים אותה כיון דאינה דבוקה ממש בירך אלא שעוברת בין הירכים כו' ור"נ פליג עליו כו' ומאחר שהוא אומר מקום הדבוק אפילו כולו מותר ממילא נשמע כי דברי זעירי הם שלא במקום הדבוק ובמקום שהירכים מעמידים אעפ"י שאותו מקום רחב מ"מ מעכב שלא יחזיר הריעי לאחוריו כו' ושמחתי כמוצא שלל רב שמצאתי רב מובהק כדברי וע"ש שכ' ועוד יש לפרש פי' שלישי דמקום הדבוק קורא מקום הדבוק בין הירכים אבל יש לדעת שאין הירכים מעמידים אותה מכל צד אלא מלמטה ומן הצדדי' אבל כלפי מעלה לית בה הגנה כ"כ כיון שאינו דבוק