בית אפרים יורה דעה עג

בין עור לבשר ועיין בהגהת או"ה שבסוף הספר סימן ח' ציין בראשי הבהמות כו' ובזה א"צ שיפרשו לאויר העולם דמאחר שגדלים באיסור אמ"ה הוו שרץ גמור והילוך הבהמה הוי ריחוש דידהו וגם קי"ל דא"צ לריחוש אלא ר"ל שדרכן לרחוש על הארץ למעט הגדלים בדבר שאינו מחובר עכ"ל וזה צ"ע דהא בראשי הבהמות איכא נמי טעמא דמעלמא אתו וכמ"ש באו"ה בפנים וא"כ פשיטא דאסור דכבר ריחש ובא לשם מעלמא וצ"ל דקאי אדלעיל מיניה לומר דאף הנמצא בבשר עצמו או בין עור לבשר שכתב דאסורין שנתגדלו באיסור אמ"ה א"צ לרחוש ומ"מ צ"ע דמדבריו מבואר דמאחר שגדלים באיסור אמ"ה הוי שרץ דהילוך הבהמה הוי ריחוש וארכבה אתרי ריכשי דבש"ס משמע דעיקר האיסור הוא משום אמ"ה דבאיסורייהו קיימן אע"ג דלא בעינן בזה פרסות וכמ"ש התוספות מ"מ אהדרא קרא לאיסוריה דכתיב ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה ואין האיסור משום שרץ כלל וגם שאין טעם לדבר לומר מאחר שנתגדלו באיסור אמ"ה אסור משום שרץ (ומ"ש דהילוך הבהמה הוי ריחוש קשה דא"כ בדגים נמי נימא הכי ולתסור משום שרץ) ועיין בפ"מ שכתב שהנך תולעים שאסירי משום אמ"ה אסור להושיטן לב"נ וצ"ע. וגם מ"ש באו"ה וגם קי"ל דא"צ לרחוש כו' צ"ע דאטו בהמה מחוברת היא ולא גרע מכמהין ופטריות שכתב אח"כ דלא חשיב מחובר לענין זה ע"ש. וגם בפר"ח ס"ק מ"ג כתב וז"ל לא משום שרץ מתסרו דהא בהמה כפירי בתלוש דמי וכל שלא פירש הו"ל למשריי' אלא טעמא כדאיתא בש"ס כו' ואלו שלא נשחטו באו מאיסור אמ"ה כו' וצ"ע ואין להאריך: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה כו שלום וברכה לכבוד ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה. נבון וחכם השלם כש"ת מוהר"ר ברכי' בירך נ"י: ע"ד שאלתו אשר שאל כענין. בפיצול מגבה עם עוד ריעותא שמצא בשחיטת חדשים מקרוב דמחשב תר"ל ובספרי לא נזכר מזה. אהו' האמת אגיד כי בקונטרס תר"ל לא כרוכלא חשיבנא רק מה שעלה בלבי אז לחדש דבר והשאר סמכתי על המקומות המפוזרים בספרי כאשר כתבתי שם בקונטרס תר"ל סעיף ס"ט וגם הדין הלז אע"ג דלאו בפירוש איתמר מכללא איתמר ובעזה"י ליכא מידי דלא רמיזא בספרי. ויראה כ"ת במ"ש בסי' ל"ט ס"ק צ' באונה עליונה של ימין שנתפצלה ויש יתרת ע"ג והיא דבוקה לגרגרת לא מחשב תר"ל דהיתרת לא מחשב ריעותא כיון שהעידו עלי' שדרכה ליפצל ע"ש ומינה בפיצול ע"ג הריאה וגומא תחתי' שאין זה דרך הריאה ובודאי איזה סיבה גרם לה שתתפצל או מחמת חולשת וקלקול היצירה אע"ג דכה"ג כשירה היא לפי שאין זה יתרת שבשר הגומא הוא וגם אין עתידה להתפרק מ"מ היא יתרת מקמא ויתרת בדרי וגבשושית נמי קי"ל דכשר ואפ"ה כיון ששינוי הוא משאר הריאות מחשב ריעותא וחזי לאצטרופי לריעותא אחרת למהוי תר"ל אע"פ שאלו ודאי שהיו כן מלידה ומבטן וי"ל דהכי רביתייהו ומכ"ש בפיצול עם גומא דודאי מחשב שינוי בריאה וכמ"ש להדי' בספר לחם חמודות אהא דפיצול מקמא טריפה וז"ל ויתכן זה אפי' למכשירי' יתרת מקמא דהכא שאני הואיל ומוצאין גומא בריאה אין זו יתרת אלא שינוי שנשתנה בריאה עצמה ואם יש לחוש שסופו להתפרק טריפה כו' ע"ש מבואר מדבריו דודאי כל פיצול עם גומא שינוי שנשתנה בריאה הוא בין אם הוא מגבה או מקמא אלא דמגבה לא איכפת לן בשינוי זה כיון שעכ"פ אינו עתיד להתפרק משא"כ מקמא שיש לחוש שסופו להתפרק והדברים מוכרחים לענ"ד שאם נאמר דפיצול עם גומא הוה רביתייהו דריאה ואינו שינוי אין מקום לחלק בין מגבא למקמא דכיון דרביתי' דריאה בהכי להתפצל מבשרה ולהיות גדל כך עם גומא תחתיו גם במקמא יש להכשיר ועיין לעיל סי' י' באמצע התשובה מ"ש בזה) ומ"ש הרמ"א הטעם לפי שנופל למטה. והט"ז הוסיף ביאור דכיון שהתחיל להתפצל סופו להתפרק לגמרי אין זה מספיק דלמה נאמר כן בדבר שהוא דרך גידולו והרי כל האונות תלויות ועומדות באויר והרוח מעמידן וכן היתרת מקמא ולמה יגרע הפיצול הזה כיון דאורחא דריאה בהכי להתפצל ולהיות גדל בגומתו והרוח הנושב בו מעמידו וזה באמת דעת מח"ב שכתב וז"ל ועוד דסברא נותן להכשיר בפיצול יותר מביתרת ואפילו מאן דפוסל ביתרת מקמא איכא למימר דמכשיר בפיצול דהא מפוצלת היא מן הריאה עצמה כו' ע"ש ור"ל שיש מקום לומר דפיצל כיתרת לענין שאין לחוש לו שסופו להתפרק דרביתי' בהכי כמו יתרת ואיכא למימר נמי דעדיף מיני' דביתרת י"ל כיון דלאו בדרי הוא כנטול דמי וטריפה אף בלא טעם סופו להתפרק משא"כ בפיצול דעכ"פ לא שייך ביה דין יתר כנטול דמי דהא חזינן דמן הריאה עצמה היא וע"ש שכ' דרמ"א קאי לדעת המחמירים ביתרת מקמא וסיים בה ומ"מ אם שעת הדחק הוא ילך אצל חכם אולי ימצא מקום להתירו ור"ל מחמת הסברא שכ' מתחלה בפיצול עדיף והיינו מטעמא דכתיבנא דס"ל דפיצל ג"כ אורחא בהכי ואין חשש פירוק אע"פ שאין לו מקום לנוח בגומא ואמנם לדינא לא קיי"ל כוותי' שהוא ז"ל כ"כ לפי שלא הי' לפניו ספר הד"מ שמבואר דמגבה דמכשירין לפי שהוא נח בתוך הגומא שתחתי' משא"כ מקמא שהגומ' היא למעלה ממנו אף להמכשירים יתרת מקמא מטריף בזה אבל לא עלה על הדעת לומר דרביתי' בהכי ולולא שכ' הב"י בשם מ"כ וכ"כ מהרי"ו בבדיקות להכשיר בפיצול וגומא תחתי' אם הי' בא לפנינו כזאת אף אם היינו מדמי' שיוכל להיות שנתפצל ונח בגומא אך אעפ"כ לא היינו עושין מעשה שהרי שינוי גדול יש כאן ושמא נעשה ע"י מעשה וקלקל שבריאה שנפרד ממנה החתיכה שנתפצלה ושוב קרם עליה עור מחמת מכה אך הואיל שהב"י מ"כ להכשיר אין ספק שקבלה היתה בידם דשכיח כה"ג לבא בדרך הכשר אבל מ"מ אין לומר היינו רביתיי' ולהוציאו לגמרי מכלל ריעותא ועיין בכנה"ג שבשו"ת מבי"ט כ' דין זה דהמ"כ שהביא הב"י בשם מהר"מ מרוטנבורג וכ' דדוקא בפחות מכט"ד והכנה"ג השיג עליו דבליכא ט"ד אף בלי גומא כשירה והכשר דגומא היינו אפילו בדאיכא ט"ד והזכרתי מזה בספרי ג"כ ופשיטא דקי"ל דלא כהמבי"ט בזה אבל עכ"פ חזינן בהמבי"ט שאינו תופס היתר דמחמת גומא להיתר פשוט והיינו דודאי הוי ריעותא ושינוי בריאה וכמש"ל בשם הלחם חמודות וא"כ נראה דאם יש עוד ריעותא מצטרפינן לי' לתרי ריעותא ולא עדיף מבועא דכשר מדין הש"ס ומצטרף לריעותא אע"פ שרגילות להיות בועות בריאה מצטרפין הריעותות אחרת לומר שמחמת נקב נעשה וה"נ תלינן שמחמת חולי ומכה שבריאה נתפצלה החתיכה ההי' ויגיד עלי' ריעו הריעותא השני' הנמצאת שמה: וראיתי בשו"ת מאיר נתיבים סי' מ"א שכ' בריאה שנתפצלה האונ' וכ' שאין לדונו לפיצול מקמא אלא לנחלק כל שנראה לעינים שדומה לתמונות נחלק ומ"ש מכ"ת דזולת הפיצול יש כאן יתרת וכוונתו לדונו בדין תר"ל יראה ג"כ להקל כיון שאינם סמוכים שמפסיק ביניהם בשר ריאה חזק ובריא כו' ע"ש והנה מ"ש להכשיר מדין נחלק לא ירד בני עמו כאשר כבר מלתי אמורה באורך בספרי ובכמה תשובות כידוע למע"ל ומ"ש אם הוא בתמונת נחלק הנה בפוסקים לא ראינו כל תמונה דודאי כל שנפצל ונפרד זה מזה תמונת נחלק יש לו וכבר ביארתי בארוכה במקומו אך מ"ש לדון דין תר"ל מבואר דאף לפי מה שסובר שזה קרוי נחלק וכשר אעפ"כ הי' חושש לו אם יש עוד ריעותא אחרת עלי' או סמוך ממש וא"כ נראה דכ"ש בפיצול מגבו שנח בגומא נראה דטפי יש לחוש לו להצטרף ריעותא אחרת ואדרבה למאי דמכשיר נחלק ע"כ לומר שרגילות להיות מתחלק מתחלת ברייתו וא"כ פשיטא שיש מקום לומר דלא חשיב ריעותא ואפ"ה ס"ל דהוי ריעותא ומכ"ש בפיצול מגבה וא"ל דטעמא דידי' דמחמת ריעותא אמרינן שזה אינו נחלק רק פיצול מקמא וכבר התחיל להתפרק כאשר מורה הריעותא הב' אך ז"א דהתינח