בית אפרים יורה דעה סח

מבחוץ לנקב היינו היכא שחוששין שמא ניקב בחוץ וצריך בדיקה כגון דממסמס קועי' כו' או למאן דס"ל חוששין שמא הבריא דלרש"י אין הבדיקה מועלת מבחוץ כלל ולהרא"ש מהני בדיקה לנקב אף מבחוץ אבל אם נימא דלא חיישינן שמא יש נקב כלל בחיצון פשיט דאין הפרש בזה בין שיטת רש"י להרא"ש ולפי"ז כיון דהש"ך מפרש דמיירי שיש ק"ד בפנימי שודאי ניקב הפנימי אפ"ה ל"ח שמא הברי' החיצון וע"כ לומר דס"ל דלהך מ"ד אין החיצון צריך בדיקה כלל דאל"כ איך כתב שעליהם סמכו אותן הנוהגין להלעיט כו' דהא לדידהו עכ"פ בדיקה בעי ואינהו מכשרי בלא בדיקה ועוד דהא רמ"א סתם בסעיף ז' כדעת המחבר דגם לנקב אין בדיקה והו"ל למכתב שם דעת החולקין וס"ל דמהני בדיקה ולכתוב שעליהם סמכו הנוהגין כו' אלא ודאי דלפי מ"ש כאן דעת הרא"ש דאין חוששין שמא הבריא אף בדיקה א"צ וכן מבואר להדיא בש"ך סי' מ"ח דאף בדיקה א"צ והשיג על הב"ח ובאמת כך מבואר בהרא"ש כמש"ל דלישנא דא"ח היינו דאף בדיקה לא בעי וא"כ לפי פירוש דברי הש"ך דאף שניקב הפנימי כולו מעל"ע לא בעי בדיקה בחיצון כלל א"כ מי הכריחו להרא"ש לפרש אליבא דרש"י דהך דניקב זה בלא זה מיירי בחולי דוקא וע"י קוץ חיישינן שמא ניקב החיצון הו"ל לפרושי אליבא דהלכתא דא"ח שמא הבריא והיינו דאף שניקב הפנימי א"ח שניקב החיצון כלל וא"צ בדיקה וא"ש הא דניקב זה בלא זה כשר בין בקוץ בין ע"י חולי וא"כ דברי הרא"ש סותרים זא"ז ולכך פי' הוא ז"ל דודאי אם ניקב כל הפנימי חיישינן שמא ניקב גם החיצון ואין לו בדיקה לשיטת רש"י דלא מהני בדיקה ולהרא"ש עכ"פ בעי בדיקה והכא דקאמר דל"ח שמא הבריא והיינו דהחיצון לא בעי בדיקה כלל והיינו אחרי רואין שהוא רק תחוב בפנימי אבל לא ניקב מעל"ע בזה דעת הרא"ש דל"ח שמא הבריא דהיינו שניקב הפנימי כולו מעל"ע ואינו ניכר או שנתרפא וגם החיצון ניקב כולו אלא ל"ח למלתא כלל ואין החיצון צריך בדיקה כלל ולכך שפיר הוצרך הרא"ש לומר לשיטת רש"י דניקב זה בלא זה היינו ע"י חולי דע"י קון כיון שהפנימי ניקב מעבר לעבר ודאי יש לנו לחוש שמא יש נקב בחיצון וצריך בדיקה ולרש"י אין לו בדיקה: ולכאורה הדבר מבואר ברא"ש גופי' שכתב בקושייתו על רש"י ואפילו מאן דלא חייש בקוץ היינו לפי שמוצאין אותו תחוב בעור הפנימי לבד אבל כשמוצאין נקב בפנימי יש לחוש שמא גם החיצון ניקב ואין לו בדיקה עכ"ל ולפי דעת הגהת נה"כ נראה לפרש דתיבת לבד אתחוב קאי ובא לומר דדוקא כשאינו רק תחוב לבד ולא יצא אף מעבר השני רק דאנן ניחוש שמא יצא וניקב נקב מפולש וחזר לאחוריו והבריא להא ל"ח אבל כשמוצאין נקב בפנימי א"צ לטעם הבריא וטרפה משום דשמא ניקב החיצון ואין לו בדיקה והיינו כקו' הש"ך דאי אמרינן אין לוושט בדיקה אף בלא נתרפא יש לחוש כל שהפנימי ניקב מעל"ע והך דעולא ע"כ מיירי בתחוב לבד ולא יצא לעבר השני דאם ניקב הפנימי מעל"ע אז לרש"י אין מועיל בדיקה ולהרא"ש מועיל בדיקה ונראה דגם הש"ך גופי' מפרש כן דברי הרא"ש דאין כוונתו לחלק בין אם הקוץ תחוב לפנינו או לא אלא מחלק בין תחוב ולא ניקב כולו לניקב כולו שהרי הש"ך בתירוץ הב' כתב חילוק זה ולא נסתייע כלל מדברי הרא"ש שכתב להדיא חילוק זה ומכ"ת השיג בזה על הפליתי שדחה חילוק הש"ך שהרי הדבר מבואר ברא"ש ובאמת לק"מ דהפליתי מפרש דברי הרא"ש כמ"ש וכנראה מהש"ך גופי' שחילוק זה הוא עושה מדעתו ומסברתו אך אא"ז בת"ש בסי' ל"ג ובסי' מ"ח מבואר מדבריו דכוונת הרא"ש בזה כתירוץ הב' של הש"ך ואמטי להכי קשי' לי' דנימא דהך דניקב זה בלא זה כשר אתיא כעולא ובאמת מיירי ע"י קוץ וכתב ליישב בדוחק דסתמא משמע אף בלא קוץ ולפי מ"ש בפי' דברי הרא"ש אליבא דהגהת נה"כ א"ש בפשיטות: אך יש לעיין לפי"ז שהרי כל חילי' דהרא"ש בשם הראב"ן מהך דבה"כ והתם אף שניקב מצד א' מעל"ע אפ"ה כשר ומבואר מדבריו שאפילו בדיקה א"צ דהכי משמע לישנא דעולא כמ"ש הרא"ש שם וכמ"ש הש"ך סי' מ"ח ולפי"ז הדק"ל דל"ל להרא"ש לאפוקי הך דניקב זה בלא זה לבר מהלכתא ולומר דמיירי דוקא ע"י חולי הא ע"י קוץ חוששין שניקב החיצון ואין לו בדיקה שהרי בפשיטות י"ל דמיירי גם ע"י קוץ ואתי כהלכתא דא"צ בדיקה דל"ח שניקב החיצון כלל ולכן נלענ"ד דודאי מה שאמר בבה"כ מצ"א כשרה היינו שעכ"פ עינינו הרואות שהמחט לא עברה רק צ"א בלבד והצד השני שאצל פי המחט הוא שלם למראית העין וא"צ בדיקה יותר לעיין הטיב אולי ימצא נקב או להפוך ולראות בצד השני אולי יש ק"ד אלא בראי' בעלמא סגי אך י"ל דהיינו דוקא בבה"כ שאילו הי' גם צד השני נקוב עין רואה תשורנו ומאחר שאין נראה לעין לא מחזקינן ריעותא להצריך בדיקה יפה ולהפוך לבדוק שמא יש ק"ד אבל בוושט שאין לו בדיקה מבחוץ אין מראית העין מוציאנו מידי חשש זה שמא יש נקב לפנינו ואין ניכר וכן מבואר חילוק זה בש"ך סי' מ"ח ס"ק ל"ב לענין ריאה דכיון שי"ל שיש נקב לפנינו ואין ניכר צריך נפיחה ע"ש ולפי"ז יפה כתב הרא"ש בשם הראב"ן ללמוד מבה"כ דכשרה ושפיר ילפינן משם גם לענין דא"צ בדיקה דלשיטת הרא"ש גם בוושט יש בדיקה מבחוץ ודמי ממש לבה"כ דכיון שאנו רואין שאין נקב בחיצון סגי בהכי משא"כ לעיל דקאי בשיטת רש"י שפיר כתב הרא"ש דדוקא בתחוב לבד ולמראית העין לא ניקב מעל"ע שוב אין חוששין שמא הבריא ואפילו בדיקה א"צ דזה דמי לבה"כ משא"כ היכא שאנו רואין נקב בפנימי יש לחוש שניקב גם החיצון והנקב לפנינו ואינו ניכר ולכך הוצרך לאוקמי הך דאינקב זה בלא זה בניקב מחמת חולי רך מתפרשין דברי הרא"ש אבל בהגהת נה"כ יפה הקשה על הש"ך דלדידי' מיירי הך דאין חוששין שמא הבריא אף שהוא נקיב מעל"ע ואפילו למאי דקי"ל אין לוושט בדיקה מבחוץ לענין נקב כמ"ש המחבר סעיף ז' ולא כתב רמ"א שום חולק ובכאן כתב שע"ז סמכו אותן הנוהגין להלעיט כו' אלמא דס"ל שאין זה תלוי בזה אלא אף למאי דקי"ל אין בדיקה לוושט מבחוץ לענין נקב נמי כשר להיש מכשירין אילו והך דלעיל דמטריף ביש לחוש שניקב ע"י קוץ והך דהכא דאין חוששין הם דעות חלוקות ואהא קא קשי' לי' דא"כ יסתרו דברי הרא"ש זא"ז ואף ששם כתב הרא"ש לדעת רש"י מ"מ ל"ל לאפוקי רש"י לבר מהלכתא: ועדיין אנו צריכין ליישב מה שנראה מדברי רש"י שהביא הרא"ש שכ' מ"ש מס"ד דנקב בחיצון לא מינכר משמע דמיירי שניקב כל הפנימי מעל"ע ואהא קאמר עולא דא"ח אך נראה לפמ"ש אא"ז בת"ש דקשה על רש"י בלשון א' דל"ל טעמא דנתרפא ת"ל דכיון דחיישינן לנקב ממילא אין לו בדיקה ולזה כ' שי"ל דבלשון ראשון איירי כגון שתחוב בפנימי ולא עבר כל הפנימי דאפשר לבדוק הפנימי בצד החיצון שבו ואין לחוש כ"א לנתרפא ע"ש ויש לפרש גם מ"ש רש"י דאין לו בדיקה משום דבלא מנכר בחיצון של וושט שר"ל דמה שיבדוק וימצא הפנימי לצד חוץ שלם לא מהני דחיישינן שמא הבריא כמו שחוששין לדרוסה ואף דעל עור שלם החיצון לית לן למימר שהבריא ג"כ מ"מ י"ל שעדיין נקוב הוא ואינו ניכר וכמ"ש הש"ך דעל שני העורות א"ל שנתרפא ומשני דא"ח לס"ד וה"ה לשמא הבריא ונתרפא והלכך אף דלא מהני בדיקה לוושט מבחוץ כאן מהני כיון שהפנימי אינו נקוב מעל"ע ונתרפא לא אמרינן וא"ש מה דכתיבנא לפרש דברי הרא"ש דמחלק בין תחוב לבד בפנימי ובין נקב ממש שכן הוא לדעת רש"י בהך לישנא דהבריא ונתרפא והרא"ש נראה שמסכים לפירוש זה בענין מחט שנמצא בבה"כ שהביא שם לפרש דברי רש"י דבהמסס טרפה דשמא חזר לאחוריו והבריא ע"ש כנלענ"ד בפירוש דברי הרא"ש אליבא דהגהת נה"כ וכן נלענ"ד דעת הש"ך גופי' והפליתי כמש"ל: אך דעת אא"ז בפירוש הרא"ש שהוא כתירוץ הב' של הש"ך ולהסביר החילוק עיין בת"ש סי' מ"ח ונלענ"ד להסביר עוד דכשהקוץ תחוב לפנינו א"כ ע"כ לחוש שניקב גם החיצון וחזר לאחוריו מה"ת ניחוש לי' הכי משא"כ כשאין כאן קוץ רק נקב שפיר אמרינן שניקב גם החיצון ויצא לו לחוץ דזה שכיח טפי מלחוש שיחזור לאחוריו ואפילו תימא דגם בזה אנו אומרים שחזר לאחוריו מ"מ כיון שאינו לפנינו ויש נקב לפנינו הרי ע"כ לומר