בית אפרים יורה דעה סו

דב"ש בין יונק או שאינו יונק דמ"מ ביונק אף שאינו ב"ש דהוי רך וק"ו שיש לפרש כל כי האי לישנא אליבא דר"י: ואחרי הודיע כל זאת נראה דגם הר"ן קאי בשיטת רש"י ותוס' וגם הר"ן ראה קושית התוספות דנימא דפליגי דלמר בהנקה תלי ולמר בב"ש תלי ותירוצם דלא מסתבר למפלג בסברות הפוכות ולפי זה מתפרש מלתי' דר"י כפירש"י דבחד סגי וכמש"ל אלא דקשיא ליה כקושית אא"ז מהרש"א דאכתי נימא דלמא לעולא ב"ש והו' שיונק או לעולא ב"ש בין יונק בין שאינו יונק והיינו כפירש"י דלעולא בב"ש תלי ומ"ש הר"ן וא"ל ר"י יונק בין ב"ש או אינו ב"ש היינו לומר דר"י ס"ל דאפי' אינו ב"ש כיון שיונק הוי רך ומ"מ לא פליג אדעולא בב"ש לחוד דהוי רך וכמש"ל דאליבי' דר"י שפיר יש לפרש הך לישנא בפשיטות וע"ז שפיר כתב לתרץ דעיקר בעיין למלתיה דר"י כו' ובמלתא דר"י בין כך ובין כך צריך לפרש דבחד סגי נמצא שגם דברי הר"ן הם עולים בקנה אחד עם דברי רש"י והתוספות בזה ואין דוחק לפרש בלשון הר"ן שכתב וא"ל ר"י כ"ז שיונק בין ב"ש או אב"ש דר"ל דכחד סגי כי על כן הקדמתי דהר"י מקורביל מפרש כן בלישנא דש"ס אליבא דעולא ואף שרש"י ותוספות לא משמע להו האי פירושא היינו בדעולא שהוא ראש המדברים בזה וגם דלא ניחא להו סברת הר"י מקורביל דעדיף יונק כו' אבל אם נקטינן כי האי לישנא אליבא דר"י מתפרש בפשיטות דבחד סגי ומכ"ש בדברי הרשב"א שלא הזכיר בדבריו הך וא"ל ר"י כו' שיש לפרש שדבריו מסכימים לדברי רש"י ותוס' בזה וכדכתיבנא:, אמנם אפילו אם נתפוס דברי הר"ן כפשוטן דמפרש דלר"י בהנקה תלי אין בזה כדי להכריח דברי מהרש"א דאטו אנו צריכין לחפש ולחקור דרכים דלמה לא נפרש מלתי' דר"י דבחד סגי דמה"ת לומר כן דהא פשטא דלישנא משמע דבעי למימר דבהנקה תליא מלתא ואדרבא אני הקשיתי איפכא על רש"י דמנין לו להוציא דברי ר"י מפשוטן ולפרשם דבחד סגי וגם כי לולי שאנו מוצאים הכרח להטות משפט הלשון כפירש"י ז"ל הוה מסתבר לפרש דלר"י בהנקה תלי כיון דחזינן דלא נזכר בדברי עולא רק ב"ש וא"כ מהיכא תיסק אדעתי' דבעל האבעי' להעמיס בלשונו דס"ל דצריך הנקה ג"כ וע"כ שהיה לו זה בהך צד האיבעי' לסברא פשוטה דאפשר דבלא הנקה לא מיקרי רך וא"כ זו מנין לנו להעמיס בלשון בעל האבעי' אליבא דר"י שר"ל דבב"ש לחוד נמי סגי נגד מה דמשמע לית השתא לסברא ונגד פשטא דלישנא וראיתי למעכ"ת שכתב כעין זה דאם איתא דלר"י בב"ש לחוד סגי א"כ אינו דבר פשוט דבעי נמי הנקה והו"ל להזכיר תנאי ההנקה ואמנם ע"ז יש מקום לומר בדעת רש"י דבהך צד איבעי' סבר דודאי תנאי הנקה הוזכר בבהמ"ד רק דעולא סבר דתנאי הנקה להוסיף על תנאי דב"ש ולחומרא ור"י ס"ל דהוא לפחות מתנאי דב"ש ולקולא וכ"כ מכ"ת אך אני אומר שזה נכון אם יש הכרח לפרש כן דברי ר"י אבל כיון שאין לנו הכרח לפרש כן דברי ר"י וחזינן דמסתבר ליה לבעל האבעי' דב"ש בלא הנקה לאו מלתא היא אליבא דעול' וא"כ מי מכריח אותנו לפרש במלתא דר"י דלא נקט במלתי' רק הנקה לחוד לומר דב"ש לחוד סגי ופשיטא דשפיר כתב הר"ן שתופס הדברים כפשטן דלר"י אין מקום לפרש דבב"ש סגי מאיזה טעם שיהיה ומעולם לא השמיענו כזאת שיש מקום לפירוש זה בדברי ר"י ואנא שפיר קאמינא על דברי אא"ז מהרש"א לפום מה דקשי' ליה על התוספות דאכתי הו"ל למבעי בחד צד סגי כפירש"י ולזה תי' דהתוס' לא ס"ל כפירש"י ע"ז שפיר כתבתי שאין דבריו מוכרחים דהא שפיר איכא למימר שהתוס' תופסים פירש"י וכמו דס"ד בקושייתו (וכן משמע שהרי לא הביאו דבריו ודחו פירושו) שאם נאמר דעולא תרתי בעי תו ליכא למימר דלר"י בהנקה לחוד תלי דא"כ הו"ל למימר אף עפ"י שאינו ב"ש דהא הנקה בעינן אף לעולא ולא בא ר"י לחלוק רק על אב"ש: ומ"ש כ"ת על מה שכתוב דלמה לא מפרש רש"י כפשוטו דלר"י בהנקה תלי' משום דסבירא ליה להיפך מסברת ר"י מקורבל אלא סבירא ליה דתוך שנתו אף שאינו יונק יותר רך הוא מיונק אחר שנתו ולכך לא מצי לפרש דהנקה לחוד מהני וב"ש לחוד לא מהני ולענ"ד קשה לומר כן דלא מסתבר שמפרשי הש"ס ימציאו לעצמם סברא בענין זה מדעתם ולהמציא עפי"ז פי' מחודש והר"י מקורבל נמי לאו סברא דנפשיה קאמר אלא לתרוצי סוגיא הוא דעביד פירושא דמדלא בעי דלמא למר תלי בב"ש ולמר תלי בהנק' מוכח דבעל האבעי' הוה מסתבר ליה הכי אבל על רש"י קשי' דמנ"ל להמציא לנפשי' סברא זו דתוך שנתו ולאפוקי דברי הש"ס מפשטן דמשמע דלר"י בהנקה תלי ומ"ש כ"ת שכן משמע קצת לעיל מגמל הרכה דהגיע זמנה לטעון ולא טען טפי בגדר האבעי' דמתקשה מטענה קודם שהגיע זמנה לא ידעתי משמעות כלל דאדרבה י"ל דאביי בעי את"ל הגיע זמנה ולא טענה הוי רך אכתי תבעי בטענה קודם זמנה ועוד נלענ"ד דהאיבעי' דר"י ואביי הא בהא תליא דאם נימא בהגיע זמנה ולא טענה מתקשה ע"כ מה דקאמר כל שלא טענה קודם זמנה מיירי ודוקא כשלא טענה אבל טענה מתקשה ואם נימא בהגיע זמנה ולא טענה הוי רך אז י"ל דהא דקאמר כל שלא טענה דוקא בהגיע זמנה מיירי ובלא הגיע זמנה אף שטענה הוי רך ואין להאריך שלענ"ד בל"ה אין הדמיון עולה יפה. ומ"ש דבזה מיושב קושית התוספות דל"ל דלר"י בהנקה תלוי דזה לא מסתבר ליה כלל כו' ולפי זה היה מקום לדבריו דהיינו טעמא דרש"י שפי' דלר"י בחד סגי משום דקשיא ליה קושית התוספות ולא ניחא ליה בתירוצם ולכך הוכרח לפרש דהסוגיא סברה דלא מסתבר לומר דהנקה מהני וב"ש לא מהני ועל הדרך שכתב מהר"י מקורביל בתירוץ קושית התוספות להיפך ז"א דאפי' תימא דבהך צד איבעי' דעולא בב"ש תלי י"ל דמסתבר ליה דהנקה לאו מלתא מ"מ בהך צד איבעי' שבא להעמיס בדברי עולא דגם הנקה בעינן ע"כ דסבר הנקה מלתא הוא ומסתפק בהך סברא גופיה אם הנקה היא עקרית לענין גדר הרך או ב"ש עיקר וא"כ אכתי תיקשו דלבעי נמי דלמא פליגי בהך סברא גופיה וא"ל דודאי הוי מסתבר ליה דהנקה לחוד לאו מלתא היא והא שנדחק לפרש בדברי עולא דגם הנקה בעינן היינו משום ההכרח מדר"י מדלא קאמר אף שיונק ז"א דטפי הו"ל למפשט לנפשי' כאידך צד האיבעי' דעולא ב"ש קאמר ור"י והוא שיונק קאמר כיון דלא אסיק אדעתיה דברי הפשטן לדקדק בדברי ר"י והיא שיונק מבעי ליה וטפי הוה מסתבר למימר הכי מלומר דעולא אף הנקה קאמר כיון שלא נזכר בדבריו כלל ומצד הסבר' עיקרה של גדר הרך הוא תלוי בב"ש ובלעדו אינו בגדר הרך אף ע"י הנקה מה"ת לחדש בה דבר לומר דבעי הנקה אלא ע"כ דהוה מספקא ליה בסברא גופיה ולכן הוכרחו התוספו' לתירוצם דלא ניחא ליה דלפלגו בסברות הפוכות וכן משמע מדברי רש"י שכתב והוא שיונק אבל פירש מלינק אף בתוך שנתו כבר הוקשה עורו ואם עבר שנתו נמי אעפ"י שיונק לא דתרתי בעינן הרי מבואר דטפי מסתבר למתלי גדר הרך בהנקה דאל"כ הו"ל למימר וכ"ש אם עבר שנתו ולהיות כי בעת כותבי כו' הוכרחתי להיות מקצר ועולה כו' הכ"ד זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה כג שלום רב וברכה ברבי' והמשכה. מאלקי המערכה. לכבוד אהו' ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם כש"ת מוהר"ר אברהם נ"י לנצח ישב בצל צח: אחד"ש לאפס הפנאי אבוא בקצרה בנידון אשר כתב כ"ת במחט שנמצאת בדקין והיתה תחובה בהשומן שהי' על הדקין נגד חודה של מחט רק שנשאר קצת מהשומן לסתום פי הנקב והראה פנים לכל צד בפלפל חד חד נחית לעומקא דדינא ובגמר דבריו התפיס דברי הש"ך בצ"ע כמ"ש בסי' מ"ו דשומן סותם אף שהמחט תחובה שם דהא דקין דמי להמסס ויש לחוש שמא הבריא כמ"ש רמ"א בסי' מ"ח וא"ל כמ"ש הכר"ו דבשומן לא שייך נתרפא דהא בתה"ד סי' קס"ה מוכח דאף בשומן שייך נתרפא ולא תליא אלא בדופן דק או עב עכ"ד בקצרה והטיב אשר דבר דמתה"ד מוכח דלא ס"ל לחלק בין שומן לד"א אך מ"ש