בית אפרים יורה דעה ע

א' בגופו והיכ' שלא נודע שפיר יש להקל בזה דבשעה שאנו דנין הס"ס אזיל לי' איסור דאוריית' אבל בלח בלח דליכ' ס"ס רק דנימא דהוה השת' ספק דרבנן ע"י גלגול זה לא אמרינן: וראיתי בפ"מ שם שכ' כן בשם הגאון מו' זוסקינד רוטנבורג בתשו' שכ"כ וע"ש שכתב דבנמלח ונתבשל לאחר התערובות דאיכא ס"ס כ"ע מודו דאסור אף בהפ"מ ודוק' בלא נמלח ונתבשל לאחר התערובות דאז יכולין לאכלן אחת אחת או שני בני אדם דבכל חדא איכ' ס"ס ואעפ"כ לא התיר הש"ך אלא לאוכלן שנים שנים ובזה כתב ליישב מה שאא"ז הגאון בשארית יוסף החמיר בזה אפי' בהפ"מ דהתם נמלח התערובות וכמ"ש שם להדי' דאף ר"ת דמתיר בספק איסור שנתבטל ברוב ולא כר"י מ"מ כיו' שנמלח הכל ביחד וקבלו טעם זה מזה נאסרו כו' ע"ש ומכ"ש כאן שהוא לח בלח ממש וע"ש בפ"מ מ"ש שהר"ז רוטנבורג כתב דש"ך מתיר דווק' ב' ב' כו' ולשונו מגומגם והכוונה דהש"ך לא התיר אלא במקום ס"ס ואף בזה צריך ב' ב' ומ"ש בפ"מ שם ובסי' פ"א ראי' מתשו' מהריב"ל משם ראי' להיפך דהתם הוה עובדא שלא נודע עד אחר מעל"ע ואפ"ה אסר הכלים ומפשיטות דבריו נראה שאין לחלק בין הפ"מ או לא ואפשר לומר דכיון דמהריב"ל תלה הדבר בפלוגת' דר"ת ור"י ולכאורה מנ"ל דלמא גם ר"ת לא אמר אלא לענין ס"ס דוק' אלא ע"כ דאין לחלק בין איכ' ס"ס לנעשה ספק דרבנן ע"י גלגול וכיון דלר"ת שרי בס"ס ה"ה בנעשה ספק דרבנן ונשמע מינה דה"ה אליב' דר"י בלא נודע שהתיר הש' ך בהפ"מ אין לחלק בין ס"ס לספק דרבנן ע"י גלגול כגון מין במינו בלך ואפשר שזה כוונת הפ"מ בסי' פ"א: אך באמת ז"א דודאי לר"ת דס"ל דלא קפדינן כלל על מה שיש כאן ספק איסור תורה ואף שנודע הספק מתירין התערובות וחשבינן לי' בביאת הספק השני ע"י תערובות לס"ס א"כ שפיר י"ל דאף שאין ס"ס רק שנעשה דרבנן חשבינן לי' לספק דרבנן משא"כ לר"י דס"ל דכל שגוף הספק הוא איסור תורה לא מהני מה שמצורף אליו עוד ספק תערובות בזה שפיר מחלקינן בין נודע ללא נודע דדוק' בנודע שכבר אסרנו הספק ההוא ושוב אין לצרפו לספק אחר משא"כ בלא נודע שלא אסרנו אותו מעולם ועתה הרי יש לפנינו שני ספקות משא"כ לענין אם נתגלגל להיות דרבנן אין לחלק בין נודע או לא דס"ס כיון דגוף הספק הוא ספיקא דאורייתא לחומרא ויש לאסרו אף בתערובות חד בתרי מדרבנן כמו ודאי איסור שנתערב כיון שמצד אחר בא לו מה שהוא אסור מדרבנן ומה בכך שלא נודע דאפילו אם מדרבנן קדם לספק תורה כגון שהי' כאן ג' חתיכות ונודע לנו שנולד באחת ספק איסור תורה וכיוצ' מ"מ כיון דמדרבנן צריך ששים לבטל איסור והרי ספק איסור תורה לחומר' וצריך ששים לבטלו ולא מבעי' למ"ד ספיק' דאורייתא מדאוריית' לחומר' אלא אפי' תימא מדרבנן לחומר' י"ל דצריך ס' כמו כל איסור דרבנן שצריך ג"כ סמך לבטל ואין לדון בזה דין ספק דרבנן כיון שהספק מצד עצמו הוא ספק דאוריית' ועוד י"ל דלענין שני ספיקות שפיר מחלקינן בין נודע או לא כיון שיש כאן ספק תערובות ואיכ' לספוקי שמא זה שאוכל עתה הוא מה שהי' היתר גמור מעולם ולא נולד בו ספק ולכך ס"ל במקום הפ"מ להתיר משא"כ לח בלח דעכ"פ אוכל עכשיו מה שנפל בו ספק תורה בזה יש לאסור אף בלא נודע וכיוצא בזה כתב הש"ך ופר"ח לחלק בין נתגלגל לדרבנן להך בסי' קי"א בשני קדרות דהתם י"ל שלא נפל שום איסור כלל כו' עיין בש"ך דיני ס"ס דין י"ט ודעת לנבון נקל דה"נ איכ' לפלוגי כה"ג בין תערובות ספק דאוריית' ביבש לתערובות לח ואין להאריך וראיתי בשער המלך הל' מקוואות שהאריך בענין זה דנתגלגל להיות איסור דרבנן ומה דאייתי ראיה מיומא דף נ"ה מהא דקאמר גזרה משום חטאת שמתו בעליה ופריך ומי חיישינן כו' וקשה לו יהא דניחוש ה"ל ספק דרבנן דמדאוריית' ברובא בטל כו' אלא ע"כ כיון דמצד עצמו הוי איסור תורה כו' ע"ש ולענ"ד אין משם ראי' כלל דהתם אליב' דר"י קיימינן דס"ל מב"מ לא בטל וכן יש לתמוה לענ"ד על דברי המ"ל פ"ז מהל' מעילה ע"ש ואין להאריך והנה בשער המלך שם האריך והעלה לחלק גם לענין זה בין נודע ללא נודע כגון בחטים מבוקעים שנמצא או ביצת ספק נבלה ע"ש אך אפשר לומר דדוקא בכיוצא דביצת נבלה או חטים מבוקעים דהוה ב' גופים נפרדין וכמו שחילק הפר"ח הביאו בשער המלך בזה י"ל דאם הספיקות באים כאחד חשבינן לי' ספק דרבנן אך מפשטות לשון שער המלך שם משמע דבלא נודע לבד סגי וצ"ע. והנה בשער המלך שם הביא דברי המ"ל בהא דאיבעי' לן מהו לגמוע חלבו דהא איכא רובא וה"ל למפשט האבעי' לקולא וקשה מאי קא קשי' ליה דהא בנתגלגל לא ה"ל ספיק' דרבנן אלא ע"כ כיון דב' הספיקות ביחד שפיר ה"ל ספיק' דרבנן עכ"ד בקצרה ולענ"ד דאף דנימא דזה דעת המ"ל שם מ"מ היינו דווקא בכה"ג שאין לספק במציאת שיבא כ"א אחר שהוא דרבנן משא"כ היכא שהספק הוא בפני עצמו אלא שלא נודע עד אח"כ ומצאתי בפליתי סי' י"ד שהקשה ג"כ כן על המ"ל וכתב שי"ל כיון שאינו במציאות שיהיה בפ"ע ה"ל סד"ר וכתב שזה דחוק ומשמע ג"כ מדבריו דדוקא בכה"ג ה"ל סד"ר ואפשר לומר דהתם איסור תורה שבאבר עצמו הוא נודע ואנו מחזיקין היוצא ממנו אסור ג"כ מספק והלכך אי לאו שאינו במציאות שיבא הספק שבחלב בפ"ע אין זה סד"ר אבל כיון שהספק לענין החלב אינו במציאות בפ"ע שפיר חשבינן לי' סד"ר ולכן בנ"ד צ"ע ומה גם שלענ"ד אין כאן הפ"מ שהרי חלב מד' בהמות שחלבו יום א' אין בזה הפ"מ שהרי אפשר למכור לעכו"ם והכלים שאפשר להגעילן יגעל ומה בכך ואם יש הפ"מ מכלים שא"א להגעילן עכ"פ ראוי שלא ישתמש בהם מעל"ע כמבואר כמה פעמים בפוסקים כך הייתי דן לכתחלה אבל אחרי שכבר יצא הדבר בהיתר אין כאן מקום ערעור והרהור כלל וכדאי הוא הגאון בעל פרי מגדים לסמוך עליו להתיר במקום הפ"מ בלא נודע וכבר כתבתי דהכי משמע מדברי הגאון בעל שער המלך והמצפצפים והמהגים בטעמים מפיגים לנקודת האמת אשר במחוגים רצים ואינם משיגים. ומוטב שיהיה שוגגים. וכבר הרמותי ידי על המפטפטים פטטיא דלאו דאורייתא בספרי בית אפרים בקו' התשובות כו' ולהיות כי הידים רפות לא הראיתי פנים לכל צד בפלפול כדרכי מעולם רק הנוגע לשורש הדין ואם יבא דברו הטוב באיזה ענין מחודש ב"נ אטייל עמו בארוכה כי דבריו אהובים וחביבים אצלי אחרי שהוא מתחקה על שרשי הדין והאמת אהוב אצלו לא כיש מתחכמים להורות הלכה למעשה מתוך פלפול של הבל ר"ל מהאי דעתא ולא באלה חלקו וישם אל מדבר האמת פניו מובטחני בזה דתיקום לי' שעתא. וילך מעלה מעלה. לשם ולתהלה דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד ב"ה יום ג' י"ד שבט תקע"ב שאלה כד רב שלום וברכ'. ברבי' והמשכה, לכבוד אהובי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסים מוהר"ר דוד נ"י לנצח בצל צח: אחד"ש זה כמה ימים הגיעני גי"ק אשר כ' לפקפק בענין הסרת הסרכא שהשוחטים שבמקומו אין בודקין הריאה בנפיחה קודם הסרת הסרכה ובקהלות הסביבות נוהגין לנפוח תחלה לידע אם הסרכא עולה בנפיחה. הנה באמת לא ידעתי מקום לנפיחה זו דאם איתא שהסרכא תעלה בנפיחה ע"כ שהקרום נקוב לתוך הסרכא ולכן ע"י הנפיחה נכנס הרוח לתוך קרום הסרכא והוא עולה בנפיחה א"כ מכ"ש שאחר הסרת משם מכל וכל יתגלה הנקב עכ"פ ע"י הפושרין שבודאי תבצבץ וא"ל שאין לנו לסמוך על בדיקת הפושרין לחוד ז"א דהא גם בבדיקות הנפיחה לא בקיאינן וכמ"ש בזר זהב סק"ו בפירוש דברי הט"ז אלא ע"כ שאנו סומכין העיקר על המיעוך וגם בדיקות פושרין לחומרא וא"כ ממילא שאין מקום לנפיחה זו קודם הסרת הסרכא דאם הי' חששא גמורה שמא תעלה בנפיחה לא הי' הנפיחה