בית אפרים יורה דעה סב

יתקיים כו' וכ' ליישב בזה דעת הטור וכ' שנכון לדינא ומ"ש בפלתי סי' מ"ג כן גובר החולשא בשני טחולין כו' כאילו יקרה לו עכשיו וטרפה התם קאי לענין טחול ואם נימא משום דסופו לינטל א"כ נימא דסופו לינטל כולו וניטל הטחול כשר ומש"ה כ' להרשב"א דב' טחולין בסומכי' טרפה דרואין כאילו ניטל ביד וניקב ביד במקום זה בסומכי' שכך הוא תגבורת חולשת דביקות הטחולין וע"ש ולענין טעם חסר עיין בפלתי סי' ל"ו ס"ק י' שכ' דכל הטעם בחסרון כעין קמט או חסרה אונא הוא הכל כמ"ש המפורשים דסופו לינקב קרום כיון דיש כאן לקותא כו' ע"ש ולפ"ז פשיטא דגם לענין יתר מהאי טעמא הוא דאפילו תימא דבעלמא יתר כחסר אבר הוא מ"מ הכא דחסר אונא גופא אין בו טריפות רק מטעם שסופו לינקוב א"כ מה שייכות לומר דהוי כחסר דבשלמא באבר שהחסרון פוסל מצד עצמו כגון חסר רגל וכיוצא א"כ י"ל מטעם רואין אבל כאן שאף אם חסר אונא הרי הריאה במקומה עומדת אלא דמ"מ הוי מטרפינן דחסר א' סופו לינקב א"כ מה"ת נטרף יתיר אע"כ דכולהו חד טעמא אית להו וגם מצד הסברא נראה דהא אפילו תאמר דחסרון הוא טרפות מצד עצמו וא"כ בחסר ויתיר וחליף הוא טרפות חסר מ"מ הרי באמת לא חסרה כל הריאה לומר שתמות מחמת זה רק שנאמר שחסרון זה גורם כאב וקלקול לשאר אברים המחזיקים חיות הגוף ועי"ז לא תכיל החיות שבקרבה וא"כ למה נחזיק ריעותא מהריאה לשאר אברים מוטב שנחזיק ריעותא באותו אבר עצמו דהיינו הריאה ונאמר שסופו לינקב אלא שי"ל כיון שהריאה זו כחה לנשב על הלב ומה"ט נקב דמפיק זיקא טרפה מה"ט נמי אם חסרה אונא א' אינה מנשבת על הלב כראוי וכמו אטום להרשב"א וא"כ שפיר י"ל דחסר לאו משום נקב הוא אך מדברי התוס' שפיר מוכח כמ"ש אא"ז: ומ"ש מדברי המ"ב שהת"ש חולק עליו לענין ב' כיסים בוורדא א"כ מהפוסקים שהביאו דברי המ"ב לא ס"ל כוותי' דהת"ש דיתר מטעם סופו לינטל אתי עלה וז"א דגם הסוברים כמ"ב טעמייהו דס"ל דל"א כנטיל דמי אלא במקום שהחיות תלוי בו ואם ניטל עושה אותו טרפה בכה"ג אמרינן כיון שיניקת חיותם ממעין א' יתבטלו שניהם משא"כ בכיס הוורדא כיון שאין חיות הבהמה תלוי בו לא איכפת לן כולי האי ביניקה ואמנם דעת אא"ז דאף במידי דלא מיטרפא אמרינן יתר כנטיל ועיין בספרי בזה ומ"מ גם הסוברים כהמ"ב שפיר מודים דהיכא דתלוי בחיות ואמרינן גבי' כל יתר כנטיל דמי שפיר הוי סופו לינטל: ומ"ש באות ח' ראיה ברורה ממ"ש התוספת דלוקמי או שחסרה בקמט ואם איתא אכתי קשיא היינו ניקבה וכן מוכח עוד מהב"י שתי' קושית התוס' להרמב"ם כו' ע"ש ודברי שגגה הם דלהרמב"ם באמת הוא מטעם חסרון כמ"ש אא"ז והתוס' באו להוכיח דלא כהפוסלין חסרון מבחוץ וע"כ דמטעם חסרון אתי עלה דמפרשי שחסרה דמתני' בהכי וכמ"ש הב"י להרמב"ם ולזה כ' דא"כ נוקמי מתני' בהכי והא ליכא למימר דאכתי טרפה משום סופו לינקב ז"א דמנין לנו להוסיף על הטרפות ולפוסלו ולומר שהוא עתיד לינקב אם לא שהי' מקום לדון להטריפו משום חסרון וכמש"ל: ומ"ש דגם לדבריו לא מצי לשנויי בהכי דכיון דניקב פוסל כ"ש ניטל וחסר דמש"ה לא תני חסרה גבי לב ודקין כו' הוא טעות דבכה"ג שיש חסרון קצת מתחלת ברייתו אינו בכלל ניקב ואין בו תורת כ"ש כמש"ל דכיון שהקרום קיים מה ענין זה לניקב לדון בו תורת ק"ו מניקב הקרום להיכא שהקרום שלם ומ"ש התוס' שהוא בכלל ניקב היינו בניטל כולו וכמש"ל ומ"ש דדברי הב"י באמת צ"ע מ"ש קמט דמשלים לי"ח דכיון שזה מיקרי חסרון כ"ש הוא מניקב ונכלל בכלל ניקבה הריאה לענין המנין אין כאן מקום עיון כלל כמ"ש דחסרון לאו כ"ש הוא וכן לענין הע' טרפות מנה חסר מקצת גופה של ריאה לטרפות בפ"ע וגם הרי דעת הרמב"ם דאין נברא חסר כ"ש מניקב דאף דניקב פסול נברא חסר כשר בשאר אברים וא"כ בטל הק"ו לגמרי וגם בלא"ה הרי בטחול מצינו דניקב פסול וניטל כשר והרשב"א כ' בשם התוס' דדוקא היכא דקאמר הכי בהדיא (ובתוס' שלפנינו סתמו בזה והרא"ש כ' דשאני טחול דבעי נקב בסומכי' דווקא וכ"כ הרא"ש בשם הרמב"ן) ודעת ראבי' כן במרה ודעת קצת פוסקים כן לענין ניטלה האם ולפי"ז שפיר י"ל דבריאה אינו כ"ש כמו הנך דניטל כשר בהם רק דאפ"ה גמירי להטריף כמו ניקב והוא המשלים לי"ח וגם מה"ט שפיר מצינן לפרושי או שחסרה בהך גוונא רק דהש"ס דפריך אלימא חסרון מבחוץ היינו ניקבה לא מיירי בחסר בתולדה רק בחסר ביד ובהא הוי ניקבה ממש כמ"ש רש"י שם שא"א שלא ינקב הקרום ואמנם בלא"ה האמת הברור כמ"ש דאין ללמוד בריאה חסר מניקב כיון דטריפותא בקרומי' תליא דהא אפילו ניקב הקרומים לבד טרפה וא"כ מה ראיה מזה לחסר שאין חסרון בקרומין דמה שחסר הבשר מעם הקרומים ונראה כמו קמט אין זה קרוי חסרון הקרומין לדמותו לניקב שבקרום דמפיק זיקא וכבר ביאר אא"ז כדברים האלה בס"ס נ"ד לענין חסר הצלעות דאין זה קרוי חסר כלל כיון שכל הבנין מחובר כראוי אלא שנתקטן בכמות ע"ש ואם נפשך לומר דחסר קרומי' הוי ק"ו מניקב ליכא לאשכוחי כ"א היכא שנראה במקום א' חסרון הקרום ונראה שכך הוא מתחילת הבריאה אבל באמת קשה הדבר לעמוד על קרום דק לידע שכך הוא מתחלת ברייתו ואפשר שאינו במציאות שיכא חסר קרום הריאה מתחלתו ועיין בבכור שור שהביא קושית הפר"ח דנימא חסרה לחוד כדאמרי' נחתך לחוד והא"ז כ' דא"ל כן כ"א היכא דאמר בהדיא הכי ואם לאו הרי ק"ו מניקב והראה מקום להתוס' ד"ה אפיק והיינו בכה"ג שנחתך מקרומי הריאה אבל אם הקרום שלם ממש אלא שחסר כמו קמט וגומא פשיטא דאין כאן ק"ו: ומ"ש באות י"א דאדרבה מדברי התוס' ראי' להיפך דהא למ"ד שמי' חסרון משלים לי"ח ולת"ש מטעם נקיבה הוא כו' וטעות הוא בידי' דודאי חזינן דמתני' חשיב חסרה בפ"ע ואין נכלל בניקבה וכי מוקמינן בחסרון מבפנים ע"כ ס"ל דחסרון בפנים הוא טרפות בפ"ע מטעם שנלקה הבשר ולא משום לקותא דקרומין כלל ושפיר איכא י"ח ואי מוקמינן מתני' כר"ש ולרבנן לא משכחת חסרה לטרפות בפ"ע דחסרון הבשר לאו מילתא הוא עכ"ל דהש"ס קי"ל דחסרון אונא נכלל בכלל ניקבה ומה"ט כתב התוס' דליכא אלא י"ז וגם מ"ש שם די"ל היא גופא קמשמע לן דחסרון בפנים דינו כניקב הוא טעות דודאי אי אמרינן דחסרה הוא חסרון מבפנים הוא נחשב טרפות בפ"ע כדמוכח בריש א"ט בהא דקאמר אילו י"ח טרפות כו' והקשה ולחשוב בסג"ר כו' אלמא דהוה מפרש דחסרה בכלל י"ח טרפות וכ"נ מתוס' שם וכ"כ הוא עצמו אח"כ דמדתני לי' באנפי נפשי' מוכח דאינו בכלל ניקב ולכן דברי אא"ז ברורין דלהתוס' שכ' דלרבנן ליכא אלא י"ז ע"כ דשאר טרפות נכללין בנקובה וכדברי הנ"ב והצ"צ ושאר ענינו עיין בארוכה בספרי: ומ"ש שם בחידושי דינים אות י"ז שהוכיח דהרא"ש סובר דכשנסתם חוזר להכשירו והביא מהא דפ' בהמה המקשה ליתא דשם מבואר להיפך שהרא"ש משיג על הרמב"ן דלא מסתבר שטרפה תחזור להכשירה בידי אדם כו' ול"ד לריאה שמעצמה עומדת ומתחלחלת להסתבך ור"ל דבכה"ג שמיד יש דבר לסתום אגלאי מלתא שכשנעשה הנקב אינו נקב המטריף משא"כ אם צריך שתחזור להכשירה ב"א וגם לעיל לענין כסדרן כתב שרגילין להטלי' סרכא ובספרי בק"ה כתבתי ששיטות הרא"ש כהרא"ה ובאמת בפ' המקשה דף ס"ח ע"ב אמר רבא נטרפה מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר כו' והרשב"א במ"ה הביא זה ע"ש: בחידושי דינים אות ו' כ' להשיג על הת"ש סי' י"ד שדורש כמין חומר בדברי הב"ח והש"ך וכתב דבסנהדרין דף קי"ב אמרינן בהמה חצי' של עה"נ כו' וטעה בזה טעות גדול דהתם כיון שסי' א' או מקצת שני הסימנין השחיטה אין מועלת בם ומה ששוחט חשיב כנוחר דלפי חרב א"ר וא"כ פשיטא כששוחט מקצתה ונוחר מקצת שהיא אסורה כולה משא"כ בזה דיש שחיטת הסימנין שר תועלת א' לטהר מידי נבלה וא' להתיר