בית אפרים יורה דעה עא

מועלת דנימא שאין בקיאין ואם נאמר דלאו חשש גמור הוא רק שיש לעשות הנפיחה לחומרא די לנו בבדיקות הפושרין שאחר הסרת הסרכא דבקל מבצבץ בפושרין אם יש שם נקב וע"י המיעוך אנו אומרים שהוא ריר בעלמא או קרום כעין מלבוש לריאה כמ"ש בחיבורי בטעם קליפת הסרכא וא"כ בודאי שלא היה עולה הסרכא בנפיחה כמו שעתה אינו מבצבץ ע"י הפושרין ומ"ש כ"ת דכיון שקולפין הרבה מחשב מקום שאינו ידוע לסמוך על הבדיקה שאחר הסרת הסרכא לבד הנה דעת הט"ז הבאתי בסי' ל"ו בחיבורי ס"ק כ"ט דאף בידעינן היכא אוושא אין בקיאין ולזה הסכים אא"ז בת"ש ס"ק ט"ו וא"כ כיון דחזינן דמ"מ סמכי' אבדיקתינו כיון שהלכה ע"י מיעוך ואמרינן שלא באה מחמת נקב והבדיקה לחומרא ממילא דאפי' תימא כמ"ש שם בס"ק הנ"ל דאם הבדיקה במקום ידוע לא שייכא חומרא זו שאין בקיאין וא"כ הי' עדיף לבדוק קודם הסרה מ"מ אין צורך לבדיקה זו כיון שעכ"פ צריך לבודקה במיעוך והוא העיקר שסומכין עליו ומוסיפין עליו עוד בדיקות פושרין לחומרא ודי בחומרא זו וגם נלענ"ד דלעולם מקום הסרכא ועמידתה הוא ניכר וידוע לבודק גם אחר הסרת הסרכ' וכשמעיין היטב בסרכא יוכל לכווין אותו מקום ולעיין שם אם מבצבץ במקום זה או לא ועוד כתבתי בזה להרב הנ"ל ולא נשאר בידי העתקה דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה כה תולעים שנמצאו בדגים ובבשר לאחר שחיטה מה דינם תשובה הנה הרמב"ם פ"ב מהמ"א הי"ז כתב וז"ל תולעת הנמצאת במעי הדגים ובמוח שבראש הבהמה והנמצאת בבשר אסורה אבל דג מלוח שהתליע הרי התולעת שבו מותרת כו' עכ"ל והנה דברי הרמב"ם אלו נובעים מהש"ס ס"פ א"ט וכבר הארכתי בדברי הש"ס והרמב"ם אלו בספרי בית אפרים בקונטרס התשובה סי' ט"ו שמ"ש הרמב"ם ובמוח שבראש הבהמה הוציא מהש"ס הנ"ל ע"פ גירסת הערוך שם והתני' את נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבראש הבהמה ע"ש שביארתי על נכון אמנם מ"ש הרמב"ם תולעת הנמצא במעי הדגים כו' נראה דס"ל דכך הוא פירוש תיבת קוקיאיני תולעים הנמצאים בבני מעים וכמ"ש רש"י בברכות דף ובשבת דף וכ"כ הרי"ף כאן בחולין ס"פ א"ט דקוקיאני היינו תולעת שבמעי הדגים וכ"ה במאור וכ"כ ה"ה שזהו שיטת האחרונים דאמרינן מעלמא אתו וזהו דעת הרשב"א ז"ל וכ"ה בהרשב"א בתה"א ובחידושיו וכן בספר החינוך מצוה קס"ג שהתולעים הנמצאים במעי הדגים אסורים שמבחוץ הם באים אבל הגדלים בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרין והנמצאים במעי בהמה אסור שמבחוץ הם באים ואף הנמצאים במוח הבהמה ובתוך בשרה אסורין כו' ע"ש וכן הוא ג"כ בלשון הש"ע תולעת שבמעי הדגים כו' וצ"ע דהא בש"ס קאמר מעיקרא דאי מעלמא אתו לישתכחי דרך בית הרעי והדר קאמר והלכתא דאסירי משום דעייל באוסיי' מבואר דאפי' לא משתכחי דרך בית הרעי אסירי וא"כ לא ה"ל למנקט הנמצאים בבני מעיים דהנהו פשיטא דאסירי אף למאי דס"ד מעיקרא דהא מעיים דרך בית הרעי הם ויכול לבא שם עם כל מאכל אשר יאכל: וראיתי במשבצות ס"ק ך' שכתב על הט"ז שכתב הטעם משום שנכנס דרך חוטמו דקשה דבמעיהם הטעם דמעלמא אתי לתוכן ושורץ על הארץ קרינן בי' עיין רש"י ד"ה מינם עכ"ל ואין לדבריו מובן דהרי הט"ז באמת קאמר הטעם דמעלמא אתי ואפשר שכוונתו למ"ש ור"ל דרש"י ד"ה מינם כתב שמשם נכנסין לקנה הלכך לא משתכחי דרך בית הרעי עכ"ל וא"כ במעי' שהוא דרך בית הרעי א"צ להאי טעמא דעייל בחוטמו ואם כוונתו כן לשונו צ"ע וגם כי אין הקושי' על הט"ז דנקיט טעמא דאיתמר בגמ' וקושי' זו נופלת על רוב הפוסקים דלמה נקטו במעי' דבהא אפי' למאי דבעי בש"ס למימר קוקיאני שרי מודה בהא (ועיין בבכורות דף ז' כגון שמצאו דרך בית הרעי וכו' ועיין בס"ס פ"ג) אמנם בלשון ת"ה הקצר בית ג' שער ד' ראיתי שכתב וז"ל וכן הנמצאים במעי הדגים אע"פ שאינם נמצאים דרך בית הרעי פעמים שהתולעים נכנסים דרך אזנו כו' מבואר שהכוונה לאותן המעיים שאינם דרך בית הרעי שהתולעים נכנסים דרך אזנו כו' מבואר שהכוונה לאותן המעיים שאינם דרך בית הרעי או לתולעים הנמצאים סביב לבני מעיו מבחוץ וצ"ל שכן כוונת הפוסקים הנ"ל ובפר"ח כתב דהנמצאים במוח או בכבד אסור משום דעייל דרך נחיריו והנמצאים במעי' אסור שבלעתן עם האוכלין עכ"ל ולפמ"ש מה דנקטו הפוסקים במעי הדגים היינו דוקא באופן דא"א למיתי עם האוכלין דהא עלה דההיא שנמצא במעיהם אמרינן טעמא דעייל באוסיי': ועכ"פ על הרמב"ם קשה כפי מ"ש הה"מ לשיטתו שכל התולעים הנמצאים בדגים אסורים שאין מתהווים ממנו והיינו קוקיאני דאסירי ומ"ש דכוורי שרי היינו שהתליעו אחר מיתה דלמה נקיט במעי הדגים דהא אף שלא במעי' כל שהתליע מחיים אמרינן דמעלמא אתו ואפשר דהרמב"ם לא ס"ל כלל למציאות זה שהמציאו רש"י והפוסקים תולעים הנמצאים בין עור לבשר או בבשר הדגים עצמן דס"ל דאין זה במציאות כלל וכמ"ש המגדל עוז על הא דנקיט דג מליח ה"ה בדג לח מיד שעולה מן המים אלא שסובר שאין במציאות וא"כ כיון דלית ליה מגרמי' כלום רק מה דעייל באוסיי' אסור וגם הלח"מ תמה בזה על ה"ה וכתב שדבר בהוה: ויראה לענ"ד שזה דעת ס' התרומה סי' ל"ז שכתב מורנא דכבדא אסור דכוורי שרי תולעים שנמצאו בכבד או בחתיכה של בשר אסורין דתני' את נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה אבל תולעים הנמצאים בחתיכת דג שרי ואמר רבינא לאימי' אבלע לי כו' מיהו אפי' של דגים אסורי אע"ג דלא משתכחי בבית הרעי בבית המעיין אלא כ"א בגוף החתיכה כדפסיק תלמודא כו' קוקיאני אסירי פירוש תולעים שבדג מ"ט כי ניים עייל לי' באוסיי' פי' התולעים שבדגים אין עולה מגוף הדג אלא מעלמא אתו ונכנסים דרך אזנו כשהוא ישן כו' (ואמנם שאר פוסקים כתבו דרך נחיריו וכן הוא בערוך ערך אם וע"ש דגרס ניים כוורא) הלכך תולעים הנמצאים בחתיכת בשר או בחתיכת דג אפי' אינן בבני מעיין דהשתא אין ודאי דאתיין מעלמא אפ"ה אסורין התולעים כיון שמחיים של בהמה באו שם כו' עכ"ל ולכאורה דבריו סותרים זא"ז דמתחלה כתב דתולעים הנמצאים בחתיכת דג שרי ולבסוף כתב דאסור ונ"ל שחסר תיבה א' בדפוס וכצ"ל ומיהו מסיק דאפי' של דגים אסורי וכן מבואר מלשון השערים שהעתיק בסה"ת ואביא לשונו לקמן וכוונתו שהוא סובר דהא דפסקינן הלכתא קוקיאני אסירי הוא חלוק על מ"ש אח"כ דמורני דכוורי שריין אלא ס"ל דלעולם אסירי משום דמעלמא אתא ולא ס"ל לחלק בהך מציאות שהמציאו רש"י והפוסקים היכא שנמצאו בין עור לבשר או משום דאינו במציאות או משום די"ל דאף בזה אמרינן דמעלמא אתא ונכנס עד בין עור לבשר הלכך הך הלכתא דקוקיאני אסירי פליגי אהא דקאמר דכוורי שרי דמאן דשרי סובר כפי שרצה הש"ס לומר מעיקרא דאי מעלמא אתו לישתכחו דרך בית הרעי אבל לפי מאי דמסיק דעייל באוסיי' בכל גווני אסור: וז"ל השערים שער נ"ב ומסיק פא"ט תולעים שנמצאו בכבד כו' אסורי' ובחתיכת דג מותרים כו' ומיהו מסיק שם דאף בדגים אסורי דקאמר הלכתא קוקיאיני אסורי' והלכך קי"ל דכולהו אסורי כו' בין הנמצאים בחתיכת דג וכ"ש בבני מעיים דאיכא למימר מעלמא אתו והיינו משום דס"ל כמש"ל דבמעי' כ"ע מודים דאיכא למימר עם האוכלין באין א"כ הא דפסק הלכתא דאסירי משום דעייל באוסיו' היינו אף בחתיכה וכן נלענ"ד בסמ"ג שידוע שנמשך אחר סה"ת שכתב הך דדרנין וגם הך דקוקיאני אסירי דהיינו תולעים שבאו בחיי הדג ולא הזכיר כלל הך היתרא דכוור' שריין אלא ע"כ דס"ל דלמאי דמסיק משום דעייל באוסיי'