בית אפרים יורה דעה סז

על הש"ך א"ש בפשיטות שהרי בתה"ד שם מבואר דאף בבה"כ דינא הכי דאף שניקבו שני העורות ע"י מחט ולא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב כשר וא"כ אף דנימא שעור הדקין לבד הוא דק כמו המסס מ"מ בצירוף השומן שעליו הוי כמו שני עורות של בית הכוסות ומה דמשמע מהיש"ש דדקין כמו המסס היינו עור הדקין עצמם אבל לא עם שומן שעליהם והלכך אפילו תימא דמיירי הש"ך כשתחוב גם בתוך השומן מ"מ שפיר הכשיר דהוי כמו עורות דבה"כ ומכ"ש שי"ל דמיירי שהשומן הוא שלם ולא נתחב בו כלל דאין להחזיק ריעות' שנכנס לשומן וחזר לתוך עור הדקין והבריא וכמ"ש גם מכ"ת בתחלת דבריו עפ"י תירץ הש"ך בסי' ל"ג לפי פירוש הפ"מ ז"ל ואף שלענ"ד אין זה כוונת הש"ך מ"מ קיימה מסברא הגאון בעל פרי תואר שכתב בסי' מ"ט חילוק זה דהיכא דלא התחיל בשומן גם רש"י ור"י מודים דכשר כו' ע"ש אך מדברי תה"ד לכאורה לא משמע הכי דהא מייתי ראי' מסתימת שומן למעט בשר הנשאר מקורקבן ולפי החילוק הנ"ל י"ל דשאני סתימת שומן דלא איתרע כלל וע"כ לומר כיון דהשומן מהדק טובא כחד חשיב ול"ש לא מחזקינן ריעותא וכ"כ להדיא אא"ז הגאון בת"ש סי' מ מם ס"ק ג' לענין שומן הלב שיש לחוש שמא נתפלש הנקב וניקב גם השומן דחד אבר הוא וכבשר עצמו דמי ע"ש וגם יש להוכיח מדברי התה"ד שכתב ראיה לדבריו מבה"כ מב' צדדים טרפה כו' ואמאי לא אשמעינן רבותא אפילו לא נראת מב' צדדים כו' ובסוף דבריו כתב דצ"ל דמלתא דפשיטא הוא דל"ח שמא הבריא בכה"ג ואם נימא דאיכא לפלוגי בהכי גם בבה"כ יש לחלק בכך כשנתחב גם בעור השני ועכ"פ היה צריך להשמיענו רבותא דדוקא מב' צדדים לגמרי משא"כ אם לא נראית מב' צדדים אף שנתחב בשני ג"כ כו' אלא ע"כ דגם בכה"ג הוי מלתא דפשיטא כיון שהעורות כפולים ודבוקים בחוזק זה לזה וכ"ה בשומן הדבוק ומהדק טובא וגם נראה דאפילו תימא דהיכא שברור הדבר שהמחט לא היתה תחובה עתה כ"א בעור א' לא מחזיקינן לשני מ"מ בשומן הדבוק ל"ש זה דמי מפיס אם עתה בשעת מציאתה לא היתה תחובה קצת גם בהשומן שהרי פי המחט הוא דק מאד ואף כשקולפין השומן ורואין בצד השני שהי' דבוק לקורקבן שאין שם רושם מהמחט מ"מ נראה בחוש שא"א להבחין בשומן אם נתחב בו פי המחט שמיד שמסירין המחט הוא חוזר לאיתנו ולא ניתן לעין לראות ולהבחין אם הי' שם איזה תחיבה ממחט או לא ומכ"ש לפמ"ש בתה"ד דעובדא דר"י שבתוס' אמורים גם אם סתימת השומן הוא דק שקשה הדבר להבחין בפריסה דקה אם נתחב שם קצת או לא ולפי"ז נצטרך לומר דדוקא היכא שרואין שיש תחיבה בשומן לפנינו הא לא"ה לא מחזקינן שהיה תחוב בשומן כלל דאלת"ה נפל הך דינא דסתימת שומן בבירא דהא ליכא לברורי אם הי' תחוב או לא: והנה בתה"ד כתב החילוק בין המסס לקורקבן משום דהמסס שדופנו דק איכא למיחש שמא הבריא משום דאין דרך המחט לינקב ולכנס רק מעט קצת לאורכו ובדוק רק בדבר מועט שתפס תעבור הדופן אבל בדופן עב שיש לפניו ליכנס ולעבור הרבה ועדיין לא תעבור כל הדופן לית לן למיחש שמא הבריא עכ"ל והחילוק אינו מובן כ"כ ונראה להסביר הענין יותר דודאי כשהמחט נכנס ונתחב לאיזה דופן הוא נכנס לו ע"י חיל וכח המושך שבאברים אמנם מיד שנתחב פי המחט בבשר והבשר סובב אותו מכל צד פסק כח המושך ממנו רק קאזיל מיני' ומיניה והלכך בדבר שדופנו דק הוי מלתא דשכיחא שבתחיבה הראשונה שבאה לו ע"י כח המושך עבר כל הדופן ומה שאינו תוחב עתה רק במקצתה יוכל להיות שחזר לאחוריו והבריא אבל בדופן עב אף שעברה קצת מהדופן לא בחיל ולא בכח המושך הוא רק הוא נדחף מאליו מעט מעט וכיון שעתה עדיין יש בשר כנגד פי המחט אמרינן כן נמצא כן הי' ולא עבר מעולם יותר מאותו מקום שתחוב בו עתה ולפי דברי תה"ד א"ש מה דקשה לכאורה למה נכשיר בבה"כ וקורקבן ודקין כשלא ניקב מעל"ע דניחוש דלמא דרך כניסתה ניקבה הוושט או הדקין מעל"ע וחזרה לאחורי' ע"י שיעול או נענוע ושוב ירדה למטה עד מקום זה שהיא תחובה עתה ועיין בר"ן מ"ש בכבד נמי ניחוש כו' ובשיטת הרשב"א במחט שנמצא בקני הכבד ובמקומו הארכתי ולפי מ"ש תה"ד י"ל דודאי אין לחוש שחזרה לאחורי' כ"א על אותו מקום שהוא תחוב שם דכיון שבתחיבה הראשונה הבא ע"י כח המושך דרכו לנקוב כל הדופן הדק מחמת דקותו הלכך אף שעכשיו אנו מוצאין שעדיין יש סתימה מועטת מן הדופן הדק נגד פי המחט אמרינן שחזרה לאחורי' ועלה קרום דק והוי כמו רגלים לדבר שניקב כולו אלא שחזר לאחורי' משא"כ היכא דליכא רגלים לדבר כלל אין לנו לומר שניקב וחזר דמה"ת להחזיק ריעותא במקום אחר והיינו טעמא דדופן עב וה"ט דל"ח שמא דרך הלוכה נקבה אחד מהאברים שנקיבתן במשהו וחזרה לאחורי' דמה"ת להחזיק ריעותא ועיין בט"ז סי' ל"ג ס"ק ט"ו לענין נמצא ואינו תחוב: ומ"ש כ"ת על התוס' שהקשו דנימא נשחטה הותרה דלפמ"ש הרא"ש דהקו' מ"ש מספק דרוסה להצריך בדיקה א"כ הא סומכין על החזקה במקום דאיכא לברורי כו' והאריך בזה ואני תמה שלדבריו טפי הו"ל לאקשויי אדעולא גופא או על מ"ד אין חוששין לס"ד וטעמא משום דמוקמינן אחזקה כמבואר בדף נ"ו והביאו התוס' הא אין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר ואם נפשך לומר דבאמת בעי בדיקה לכתחלה להך מ"ד רק דבדיעבד אין חוששין א"כ ע"כ דמ"ד דס"ל חוששין היינו דהבדיקה מעכבת אף בדיעבד ואהא קשיא להו להתו' דנימא נשחטה הותרה אך באמת ז"א שהרי הרא"ש כתב דעולא דקאמר אין חוששין היינו דאף בדיקה לא בעי וע"כ לומר דעולא ס"ל דישיבת הקוץ לא מחשב ריעותא כלל אף להצריך בדיקה והוי כמו שאר טרפות שסומכין על החזקה משום דאיכא טרחא לבדוק וכמו כן למ"ד א"ח לס"ד משום דמוקמינן אחזקי' וכשר בלא בדיקה וא"כ ממילא מאן דחייש לס"ד ומצריך בדיקה ע"כ דחשיב ליה ריעותא וא"כ הבדיקה מעכבת אף בדיעבד כדין כל דבר הצריך בדיקה משום דאתרע חזקתי' ואהא קשיא להו דנימא הושחטה הותרה אע"ג דאתיליד ריעותא שאין לומר דלענין בדיקה שלכתחילה פליגי דמאן דס"ל א"ח ס"ל דלא מחשב ריעותא לבטל החזקה ואפילו לכתחלה א"צ בדיקה כיון דאיכא טרחא וכמו שאר טרפות ומאן דס"ל חוששין מהני הריעותא לבטל החזקה לענין בדיקה לכתחלה דוקא אבל בדיעבד אמרינן נשחטה הותרה כגון ההיא דבא זאב דא"א בבדיקה ז"א דאי מבטלינן החזקה מחמת הריעותא להצריך לבדוק הבדיקה מעכבת אף בדיעבד כמבואר בפוסקים ועוד דגם בההיא דבא זאב יש מקום בדיקה ע"י הקפה ואנו מכשרינן בפשיטות בלא הקפה כלל והרי דעת כמה פוסקים דאי אקפי' ולא אדמו טרפה אלא ע"כ דכיון דאמרינן נשחטה הותרה לא מחזקינן ריעותא להצריך בדיקה היכא דאיכא טרחה ואמנם באמת מבואר בש"ס דמ"ד חוששין לס"ד הבדיקה מעכבת בדיעבד שהרי בש"ס אמרינן ארי שנכנס בין השוורים כו' אוקי מלתא אחזקיה רב לטעמי' דאמר א"ח לס"ד ואם איתא דמ"ד חוששין היינו לענין בדיקה לכתחלה א"כ מנ"ל להוכיח מהא דרב לטעמי' דהא אפילו למ"ד חוששין מ"מ כיון דהכא בבהמה מיירי דלית לה תקנתא בבדיקה לשיטת התוספות כ"ע מודו דא"ח אלא ע"כ דקי"ל להש"ס דלמ"ד חוששין היכא דא"א בבדיקה אסורה בדיעבד וכדמוכח שם להדיא גבי האי שרקפא דאתי לקמי' דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא לפי שלא הי' אפשר בבדיקה כמ"ש רש"י שם וא"כ כי מדמי לריעותא דישיבת קוץ לס"ד אף למאן דס"ל יש בדיקה בוושט לענין נקב עכ"פ הבדיקה מעכבת בדיעבד ואהא קשי' להו דנימא נשחטה הותרה ועיין בתוס' דיבמות שמבואר מדבריהם דק' גם אישב קוץ ובחבורי בקו' כללי החזקה הארכתי בביאור דברי התוס' והרא"ש וע"ש בתשו' סי' למ"ד: ומ"ש מכ"ת להקשות על הגהת נה"כ שכתב דדברי הרא"ש סתרי אהדדי שהוא כשגגה מלפני השליט דהרא"ש שבסעיף מ"ד הוא לשיטת רש"י והיש מכשירין הוא דעת הרא"ש עצמו נהפוך הוא שמכ"ת שגה בזה וקו' בעל הגהת נה"כ הוא נכונה מאד דבאמת מה שלא הושוו רש"י והרא"ש לענין בדיקה