בית אפרים יורה דעה עד

בריעותא דבועא או סרכא תלויה וכדומה אבל במ"נ התם מיירי שהריעותא השניה שהיה יתרת קרוב להפיצול ופשיט דמחמת ריעותא דיתרת אין מקום להוציא מדין נחלק ולומר שהיא פיצול מקמא רק הדבר מבואר שטעמא שהגם שנחלק מ"מ ריעותא הוי ומכ"ש פיצול מגבה עם גומא דהוי ריעותא: ומ"ש כ"ת ראי' מש"ך ופר"ח דמכשירי בקצרה מהגומא ואפי' הט"ז דמטריף אינו מטריף רק מטעם דאין זה פיצול רק יתרת א"כ מוכח דפיצול לא הוי ריעותא דאל"כ הא הו"ל תר"ל דהא להרמב"ם חסרון מבחוץ טרפה והו"ל ריעותא והפיצול מצטרף להיות תר"ל והדבר פשוט דאין מזה ראיה כלל דהא ודאי מה דחדית לן אא"ז לצרף חסרון לריעותא לפי שהרמב"ם מטריף היינו בענין שלהרמב"ם יש להטריפה מחמת החסרון ואף שאנו מכשירי' יש להטריף אם יש עוד ריעותא מטעם תר"ל אבל אם החסרון הוא בענין שי"ל שגם להרמב"ם לא מיקרי חסרון פשיטא דלא חזי לאצטרופי החסרון הזה לריעותא כלל ומעתה פשיטה שלדעת הש"ך ופר"ח שמכשירים בקצרה מהגומא היינו כמ"ש אא"ז שהפיצול לא גדל כ"כ כמו הגומא מחמת חלשתו וא"כ לא מבעי' למאי דמשמע מהפרי מגדים דמפרש שי"ל שעתיד למלאות הגומא ומהאי טעמא מיקל אף בחסרון מבחוץ דלא הוי תר"ל דכיון שהטעם שמכשירים ע"ש סופו שיגדל וימלא הגומא ולולא זה אף בלא דעת הרמב"ם היינו מטריפין בקצרה מהגומא דכיון שאינו ממלא הו"ל יתרת וכשאנו מכשירים ואומרים שעתיד למלאות הגומא כשרה אף לדעת הרמב"ם שהרי אין חסרון אלא בית קבול העשוי למלאות ודנין ע"ש סופו ורואין כאילו כבר מילא הגומא א"כ אפס מקום לחשבו תר"ל מחמת צירף דעת הרמב"ם בחסרון שהרי גם להרמב"ם כשר שאין כאן חסרון כלל אלא אפי' למאי דכתיבנא בספרי ס"ק ע"ג שכוונת אא"ז שפיצול אינו גדל לחולשתו כמו הגומא ולעולם לא יתמלא ע"ש (וכן עיקר כי המשבצות העתיק מדברי הת"ש והפיצול לא גדל עדיין כ"כ כו' ותיבת עדיין הוסיף כי בת"ש ליתא) מ"מ י"ל דגם הרמב"ם שחושב חסרון לסוג טריפות בפ"ע היינו כשהוא חסרון בלא פיצול דכיון שנבראת חסירה קלקול היצירה יש כאן משא"כ בזה שאין החסרון בתולדה רק ע"י שנתפצל מן הריאה השלימה שהוא לפעמים בדרך גידולה בשביל שהפיצול לא גדל מחמת חולשתו למלאות הגומא אינו נכנס בסוג חסרון מתולדה רק אם הוא חסרון ויכול להניח בתוכו כאצבע כתבתי שם להטריף כיון דאף אם היתה שלימה במקום הפיצול היינו מטריפין וכמ"ש אא"ז בת"ש שם ובחסרון ככף כפופה לאו מטעם הרמב"ם היינו מטריפין ולכן אע"פ שבזה רגלים לדבר שהחסרון נעשה ע"י הפיצול שלא גדל כ"כ מ"מ תר"ל הוי כיון דבקצרה מן הגומא עצמה יש פוסקים שדעתם להטריף וכמ"ש שם אבל אם לא היה החסרון כ"כ אין לעשות תר"ל מן הפיצול והחסרון דחדא מלתא היא שהחסרון מחמת הפיצול הוא וכה"ג אפשר דגם הרמב"ם מכשיר ועיין מ"ש בחיבורי סי' ל"ו ובתשובות שם סי' ך"ג מ"ש לאחי החריף מו' סענדר ז"ל וגם בק"ה שם דחסרון שהוא ודאי בתולדה אין מצטרף לתר"ל כיון שהרמב"ם אין טרפותו מטעם נקב רק חסרון סוג בפ"ע ע"ש א"כ פשיטא דכאן בקצרה מהגומא אין מקום לצרפו בתר"ל וגם שי"ל דשמא עתיד ליגדל ולמלאות הגומא וא"כ אין כאן ריעותא רק מצד הפיצול ואין להטריף רק בחסרון כשיעור וכמ"ש אבל מ"מ אין להביא ראיה מזה לומר דפיצול עם סרכא תלוי' או שאר ריעותא שהוא מחשש נקב אין בו משום תר"ל דז"א דמה שנתפצל ודאי שינוי בריאה היא וריעותא הוי ומ"ש מע"ל להוכיח דאין לחשוב פיצול לריעותא מיתרת שפת יתר הוא דלאו משום ריעותא לחשבו ליתרת אתינן עלה רק מחמת השינוי של הפיצול עצמו ולדון בפיצול דין היינו רביתי' זה שיבוש דאע"ג שנמצא כן לפעמים אין זה בכלל היינו רביתייהו וכמבואר בדברי אא"ז ובספרי באורך והיכא דאיתמר איתמר וכבר כתבתי שאין לך רגילות בריאה כבועות ולפי שאנו רואין שהי' איזה קלקול ושינוי במקום זה חוששין לה ומה"ת לא ניחוש גם בזה שהפיצול לא הי' מחמת טבע רק מחמת קלקול והסרכא תלוי' מעידה עליו ועיין בספרי ס"ק ע"ז מ"ש בענין פיצול מקמא ארוך מהגומא אם יש בו משום תר"ל ומה שכתבתי שם ועוד שיש כאן תר"ל כוונתי כיון שיש מקום לדונו לפיצול מקמא מצטרף ג"כ מה שיש תר"ל אפי' תאמר דיתרת הוא ריעותא דיתרת מקמא וריעותא דחסרון מבחוץ אבל אין מקום לדונו לפיצול שנראה מענינו שהוא יתרת בשביל הך תר"ל לחוד אין לפסול דלא חשיב תר"ל כה"ג ע"ש שקצרתי במובן: ומ"ש כ"ת ממה שכ' בס"ק פ"ג בענין סרכא תלוי' מבועא שבגומא שנופל עליו הפיצול כו' שם א"ש כמ"ש דאפי' את"ל דחשבינן להבועא ריעותא שאע"פ שמתכסה ע"י הפיצול מ"מ ל"א חסרון מבפנים אין מקום להטריף משום תר"ל כיון שאף אם הי' שם נקב במקום הריעותות יש להכשיר מחמת סתימת הפיצול וכמ"ש שם כיון שבפיצול עצמו אין מצורף אליו ריעותא אחרת משא"כ אם ריעותא דסרכא תלוי' בפיצול עצמה שפיר הוי תר"ל מחמת ריעותא דהפיצול אע"פ שבלא ריעותא אחרת מכשירין וכמו בועא וגבשושית וכיוצא בו אע"ג דבלחודי' כשר ריעותא מיהא הוי: שוב ראיתי שהדבר מבואר בלשון אא"ז בשמ"ח סעיף י"ח במ"ש שם דאם גבוה קצת אפילו אין גבהותה כט"ד רק שכל הפיצול כט"ד טרפה דכיון שנתפצלה מהריאה ואינה מחובר כהוגן והבליטה גורם שתתחכך בצלעות קצת איכא תרי ריעותא שתתפרק כו' הרי מבואר דחשב ליה ריעותא מה שהוא מפוצל ומ"ש ואינו מחובר כהוגן לישנא קיטא נקט ור"ל שחתיכה זו אינה מחוברת לריאה כדרך כל שאר הריאה שמחובר ממש וזה נתפצל משם והו"ל ריעותא והזכרתי לשון זה בספרי ס"ק ע"א וכ"כ להדי' בת"ש ס"ק ך"ג שכתב דלא דמי ליתרת פחות מט"ד שהיא דבוקה ומשורשת יפה אבל זו כשמתחכך אפי' קצת תתפרק כיון שכבר התחילה להתפצל ועפי"ז הם דבריו בשמ"ח שם דאיכא תרי ריעותות ומטעם זה מטריף אפי' אם היא גבוה באמצעה כגבשושית ואינה חדה ודוקא שוה ממש בעינן והיינו משום דענין הפיצול בעצמו ריעותא הוא וא"כ פשיטה דסרכא תלוי' מתוך הפיצול גרע מגבשושית בתוך הפיצול וחוששין לו שמא בחיי' הי' הפיצול מבחוץ נתחכך בצלעות וניקב' ולא הית' מכילה הרוח בקרבה ודחפוה הצלעות לתוך גומא והא קמן שיש כאן סרכא תלויה או בועא ואם היה דין הפיצול שוה לשאר מקומות שבריאה למה נטריף מחמת הגבשושית ומכ"ש כשאין בו גבהות כט"ד דמה"ת לומר שיתפרק ע"י חיכוך כיון דבשאר מקומות שבריאה אין חוששין לו אלא ע"כ דבמקום הפיצול שאני וכיון דהלכה רווחת היא בפיצול בגומא אם אין שוה ממש לשאר הריחה מטריפין וע"כ דהיינו כמ"ש אא"ז דמקום שהפיצול שם היא ריעותא וא"כ פשיטא דבכל ריעותא גמורה שמצטרפת אליו היא טרפה. ואני תמה על כ"ת ששגור בפיו דברי אא"ז בשמ"ח ות"ש ואיך נעלם ממנו כל זה ונלענ"ד ברור דבפיצול מתוך גומא וריעותא גמורה הפיצול יש להטריף ואין להכשיר רק באונות שנתפצלו ברחבן או בעוביין ושורש אחד להם או ביתרת על אונא עליונה של ימין שהעידו להכשיר בנתפצל ואין זה בכלל ריעותא כלל אבל פיצול מתוך גומא ודאי הוי ריעותא לא משום חשש יתרת אלא משום קלקול ושינוי בריאה ולכן בהצטרף אליו עוד ריעותא טריפה: ואגב אורחא אמרתי להודיע אשר ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה בדבר ההוה ורגיל שהרבה בני אדם באים אל השוחט אוחזים עופות בידיהם ועומדים סביב וסמוך לו ממש טפחו של זה בצד טפחו של זה בכדי שמיד שיגמור שחיטת עופות של זה יתחיל בשלו ובפרט בערב יוה"כ בשחיטת הכפרות שמרבין העם להביא ואין זה נכון כי יש בזה משום צער בעלי חיים דיש סוברים צב"ח דאורייתא ואף הסוברים צב"ח דרבנן איסורא דרבנן איכא ואין לך צער ב"ח יותר מזה ופשיטא שאין לומר דהעופות לאו בני הרגשה נינהו שהרי מבואר בסימן ל"ו דלפעמים צמקה הריאה מחמת ששחטו אחרת לפני' וכן הוא בבה"ג הביאו אא"ז בת"ש שכתב הוה עובדא ונכס טובחא כמה חיווי באנפי הדדי