בית אפרים יורה דעה עב

נדחה הך דכוורי שרי מהלכה אמנם הרשב"א בחידושיו הקשה על סה"ת וכתב דא"כ איכו השתא מורנא דכוורא דמשתרו היינו לאחר שחיטה א"כ גם דבשרא שרי ולענ"ד כמ"ש דסה"ת ס"ל דהך דכוורי שרי מדחיא קמי הא דפסיק והלכתא קוקאיני אסירי ואע"ג דהך דכוורי שרי לבתר הכי איתמר מ"מ הא דפסיק והלכתא הוא עיקר. ובילקוט פ' שמיני איתא והלכתא קוקיאיני אסירי מ"ט מינם ניים ועייל באוסיי' אמר רבינא לאימי' איבלע לי' כו' והשמיט הך דמורני דבשרא כו' נראה שסובר ג"כ דכיון דאמרינן קוקיאיני אסירי מדחיא לה הך מהלכה אלא דמ"מ מייתי הך דרבינא לפרושי קראי הך דואת נבלתם תשקצו אמנם יכול להיות דהשמטת הדפוס הוא: והנה הערוך ערך מראנה כתב דמראנה דבשרא אסירן דכוורא שריין פי' תולעים שהתליעו הבשר או הדגים שרו. ובתשובה סי' כתבתי שט"ס יש כאן וצ"ל דבשר אסור ודגים שרי והלום ראיתי שי"ל בכוונתו דס"ל דמאי דקאמר רבינא לאימי' אבלע לי ואנא איכול היינו אתולעי' שבבשר ג"כ והיינו היכא שהתליע לאחר שחיטה ואע"ג דאמרינן דבשרא אסירי הערוך בפירושו נקיט כפי מה דקי"ל לדינא להתיר בין בבשר בין בדגים ומה שמכריחני לפרש כך הוא השאלתות פרשת שמיני שכתב וז"ל ואלו שרצים דגדלו מאוכלא ומשקה הנהו לאו כשרצים דמי אלא כאוכל ומשקה דמי כגון בשרא וכוורא דאתלעי שריין כדאמר רבינא לאימי' אבלע לי ואנא איכול כו' אמר לי' רב משרשי' ברי' דרב אחא בר נפחא לרבינא והתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות הדרנין כו' אמר ליה הכי השתא התם בהמה בשחיטה משתריא כו' אבל בשר ודגים כי גדלי היתרא הוא כו' עכ"ל נראה מדבריו דס"ל שחילוק הש"ס הוא דהך דדרנין מיירי בחיי הבהמה ורבינא מיירי אף במורנא דבשרא הנעשה לאחר שחיט' וגם בה"ג דף קל"א כתב כלשון השאלתות וז"ל ואלו שרצים דגדלין כו' כגון בשרא וכוורא דאיתלעו שריין ואמר ליה רבינא לאימי' אבלע לי ואנא איכול דדמן אסירי דתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות דדמן שבהמה עכ"ל ומדבריהם נראה שרבינא חולק אהא דקאמר מעיקרא דבשרא אסורין והיינו אף לאחר שחיטה ורבינא ס"ל דשרי או אפשר דלא הוי גרסי תיבת אסירן ואפשר שכך היתה גרסת הערוך ג"כ ותיבת אסירן שבערוך הוא ט"ס וזה שיטת הרמב"ם ג"כ דהש"ס מיירי לענין הנמצאים בבשר ובדגים לאחר שחיטה וכמ"ש ה"ה שם אלא דהרמב"ם גריס שפיר דבשרא אסורין ופוסק כן לדינא וכמ"ש ה"ה ע"ש: והנה הב"ח כתב בסי' פ"ד לתרץ דברי סה"ת דלא אסר אלא בנמצא בחתיכת דג דאיכא ספק דלמא מעלמא אתו באזניו ואח"כ נכנסו בבשר הדג מבפנים ולכן נמצאים בחתיכה אבל בנמצאים בין עור לבשר מותרין וכן מוכח באו"ה שכך הוא דעת הש"ד כו' ע"ש ולענ"ד אין זה במשמע לא בדעת סה"ת ולא בדעת הש"ד שהרי מבואר מדבריהם שהבאתי לעיל שהם מפרשים הך דאמרינן דכוורי שרי היינו ג"כ בנמצא בחתיכת הדג ולא נזכר בדבריהם הך מילתא דבין עור לבשר כלל ושוב אח"כ כתבו דהלכת' דאסור אף בחתיכה והיינו כמ"ש דס"ל דפסק הלכה הוא דאף דכוורי אסירי וא"כ מנין לנו לחלק בין שלימה לחתיכה וגם החילוק בין עור לבשר ובין נמצא בחתיכה צ"ע דכמו אם נמצא בחתיכה עצמו ע"כ לומר דמתחלה עייל באוסי' ואח"כ נכנס בבשר הדג מבפנים כמו כן יכול הוא לכנוס בין עור לבשר ג"כ אם לא שנאמר דהך שנמצא בין עור לבשר פירושו שאנו רואין שהעור והבשר שלם מכל צד א"כ ע"כ ששם נתגדלו ובאמת גם בנמצא בחתיכה בפנים והחתיכה שלימה מכל צד נמי דינא הכי ואמנם לענ"ד דהסה"ת והש"ד לא מיירי כלל מנמצא בין עור לבשר וכמש"ל דאפשר דס"ל דזהו מציאות רחוק הוא והלכך בכל גווני שנמצא בדגים חיישינן דמעלמא אתו ומשמע מדבריהם שאין היתר כ"א בנמצא תולעים בבשר וגבינה מחמת סירחון וגם לענ"ד מ"ש הב"ח דס"ל לר"ת דהא דמסיק תולעי' שבדגים מותרי' היינו דוקא כשנמצאו התולעי' כשהדג שלם בין עור לבשר דודאי הוא דלא אתיין ליה מעלמא אבל אם נמצא כך מונח בחחיכה יש לחוש שמא נכנסו באזניו ואח"כ נכנסו בבשר הדג מבפנים ולכן נמצאו בחתיכה ואסורים מספק וכ"כ בספר התרומה סימן ל"ו והכי מוכח מתוך דברי האו"ה שער מ"א שכך הוא דעת ש"ד לחלק בין דג שלם לחתיכת דג והיינו כדפרישית כו' עכ"ל ולענ"ד תמוה דבאמת כוונת סה"ת אינו לחלק בין שלם לחתיכה דמתחלה כד נקיט הא דכוורי שרי נמי נקיט חתיכה וכן הש"ד ובין עור לבשר לא הזכירו כלל וגם מ"ש בשם או"ה הנה אמת שכן הוא דעת או"ה לחלק בין שלם לחתיכה אבל נלענ"ד דלאו מטעמי' דהב"ח דא"כ מה טעם יש לחלק בין שלם לחתיכה דהא גם בשלם נמי איכא למימר שנכנס באזנו ומשם נכנס לתוך הבשר וע"כ עיקר החילוק הוא משום שנמצא בין עור לבשר א"כ גם בחתיכה יש לחלק כה"ג דאם נמצא בחתיכת דג בין עור לבשר כיון דליכא למימר דאתא מעלמא דרך אזנו ונכנס בין עור לבשר יש להתיר: ולענ"ד נראה מדברי או"ה דס"ל דדוקא בנמצא בין עור לבשר והדגים שלמים דאז ליכא חשש דלמא עייל באוסי' כיון שנמצא בין עור לבשר וגם אין לחוש דלמא אחר שנצודו נכנסו תולעים מעלמא בין עור לבשר דהא הדגים שלמים משא"כ הנמצאים אח"כ בחתיכה שלהן אף בנמצאו בין עור לבשר דאז אין חשש שמא באו דרך אזנו כיון שנמצאו בין עור לבשר מ"מ חיישינן שמא באו תולעים מעלמא ונכנסו בין עור לבשר אחר שכבר נחתך הדג הלכך אסור וז"ל או"ה אבל הנמצאים בגופי הדגים דהיינו בין עור ובשר כגון שדרך בקצת דגים אף התולעים עצמן מותרים כו' ודוקא שנמצאו בהן כשהן שלמים אבל הנמצאים אח"כ בחתיכה כתב הר"י מדורא קי"ל דכולהו אסירין בין הנמצאים בחתיכת דג וכ"ש בבני מעיים דאיכא למימר מעלמא אתו עכ"ל נראה שכוונתו כמ"ש דכיון שנמצאים שם אחר שנחתכו אמרינן דמעלמא אתו לאחר שנחתכו ונכנסו בין עור לבשר: אבל לענ"ד נראה דאין כוונת הש"ד כן לחלק בין שלימה לחתיכה ומ"מ אפשר דמודה באם נמצא בין עור לבשר דשרי ואפשר שהיה מתיר בכה"ג אף בחתיכה כה אלא דלא מיירי ממציאות זה שבין עור לבשר כלל דלסה"ת וש"ד הך דכוורי שרי מיירי בנמצא בחתיכה אלא דס"ל דלא קי"ל. הכי להלכה וכ"כ בת"ח שדעת השערים לאסור בכל ענין אף הגדלים בין עור לבשר וכן מבואר לענ"ד מדברי הרוקח סימן תס"ג שכתב מורני דכבדא אסירי כו' אבל תולעים הנמצאים בחחיכת דג מותרים מיהו הלכה דקוקיאיני אסירי דכי עייל באוסי' כו' דמעלמא קאתו אבל לאחר שחיטה בבשר או בדג מותרין כו' עכ"ל ונראה שלשון זה לקוח מסה"ת. אמנם צ"ע דלשון זה מורה דקוקיאיני היינו התולעים שבדגים וכמ"ש הרי"ף והתוספות וסה"ת ורוב הפוסקים ובסימן תס"א כתב והלכתא קוקיאיני תולעים שבכבד ושבראש (נלענ"ד שזה ט"ס וצ"ל ושבריאה וכלשון רש"י) אסורין או בין העור לבשר. דכוורי שרי תולעים הגדלים בדגים או גדלו בבשר לאחר שחיטה או בגבינות מותרין כו' מזה מבואר דמפרש קוקיאני אבהמה קאי וכפירש"י וגם מבואר דפוסק הך דכוורא שרי דא"ל מ"ש תולעים הגדלים בדגים היינו נמי לאחר מיתת הדגי' א"כ מאי אריא דקאמר דכוורי שרי דהא איהו סיים בה דגם בבשר מותר לאחר שחיטה אלא ודאי מ"ש הגדלים בדגים היינו מחיים וקאי אבין עור לבשר דידוע דלא מעלמא אתו ונראה דס"ל דלדינא יש להתיר בדגים היכא שנמצא בין עור לבשר כיון דודאי לאו מעלמא אתו ולכך העתיק גם פירש"י כיון דנ"מ לדינא אם נמצא בין עור לבשר שרי בדגים. ובלשון השערים בריש סי' מ"ז צ"ע שכתב בשם ראב"ן שהתולעים שבראשי הבהמה דמעלמא אתו ושבמעיהן אסורים משום אמ"ה דאינם ניתרים בשחיטה והנמצאים בדגים א"צ שחיט' דבהיתר גדלי עכ"ל משמע דמתיר הנמצאים במעי הדגים וזה דלא כשיטת כל הפוסקים ואף רש"י אפשר דמודה בהכי וכמ"ש באו"ש מהרש"ל וגם כי לשיטת רש"י במעי הבהמה אסורין משום דמעלמא אתו ולא מטעמא דאמ"ה וכי איצטרך לטעמא דאמ"ה דוקא לענין הגדלין