בית אפרים יורה דעה סט

שהי' תחוב שם קוץ וחזר לאחוריו שהרי אין כאן קוץ כלל אף אני אומר שהקוץ ניקב שניהם וחזר לאחוריו דהא אף כשניקב הקרום שבפנים לבד אתה צריך לומר שחזר לאחוריו וא"כ י"ל שניקב שניהם וחזר לאחוריו: והנה הרא"ש בקושי' כתב דניחוש שמא ניקב החיצון כמו דחייש בקוץ למאן דחייש לספק דרוסה ואפי' מאן דלא חייש דוקא בתחוב כו' ולכאורה קשה דהא עיקר ראייתו דניחש שניקב היינו למאן דחייש להבריא וחייש לס"ד וכיון דאמרינן קסבר אין חוששין לס"ד א"כ מה"ת לחלק בין קוץ תחוב לפנינו או לא ונראה דא"ש לפמ"ש הרא"ש לחלק דדרוסה רגלים לדבר וגם שכיחא הלכך אע"ג דבדרוסה חוששין בקוץ א"ח ולפי"ז י"ל דודאי רגלים לדבר ושכיח שהקוץ הנקוב ינקוב לחלל וכדאמרינן במחט הנמצא בחלל הגוף דחיישינן שנקב א' מהאברים אך בזה שאנו רואים שתחוב רק בפנימי לבד אין כאן שכיח ורגלים לדבר ול"ד לדרוסה והיינו דקאמר ואף מאן דלא חייש בקוץ היינו משום דתחוב בפנימי לבד וא"כ ל"ד לדרוסה משא"כ בנקב בפנימי דהוה רגלים לדבר ושכיח כמו דרוסה והא דלא מוקי דרבה דאמר ניקב זה בלא זה כמ"ד אין חוששין לס"ד משום דהוה דלא כהלכתא והוה ליה לש"ס לאקשויי עליה ומ"ש מס"ד ולשנויי קסבר אין חוששין לס"ד כמו דפריך על עולא ועת לקצר ובדבר השאלה השני' בחלב שנחלבה מבהמה שנטרפה מסרכא אל בועא וגם הי' קמט בריאה והחלב נחלבה יום א' לפני השחיטה ונתערב החלב בתוך חלב שנחלב מן ארבעה בהמות כשרות קודם השחיטה ונשתמש מחלב בתערובות הנ"ל בכלים שונים והי' הפ"מ הן בתערובות החלב שנשאר עדיין בעין הן בהכלים שנשתמש בהם ע"כ תורף השאלה והנה מכ"ת צידד להתיר ע"פ מ"ש הפליתי דרמ"א סמך להתיר אף מה שבתוך ג' ימים עפ"י הפוסקים דס"ל דגם סרכא אפשר שתסתרך תוך ג' ימים דס"ל יש סרכא ב"נ רק סופה להתפרק. ולענ"ד אין מקום להקל מחמת זה בנ"ד שהטריפות היה בשביל סרכא היוצאת מבועא דמטרפינן משום דאף שהסרכא תלוי' ואפשר לומר שהיא הפשטת ליחה מ"מ הבועא מעיד' עלי' בנקב וא"כ חזר הדין כמו שהוא אליבא דהפוסקים הסוברים אין סרכא ב"נ דאמרינן שנעשית קודם ג"י דהסרכא שע"פ הנקב הוי כהוגלד פי המכה וכן מבואר ברוקח סי' שפ"ו שכתב אבל ר"ת אסר בתוך ג"י אבל לא קודם לכן כי הריאה כשניקבה נסרכת וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום והריאה שואבת כל מיני משקה והוגלד קודם שחיטה ג"י כו' ודברי הגאון מהר"י ז"ל א"ש בכל סרכא שלא כסדרן להנך דסברי יש סרכא ב"נ רק משום סופו להתפרק אבל בסרכ' תלוי' מבועא כיון דלא מטעם סופו להתפרק אתינן עלה רק משום נקב אנו מטריפין גוף הבהמה וא"כ איך נכשיר החלב שבתוך ג"י ועוד נראה דאפי' תימא דמאן דסבר שיכולה להסתרך תוך ג"י אתי' אפי' למ"ד אין סרכה ב"נ מ"מ בנ"ד אין מקום להכשיר עכ"פ תוך ג"י כיון דמטעם שהבועא מעידה עלי' בנקב אתינן עלה והיינו שע"י הנקב שבריאה עלתה הסרכא וגם הבועא נעשית מחמת הנקב א"כ פשיטא דלא מסתבר לומר שהנקב נעשה יום א' קודם השחיטה והעלה בועא מליאה מוגלא שרגילות הוא שע"י המכה עולה רקבון בבשר ונעשה מוגלא במשך איזה זמן וא"כ עכ"פ אין להכשיר בתוך ג"י ועין בסמ"ע סי' רל"ב לענין טרפות דסרכ' שמבטל המקח כתב דמיירי בסרכה עבה והיינו משום דאומד הדעת הוא שנעשה מכבר וכיוצא בזה כתב בתשו' ב"ח סי' קכ"ז דאם נמצא מכה רכה בצלעות דהא ודאי מכה ישינה הוא וגרע מהוגלד וכ"כ מהרא"י בהגהת ש"ד על מ"ש הג"א דנוהגין בטרפות דסרכות לאסור עד ג"י דה"ה בטרפות אחר כה"ג שאין נעשין בזמן מועט ומה"ט נכון להחמיר בכל הטרפות עד ג"י דרובן אין נעשין כ"כ סמוך לשחיטה ואשכחן שיעור ג"י גבי הוגלד כו' ע"ש ועכ"פ בנ"ד שעלה בועא מחמת נקב ודאי י"ל דלא גרע מהוגלד פי המכה להצריך בדיקה ופשיטה שאין מקום לומר דהא דאמרינן שהבועא מעידה בנקב היינו שהי' כאן בועא וניקבה הבועא ועי"ז באה הסרכ' תלוי' ולפ"ז אפשר לומר דהבועא לא ניקבה רק יום א' לפני השחיטה והעלתה סרכ' תלוי' זו וכמ"ד דס"ל שיכולה להסתרך תוך ג"י: אך באמת ז"א דודאי הא דאמרינן שהבועא מעידה בנקב הכוונה שהנקב מעלה הבועא שהרי הראב"ד הביא ראי' לזה מהא דאמרינן ריאה הסמוכה לדופן העלתה צמחין חוששין לה ומבואר שם דאנו תולין שמחמת הנקב שבריאה עלו הצמחים ונסמכה הריאה לדופן וכן גבי בועא דסמיכי אמרינן שהנקב העלה הבועות סביביו וכיוצא בזה אמרינן בהחובל עלו צמחים אם מחמת המכה כו' וא"כ הנקב שעשתה המכה קדמה לבועא והנקב הוא שגרם לבועא ולסרכא שיבא ורחוק לומר כי שתי אלה יבואו ביום אחד שלפני השחיטה ומכ"ש לפי מה שנראה מדברי הגאון מהר"י ז"ל דלמ"ד אין סרכ' ב"נ ודאי בעינן ג"י וא"כ ה"ה בסרכ' מתוך בועא שהיא מחמת נקב בודאי נעשית קודם ג"י ובגוף הסברא שכתב הגאון מהר"י דלמ"ד יש סרכ' ב"נ אין טעם לחילוק ג"י שדיתי נרגא בספרי בית אפרים סי' ל"ט ס"ק קצ"ד וכתבתי שאף דלכאורה משמע הכי מלשון הרוקח מ"מ י"ל דנקיט הכי לשיטת רש"י דמשמע בסי' שפ"ה דס"ל כוותי' אבל אה"נ דאף לשיטת התוס' דינא הכי שהרי הפוסקים כתבו שיעור זה דג"י בשם ר"ת (עיין ש"ך סי' פ"א) והרי ר"ת סובר יש סרכא ב"נ כמבואר בסמ"ג שהעידו לפני ר"י שר"ת היה מיקל בלא בדיקה ומבואר שם בסמ"ג דמאן דס"ל הכי ס"ל יש סרכא ב"נ כו' ושם כתבתי תבלין לדבר אף לפי שיטה זו דסרכא שבתוך ג"י עדיין רכה ומתנתקת במשמוש יד הטבח ושם הארכתי ויש לסייע לזה מתשו' הגאונים שהביא מהר"מ אלשקר הבאתי בספרי סי' קל"ח ע"ש ובנ"ד נראה שהסרכה התלוי' משמשו ומיעכו בה ולא הלכה שאל"כ אף גוף הבהמה היתה נכשרת בהפ"מ כדברי אא"ז ז"ל בת"ש וכיון דלא אזלא ע"י מיעוך יש לנו לומר שהיא בת ג"י שדרך קרום להתקשות במשך הזמן ההוא וגם מה שרצה מכ"ת לומר דגם בסרכ' ודאית יש לסמוך על הך שיטה דיש סרכא ב"נ ואפשר שנעשית תוך ג' מחמת שהרבה פוסקים סוברים כן ויש הפ"מ ז"א דהא איכא נ"מ טובי בין שיטת רש"י דאין סרכא ב"נ ובין שיטת התוס' ודעימייהו ונקטינן להחמיר ככל הפירושים וקצת משמע שתופסין עיקר כשיטת רש"י ובפרט להחמיר ומעולם לא שמענו להקל לסמוך על שיטת התו' אף בהפ"מ לענין הכשר דגוף הבהמה או לא במקום שי"ל שגם שיטת רש"י יודה בזה וכגון לענין סרכא תלוי' וממקום למקום עיין בת"ש ובספרי באורך וא"כ ה"ה לענין החלב היוצא ממנה אין לנו להקל עפ"י שיטת התו' אף בפה"מ: ומ"ש מכ"ת והביא ראיה מדברי הת"ש דתר"ל ספיקא דאוריית' הנה כדבריו כן הוא ומ"מ כדין הבשר כן דין החלב היוצא ממנ' דבנ"ד ליכ' ס"ס שמא נעשה תוך ג"י וכמ"ש וטפי ה"ל למכ"ת לאתויי מ"ש אא"ז בשמ"ח בשם מהריב"ל שכ' דנהוג עלמא דלא כהראב"ד והוא מנהג שלונקי כמ"ש הרשד"ם ועיין בחיבורי בדיני תר"ל ס"ק כ' באורך ואעפ"כ אין דעתי נוטה להקל אחרי שאנו נוהגין כהראב"ד וקבלו עלייהו בכל מדינות אלו א"כ גם על החלב יש לדון כן ואם באנו לפרש ולחתור דרכי של היתר אין לנו להשען כ"א על היתר שנתבטל ברוב ואזיל לי' איסור' דאוריית' וכמ"ש מכ"ת בשם הפ"מ סי' פ"א והוה סד"ר משום דתר"ל אינו אלא ספק כמ"ש מכ"ת בשם הת"ש וגם הרי איכ' דיעות דלא ס"ל להך דהראב"ד וא"כ אף דנהגינן לאסור עכ"פ ספיקא הוה ומחמת הביטול ברוב הוה ספיקא דרבנן. ועדיין צ"ע דהא דעת כל הפוסקים דהיכ' דמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן לא מהני ומ"ש הפ"מ דאף מהריב"ל מודה הואיל ולא נודע וכ"כ הפ"מ בסי' קיו"ד בדיני ס"ס ס"ק א' והביא שם דמהריב"ל כ' דתלוי בפלוגתת ר"ת ור"י וא"כ בלא נודע עד שנעשה דרבנן יש להתיר בהפ"מ ולענ"ד ז"א דודאי שפיר כתב שתלוי בפלוגת' הנ"ל דלר"ת לא איכפת לן מה שהי' כאן ספק דאוריית' לענין ס"ס וה"ה לענין ספק דרבנן אבל מה שמחלק הב"י בשם המ"כ אליב' דהר"י בין נודע או לא זהו שייך דוק' בתערובו' יבש ביבש דאיכא בכל חדא ס"ס אלא דהר"י סובר שאין להקל בזה משום דהוה ספק